זמנים וקברים

[איוב-טרי]

זמנים וקברים

שלושה שבועות פחות יום מאז שהיטלטל עולמי וחיי הנורמליים נעלמו ... 20 יום ללא נשמתי התאומה, ללא אהבתי האחת והיחידה, והזמן לא מרפא !!! אמרו ואומרים לי כולם ש"הזמן יעשה את שלו" ורק "הזמן הוא התרופה" , אבל יש לי חדשות !!! הזמן רק מעצים את הכאב !!! ההכרה שהיא באמת איננה, שזה באמת לא חלום רע שאתעורר ממנו, הזכרונות מביה"ח שצפים ועולים בתדירות גבוהה יותר ויותר, קולו של הרופא שמודיע בנונשלנטיות (עם גבו אליי דרך אגב) "צר לי אבל היא נפטרה" , כל אלו הולכים ומתעצמים וסוגרים עליי ועל שפיותי ... אני במצב רע, ולא מצליח למצוא מוצא ... כבר שלושה ימים שלא יצאתי את פתח ביתי, ואין בי כח או רצון לקום ולאסוף את השברים , אין בי את היכולת למצוא עבודה או מסגרת כלשהיא , אלא רק הולך ושוקע ואין לי מושג לאן או אם בכלל לעצור זאת ... אני יודע שאני חייב למצוא לעצמי עיסוק ושגרה על מנת להעביר את הזמן, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד ... והקבר ... אוי הקבר !!! כמו פנס מהבהב בחשיכה, קורא לי לבוא, ולי אין אומץ !!!!!!!!!! אני פחדן !!!!!!! ולא יודע ממה אני מפחד ... כל כך רוצה לקום ולנסוע לשם, לזרוק עצמי על האדמה ולמרר בבכי, אך הפחד משתק אותי ומקפיא אותי ... ואין לי מושג ממה אני מפחד ... קראתי את עצתו של עזרא ליום הולדתי השחור שעבר עליי, ואת המלצתו לנסוע ו"לחגוג" איתה שם, וניסיתי , באמת שניסיתי למצוא את האומץ ועוז הרוח לקום ולנסוע ... אבל אני נקניק !!! לא נסעתי, ואני אכול רגשי אשם .... הפכתי להיות עצבני לסביבה , אני נובח על חברים ומשפחה שסה"כ רוצים לעזור לי ... אני לא רוצה להישאר לבד, אבל מרגיש חנוק כשנמצאים איתי ... ורוצה רק שהיא תהיה איתי , כי רק היא מבינה ורק היא צריכה להיות פה .... והדמעות חנוקות, לא יוצאות לי יותר ... ושונא את עצמי עוד יותר על כך שאיני בוכה .... אבל בוכה בפנים כל הזמן , כל הזמן כל הזמן .....

 

[~Lia~]

קוראת ובוכה איתך

אימא שלי עוקבת אחרי מצבי בלילות לבנים אלו לפי ערימת הטישו המשומש ליד המחשב. אני חושבת שבלילה לפני יום הולדתך זו היתה הפעם הראשונה בה בכיתי עבור מישהו אחר, עבורך. אני רוצה מאוד לעזור לך. האם יש דרך? ליאת.

 

[איוב-טרי]

איך עוזרים לעוזרים לעזור ?

תודה לך ליאת, על המילים החמות וההשתתפות ... זו שאלה ששואלים אותי שוב ושוב בימים האחרונים : "תגיד לנו איך אפשר לעזור לך ? " , ולי ? ולי אין תשובה ... העזרה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שמישהו לעזאזל יעיר אותי כבר מהחלום הזה , או שמישהו ידאג לביאת המשיח או השד יודע, רק שיחזירו לי אותה, כי זה הדבר היחיד שאני באמת רוצה וזה הדבר היחיד שיעזור לי ... לא רוצה שום דבר אחר , ושיישרף כל העולם מבחינתי ... רק שתחזור כבר אליי !!!! בא לי לצרוח מרוב ייאוש !!!!! אין לי מושג איך אפשר לעזור לי ... אולי מישהו יתקע לי כדור בראש ויגאל אותי מהסיוט המתמשך שאני חי בו, ויאחד אותי איתה, כי בלעדיה אין לי שום טעם לחיים .... אני מתנצל על מצב הרוח הרע ....

 

[~Lia~]

זה בסדר, אני מבינה

אין צורך להתנצל על כלום. אני חיה באותו סיוט. לפני חודשיים איבדתי את החצי השני שלי. ומאז העולם נראה פחות מואר. פתאום באמצע החיים בגיל 29 הוא הלך והשאיר אותי פה כמעט לבד. ולמרות שחוויתי את אותו אובדן בעצמי עדיין אינני יודעת מה אומרים במצבים כאלה ומה אני יכולה לעשות כדי לנחם אותך. אולי כי עכשיו אני יודעת שאין נחמה, ואף אחד לא יכול לעשות כלום כדי שנרגיש טוב יותר, ושום מילים לא יעזרו. אבל אין לי מחשבות אובדניות. אני רוצה להיות איתו אבל לא מוכנה עדיין למות. פשוט רוצה כל כך שהוא יחזור. ויש הרבה מחשבות על אלוהים וכעס. ומחשבות שאולי הכל קרה כי היה טוב מדי. והאשמה עצמית על איך לא הצלתי אותו. והמחשבות באות והולכות ומתערבבות זו בזו ואין מנוחה. אין לי תשובות אבל אני יודעת שזה עוזר לחלוק את הכאב עם מישהו שמבין. אז אתה מוזמן להפיל את כל עוצמת הכאב שלך עליי. בפורום או באי-מייל שלי: [email protected] אני אשמח לעזור לך. אפילו לעלות איתך לקברה אם אין לך אומץ לעשות את זה לבד. ליאת.

 

[איוב-טרי]

ליאת היקרה

תודה ותודה ותודה ותודה ושוב אלפי תודות שאת כאן בלילה הנורא הזה ... בהחלט אשמח לכתוב לך לאימייל , למרות שאין לי מה להסתיר משאר חברי הפורום באשר הם ... את מחזקת אותי בצורה שאין לי הסבר לה, אולי זו האנונימיות המבורכת, או תחושת הגורל המשותף, אבל הצלחת לעודד את רוחי מעט , מה שאף אחד אחר לא הצליח ביומיים האחרונים ... נרגעתי קצת , וגם הרגשות שאני פורק להודעות בפורום מקלות עליי מעט . ואני מקווה מאד שתמצאי גם את את הכח להתחזק ולעבור את זה, ואני שולח לך אלפי חיבוקים וחום אינסופי, ושיהיה לך ולנו לילות קלים מאלו ...

 

[tear]

לליאת ואיוב ../images/Emo24.gif

קוראת את שכתבתם ובוכה איתכם, ושולחת לכם המון

 

[~Lia~]

תודה tear

מקווה שיהיה לך יום קל. יום הולדתו של שי שלי עוד לא הגיע אבל אני בטוחה שזה יהיה יום קשה במיוחד. יום שאמור להיות כל כך שמח הופך למין יום זיכרון פרטי כזה. היי חזקה.

 

[tear]

תודה יקרה , גם את ../images/Emo23.gif

בכל זאת החלטתי לנסות אולי להרדם קצת אז מאחלת לך ולאיוב לילה טוב ושתצליחו גם לישון

 

[~Lia~]

לילה טוב tear

ובהצלחה עם השינה. מקווה שתחלמי עליו חלומות טובים.

 

[~Lia~]

תודה

תודה על התגובה הזו. אף פעם אני לא יודעת אם אני חוצה גבולות בל יעברו בנסיונותיי הנואשים להגיע לאנשים אחרים. אני שמחה שהוקל לך, אפילו במעט. אני יודעת שאין דרך להעלים את הכאב הזה. אבל לאט לאט אפשר לנסות לעמעם אותו. זה ייקח זמן אבל אני מאמינה שבסוף זה יקרה. אנחנו ברי מזל, אתה יודע?!? האהבה הזו שחווינו, הרבה אנשים חיים חיים שלמים מבלי אפילו להתקרב לעוצמות הללו. הכאב חזק כל כך כי האהבה היתה כה גדולה. ולמרות שאהובינו נלקחו בטרם עת אנחנו צריכים לשמוח כי זכינו לחלוק איתם את שנותיהם האחרונות, את רגעיהם האחרונים. ויהיו לילות קלים. אני לא יודעת מתי. אבל מתישהו חייבים להיות. ליאת.

 

[איוב-טרי]

את עוזרת מאד

והסימן הטוב לכך הוא שהדמעות פורצות עכשיו החוצה .... ולא קל לי לבכות. תמיד הייתי עצור ומרוחק, אבל עכשיו אני יושב ליד המחשב והדמעות שוטפות את פניי ושורטות את ליבי הפצוע ...

 

[~Lia~]

דמעות

כולם אומרים לי שזה טוב לבכות, להוציא הכל החוצה. אני לא כל כך מאמינה בדמעות. בהתחלה הייתי בוכה במשך שעות ועדיין הכאב נשאר אותו כאב ושום דבר לא יצא החוצה. ההרגשה הזו בבטן כאילו מישהו הוציא לי את כל האוויר נשארה בדיוק אותו דבר. ומאז אני לא כל כך מאמינה בדמעות. ומשתדלת לא לבכות יותר מדי. ותמיד להיות חזקה. ואז כולם אומרים לי כמה חזקה אני. ובאים רגשות האשם. האם אני חזקה מדי?!? האם אינני מתאבלת מספיק?!? ושוב מתחילה לבכות. מן מעגל קסמים כזה. ואין לי מושג איך לצאת ממנו. מקווה שהבכי מקל עליך.

 

[איוב-טרי]

הבכי

אני לא רואה בבכי מדד או אינדיקציה לכאב ולאבל ... גם אני כמוך משתדל לא לבכות , בעיקר לא כשאני עם אנשים, ולהיות חזק .... בערב שהודיעו לי על פטירתה לא בכיתי , רק בהיתי ברצפה במשך שעות , ולא הוצאתי מילה מפי ... עד הלוויה שהתקיימה למחרת בצהריים ... מה ששבר אותי היה הקדיש ... זהו דבר נורא ... מעבר לכך שזו בעצם תפילת הודיה לאלוהים (אין לי שום רצון לפתוח שוב את הויכוח על האמונה, אבל אין לי על מה להודות לו), עצם הרעיון שאני אומר עליה קדיש פשוט ריסק אותי לרסיסים ... במילה השלישית נשברתי, ומשם הבכי לא הפסיק לשנייה ... במשך כחמש שעות בכיתי ובכיתי , כמו שהגדירה זאת ידידה שלי "כמו ילד שלקחו לו ושברו לו את הצעצוע שלו" ועדיין מאז כל פעם שאני אומר קדיש ,ואני משתדל לפחות עד השלושים להגיד קדיש מתי שיוצא לי, עדיין קולי נסדק, והגרון מתמלא דמעות ... והקבר ... הקבר פשוט שובר את כל המחסומים שאני מצליח להעמיד מעליי ... אני חונה את הרכב מול קברה, וכבר כשאני פוסע החוצה אני מרגיש בהן, בדמעות ... ועשרה צעדים, ואני עומד מול תלולית העפר שמכסה על מי שהייתי כל חיי ... וברכיי פקות והבכי פורץ ללא מעצורים ... ואין שום יכולת להפסיק אותו ...

 

[~Lia~]

קברים

קדיש למזלי אני לא צריכה להגיד. אבל הפסקתי להגיד אמן. לא מסוגלת להודות לאל הזה שלקח את כל מה שהיה חשוב לי. אבל אל הקבר אני לא מרגישה קירבה. אולי בגלל שהוא היה נעדר במשך חודש. למדתי להתחבר אליו ולדבר איתו מכל מקום. השלמתי עם העובדה שהוא יהיה נעדר לנצח. ואז הוא נמצא. ובלוויה הרגשתי שאנחנו לא קוברים אותו אלא סתם מן קליפה חיצונית שלו. קליפה חיצונית שאהבתי אבל זה עדיין לא הוא. כי הוא היה הרבה יותר מסתם גוף. וממשיכה לדבר אליו מכל מקום, לא רק ליד הקבר. ועולה אל הקבר רק מתי שצריך. כולם אומרים שבטח יום אחד זה ישתנה. ואולי הם צודקים. בהתחלה צעקתי על כל מי שהעז ללכת למקום בו הוא נהרג. אבל אחרי שבועיים בערך הרגשתי משיכה מוזרה למקום ההוא. אולי אותו דבר יקרה יום אחד עם הקבר שלו. ליאת.

 

[~Lia~]

לילה

האהוב שלי השאיר לי מתנה אחרונה מדהימה. בת. לפני שבוע היא חגגה שלושה חודשים. היא איבדה את אבא בגיל 6 שבועות. ובשבילה אני צריכה לישון קצת בלילה. כדי שיהיה לי כוח לטפל בה ולתת לה את כל מה שחלמנו לתת. אז אני חייבת לפרוש. אני מצטערת שאני נאלצת להשאיר אותך כאן לבד. מקווה שהבכי יעזור לך להירדם. מקווה שתחלום עליה. חלומות טובים. על החיוך שלה. על החיים המשותפים. ותכתוב לי לאי-מייל. כמו שכתבתי בפורום בוני אתרים, אני מכירה הרבה תוכניתנים ואני אבדוק מחר את השאלה שלך לגבי נירות זכרון. מקווה שאוכל לעזור. ועד הפעם הבאה. לילה. ליאת.

 

[רחלי27]

קברים וזמנים...

לקרא..לבכות..לחזור אחורה.. לאמר לך שזה לא יעבור...... שתרגיש כל רגע וכל טיפת כאב ע כ ש י ו!!!!(כי זה כן יעבור אבל אולי מוקדם לדבר על זה???) בית חולים. והרופא. והמיטה והבית שאתה לא יוצא ממנו.... אל תצא!! מה אני אומר לך?? הילדים שלי הוציאו אותי בכח ממנו כי רציתי אותם בריאים. אבל אתה???? אולי לאט לאט תתחיל להבין-כן בשכל ,שזה לא מה שהיא מחכה ממך האהבה הגדולה שלך!!!!!! ברור לי שאתה חייב חיזוק!!!!! ברור לי מהוא!!!!!!! ברור לי גם שלא תירצה לקבל אותו..... אני רק אומרת לך שאנחנו כאן איתך!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא שוים כלום...אבל אולי כמה גרמים של אהבה קצת שונה..... אתה תעיף את כולם מימך....והיא תבוא אישתך החמודה הזו.... ותיתן לך נשיקה אולי בחלום...ועוד חיבוק ענק. ותילחש לך סוד.....ואתה תחייך...... ואפילו שלא תספר אותו אני כבר מנחשת מה היא תאמר לך.... "אני אוהבת אותך....ורוצה אותך בריא!!ושמח!! בישבילי....." ואתה תישמע לה. כי אתה חייב את זה לשנייכם!!! סליחה אם אני בוטה ופוגעת אבל..זה יצא לי ככה! אתה חייב!!!חייב!!! חייב!!!

 

[איוב-טרי]

חייב חייב, אבל ?

אני יודע שאני חייב ... לא רק לי אלא בעיקר לה, בעיקר כדי לעמוד בהבטחות שהבטחתי לה, כי מה עוד נשאר לי ??? אבל , אני רוצה - ולא יכול ... כמו מנוע שמנצל את שאריות הדלק האחרונות, ותחנת הדלק היחידה שפתוחה עכשיו נמצאת במקום אליו אין אפשרות להגיע ... וכל תחנות הדלק האחרות שחולפות על פניו והוא חולף על פניהן כמו מת-חי מהלך בעולם לא שלו, כל התחנות האלו כולן מציעות לו תידלוק חינם , רק תבוא ותיקח ... אבל הוא לא יכול , כי הדלק שלהן זה לא הדלק שמניע אותו ... הדלק הזה, הדלק הנדיר כל כך שרק תחנה אחת ויחידה ייצרה אותו, הדלק הזה כבר לא קיים , ואין לו למנוע אפשרות לתפקד עם דלק אחר, לא כי הוא לא רוצה - כי הדלק הזה הוא לא הדלק הנכון, הוא לא הדלק שכל כך החליק לחלקיו הפנימיים והאיץ אותו לאורך השנים ... והחלומות !!!! בימים הראשונים לאחר שהיא הלכה ממני, חלמתי , בשעות המעטות שהצלחתי לישון, חלמתי עליה כל לילה . וחלמתי כמובן שזה הכל לא נכון, שהיא רק ישנה שם במיטת ביה"ח וכל מה שעליי לעשות הוא לטלטל אותה קלות , ולנשק את עיניה כמו שבד"כ הערתי אותה, וכבר היא מתעוררת אליי ומחבקת אותי חזק חזק חזק חזק ... וכל חלום כזה גרם לי לנפילה מחודשת עם ההתעוררות, כי שוב ושוב היה עליי לעכל את העובדה שהיא לא פה ... וכל התעוררת שכזו גרמה לי לחוות את הסיוט שוב ושוב ... אבל עכשיו, אינני חולם עליה משום מה, ואני משווע לראות אותה בחלומי !!!! לשניות מעטות להיות איתה שוב , לשמוע את קולה , להרגיש ממנה משהו !!! אבל אדון החלומות מתעתע בי ... מוסיף על כאביי במעין בדיחות דעת מעוררת פלצות ... אני לא מצליח לחלום עליה , ואיו לי מושג איך להחזיר אותה לחלומותיי, כי כרגע רק שם אני יכול לתדלק ממנה עוד קצת ....

 

[מיכל@בר]

התאורים שלך, (קשה לי לקרוא לך איוב)

מצמררים בפשטותם. הרופא שאמר כאילו בדרך אגב שהיא נפטרה. הרצון לא להיות לבד אבל להרגיש חנוק כשיש אנשים סביבך. העצבנות הזו. כל אלה מוכרים עד כאב... הפחד שלך ללכת לבקר אותה שם בבית הקברות, והכאב שאותו פחד גורם לך. כמו לא למצוא מנוחה ולו לרגע. הכאב שלך נוגע בכל נקודה בלב ובנשמה.