זמרים נעלמים ועלומים - Bill Fay
מישהו שמע את שמעו?? קראתי עליו במקרה, אני אפילו לא זוכר איך קרה המקרה. סיפור עצוב של סינגר-סונגרייטר אנגלי שלא היה לו מספיק ויטמין כדי להגיע לאן שהגיעו מקביליו, אלה שנמנו על סוג מספרי הסיפורים (אל סטיוארט, למשל). הוא הוציא שני אלבומים בתחילת שנות ה 70, לא הצליח ומאז נעלמו עקבותיו עד לפני פחות משנה, כשמפיק מוזיקאלי גילה בתקליטים הישנים של אביו את התקליטים של Fay הקשיב להם והחליט לחפש את הבחור. הוא מצא אותו, שכנע אותו לחזור אל הפסנתר ולנסות שוב את מזלו בכתיבה. שמעתי כמה שירים מהאלבום החדש ולא אכתוב ביקורת עליו, למרות שיכולתי לומר שיש בו מוזיקה שיש בה מיזוג בלתי אפשרי של כל מני (לא יכול לשים אצבע על אחד מסויים) ושנהניתי מכמה שירים שם, אפילו מאד. אבל מה שרציתי לכתוב הוא דווקא מכיוון אחר... האלבומים שהוא הוציא ולא הגיעו לשום מקום, לא היו שונים בהרבה מהבחינה הזאת ממה שעשה ניק דרייק. גם הוא לא ממש עשה מליונים מההקלטות שלו, אלא שהוא מצא את מותו (תרתי משמע) ושמעו יצא שנים לאחר שנעלמו מאתנו יצירותיו. והנה אחד, בן דורו של דרייק, עשה מוסיקה לא רחוקה מזו של דרייק - אישית ומלנכולית, שלא לומר אובדנית לעתים, אבל הוא נשאר אתנו כדי להתעורר באולפן 41 שנים מאוחר יותר (!!!) ולגלות שמישהו שמע אותו - זכר אותו וחיפש אותו. ומה שמופלא עוד יותר זו ההיענות שלו, החזרה שלו אל הכתיבה וההלחנה, וההפקה של האלבום שלפחות מה ששמעתי ממנו אני מתקשה להבין איך לא היה מישהו שמצא בו משהו כבר אז...
התרשמו בעצמכם (שיר שמאד אהבתי בשמיעה ראשונה, אבל גם השאר נקלטים מהר ונספגים בנשמה) ואם בא לכם, אתגרו את ההתלהבות המקרית והרגעית שלי שכפי שאתם מבינים, באה לידי ביטוי אחת לשנתיים בפורום הזה...
יקי
מישהו שמע את שמעו?? קראתי עליו במקרה, אני אפילו לא זוכר איך קרה המקרה. סיפור עצוב של סינגר-סונגרייטר אנגלי שלא היה לו מספיק ויטמין כדי להגיע לאן שהגיעו מקביליו, אלה שנמנו על סוג מספרי הסיפורים (אל סטיוארט, למשל). הוא הוציא שני אלבומים בתחילת שנות ה 70, לא הצליח ומאז נעלמו עקבותיו עד לפני פחות משנה, כשמפיק מוזיקאלי גילה בתקליטים הישנים של אביו את התקליטים של Fay הקשיב להם והחליט לחפש את הבחור. הוא מצא אותו, שכנע אותו לחזור אל הפסנתר ולנסות שוב את מזלו בכתיבה. שמעתי כמה שירים מהאלבום החדש ולא אכתוב ביקורת עליו, למרות שיכולתי לומר שיש בו מוזיקה שיש בה מיזוג בלתי אפשרי של כל מני (לא יכול לשים אצבע על אחד מסויים) ושנהניתי מכמה שירים שם, אפילו מאד. אבל מה שרציתי לכתוב הוא דווקא מכיוון אחר... האלבומים שהוא הוציא ולא הגיעו לשום מקום, לא היו שונים בהרבה מהבחינה הזאת ממה שעשה ניק דרייק. גם הוא לא ממש עשה מליונים מההקלטות שלו, אלא שהוא מצא את מותו (תרתי משמע) ושמעו יצא שנים לאחר שנעלמו מאתנו יצירותיו. והנה אחד, בן דורו של דרייק, עשה מוסיקה לא רחוקה מזו של דרייק - אישית ומלנכולית, שלא לומר אובדנית לעתים, אבל הוא נשאר אתנו כדי להתעורר באולפן 41 שנים מאוחר יותר (!!!) ולגלות שמישהו שמע אותו - זכר אותו וחיפש אותו. ומה שמופלא עוד יותר זו ההיענות שלו, החזרה שלו אל הכתיבה וההלחנה, וההפקה של האלבום שלפחות מה ששמעתי ממנו אני מתקשה להבין איך לא היה מישהו שמצא בו משהו כבר אז...
התרשמו בעצמכם (שיר שמאד אהבתי בשמיעה ראשונה, אבל גם השאר נקלטים מהר ונספגים בנשמה) ואם בא לכם, אתגרו את ההתלהבות המקרית והרגעית שלי שכפי שאתם מבינים, באה לידי ביטוי אחת לשנתיים בפורום הזה...
יקי