רועה המילים
New member
זנב זנבו של סיפור
השלום והברכה ואחרי חג שמח (למה שרק החג יהיה?).
אני מחפש קבוצה של סיפורים ובתוכם סיפור ספציפי ששמעתי פעם ועכשיו נותר בזכרוני רק קצה זנבו. אלה סיפורים על קיסר או מלך, בדרך כלל מסין שמבקשים מאומן כלשהו (אדריכל או צייר) לצייר להם משהו והתוצאה היא בדרך כלל מושלמת או מציאותית (כמו בסיפור שתכף אצרף). אני אשמח לכל סיפור כזה אבל הספציפי שמתעתע בזכרוני מסתיים (כך נדמה לי) בדג מצוייר שהופך לדג השוחה בנהר (אבל כאמור אשמח לכל סיפור בעל מאפיינים דומים).
אז פתור בלי סיפור אי אפשר, הנה אחד -
מעשה באדריכל – מתוך "עד הנה" ש"י עגנון
אותו לילה נזדמן לי ספר אגדות סיניות, שמצאתי על השולחן לפני מיטתי. קראתי בו מעשה באדריכל זקן, שהיה חביב על הקיסר בשביל הארמונות וההיכלות והמקדשים והמבצרים שבנה לו, שהיו נאים ומשובחים מכל הבניינים שבנו כל הקיסרים לפניו. פעם נתן הקיסר בידו לבנות לו ארמון חדש. יצאו שנים ולא נבנה הארמון, שהזקין האדריכל ולא הלך ליבו אחר העצים והאבנים, התחילו מזרזים אותו. נטל בד, וצייר עליו צורת ארמון, ועשה בחוכמה, שכל אחד ואחד רואה בה ארמון ממש. שלח והודיע לקיסר שכבר נבנה הארמון. בא הקיסר וראה והיה שמח שמחה גדולה, לפני שהיה הארמון נאה מכל הארמונות שראה מימיו. באו ולחשו לקיסר: אין כאן ארמון ולא שמץ של ארמון, אלא צורה מצוירת על בד. שמע הקיסר וכעס. אמר לו, אני רוממתיך מכל הבנאים והאמנתי בך אמונה גמורה, ואתה עושה לי כך? עמד האדריכל משתומם. מה רע עשיתי? אמר הקיסר, עוד אתה שואל, לא די שלא עשית מה שפקדתי עליך, אלא שרימית אותי והעמדת צורה מחוקה במקום בניין. אמר האדריכל, צורה מחוקה, אתה אומר? הבא ונראה. הקיש באצבע על הדלת המצוירת, נפתחה הדלת ונכנס האדריכל ושוב לא יצא משם.
ואם אחד, למה לא שניים..
לראות את אלוהים (סיפור מתוך הרצאה של קן רובינסון)
ילדה אחת שבדרך כלל אל הצליחה לשמור על שקט בזמן השיעורים הייתה מאוד מרוכזת בשיעור ציור כפי שבדרך כלל הייתה רק בשיעור זה. המורה ששמחה על כך התקרבה אליה כדי לראות במה בדיוק היא עסוקה.
"מה את מציירת?" שאלה.
"את אלוהים," השיבה הילדה בביטחון גמור.
"אבל אף אחד לא יודע איך אלוהים נראה," אמרה המורה.
"הם ידעו בעוד רגע," השיבה הילדה.
השלום והברכה ואחרי חג שמח (למה שרק החג יהיה?).
אני מחפש קבוצה של סיפורים ובתוכם סיפור ספציפי ששמעתי פעם ועכשיו נותר בזכרוני רק קצה זנבו. אלה סיפורים על קיסר או מלך, בדרך כלל מסין שמבקשים מאומן כלשהו (אדריכל או צייר) לצייר להם משהו והתוצאה היא בדרך כלל מושלמת או מציאותית (כמו בסיפור שתכף אצרף). אני אשמח לכל סיפור כזה אבל הספציפי שמתעתע בזכרוני מסתיים (כך נדמה לי) בדג מצוייר שהופך לדג השוחה בנהר (אבל כאמור אשמח לכל סיפור בעל מאפיינים דומים).
אז פתור בלי סיפור אי אפשר, הנה אחד -
מעשה באדריכל – מתוך "עד הנה" ש"י עגנון
אותו לילה נזדמן לי ספר אגדות סיניות, שמצאתי על השולחן לפני מיטתי. קראתי בו מעשה באדריכל זקן, שהיה חביב על הקיסר בשביל הארמונות וההיכלות והמקדשים והמבצרים שבנה לו, שהיו נאים ומשובחים מכל הבניינים שבנו כל הקיסרים לפניו. פעם נתן הקיסר בידו לבנות לו ארמון חדש. יצאו שנים ולא נבנה הארמון, שהזקין האדריכל ולא הלך ליבו אחר העצים והאבנים, התחילו מזרזים אותו. נטל בד, וצייר עליו צורת ארמון, ועשה בחוכמה, שכל אחד ואחד רואה בה ארמון ממש. שלח והודיע לקיסר שכבר נבנה הארמון. בא הקיסר וראה והיה שמח שמחה גדולה, לפני שהיה הארמון נאה מכל הארמונות שראה מימיו. באו ולחשו לקיסר: אין כאן ארמון ולא שמץ של ארמון, אלא צורה מצוירת על בד. שמע הקיסר וכעס. אמר לו, אני רוממתיך מכל הבנאים והאמנתי בך אמונה גמורה, ואתה עושה לי כך? עמד האדריכל משתומם. מה רע עשיתי? אמר הקיסר, עוד אתה שואל, לא די שלא עשית מה שפקדתי עליך, אלא שרימית אותי והעמדת צורה מחוקה במקום בניין. אמר האדריכל, צורה מחוקה, אתה אומר? הבא ונראה. הקיש באצבע על הדלת המצוירת, נפתחה הדלת ונכנס האדריכל ושוב לא יצא משם.
ואם אחד, למה לא שניים..
לראות את אלוהים (סיפור מתוך הרצאה של קן רובינסון)
ילדה אחת שבדרך כלל אל הצליחה לשמור על שקט בזמן השיעורים הייתה מאוד מרוכזת בשיעור ציור כפי שבדרך כלל הייתה רק בשיעור זה. המורה ששמחה על כך התקרבה אליה כדי לראות במה בדיוק היא עסוקה.
"מה את מציירת?" שאלה.
"את אלוהים," השיבה הילדה בביטחון גמור.
"אבל אף אחד לא יודע איך אלוהים נראה," אמרה המורה.
"הם ידעו בעוד רגע," השיבה הילדה.
