birth and death
New member
זעם כלפי העולם
אני, אני אלוהים. מן אל שכזה שיושב במרומים ועושה כל מני דברים שאף אחד לא מבין. מצהיר כל מני הצהרות ובגדול שומר על הסדר. למה? זה לא בשבילכם להבין. למי שלא מכיר אותי אלו הם דברי לשנות האלפיים לספירת הנוצרים והיהודים המשיחיים וכל מי שרוצה להצטרף לספירה הזאת. יומני היקר: עברו כבר ששת אלפים שנים פלוס-מינוס מאז שבראתי את העולם ותמונת המצב לא יכולה להביע יותר אופטימיות מעכשיו. הכל הולך כמתוכנן. לדוגמא: היום בבוקר ירדתי ארצה לקנות חלב אצל משה מהמרכול. תזכורת מהירה: 1.המניאק מוכר במכירי ייצור. צדקן זבל. 2.לקנות סטוקים של חלב. 3.אי אפשר לברוא חלב אין מאין, יש לברוא אדם קודם לכן ואז לרכוש ממנו. כאשר יצאתי מן המרכול והכנסתי את הארנק לכיסי הגיח שודד צעיר כאילו משום-מקום, חבט בי חבטה ששלחה אותי למצרים העתיקה וגנב מהגוף החלוש שלי את הארנק. כאשר התאוששתי ושבתי לכוחי, עליתי השמיימה ומשם התבוננתי בבחור במשך כל יומו. הארנק הכיל כשבע-מאות שקלים ושלשה-עשר שקלים וחצי ואת כרטיסי האשראי שלי. עם ערב הבחור יצא את ביתו ונפגש עם חבריו, יחד, כפי שקיוויתי, מצאו את דרכם לאשת מקצוע אותה (במילים ארציות) "פתחו וקרעו ודפקו את האמ-אמ-אמא שלה". ממש כמו שתכננתי. לרגע איבדתי כל אמון ביצירתיות של בני אדם וציפיתי שיחדלו ממעשיהם ויזבו הזונה בלי שזו תבוא על שכרה אך אחד הבחורים הוציא שטר בעל ערך נמוך מן הארנק והשליך אותו על האישה. משהבחין שזו לא הבחינה בכך ירק עליה והרים את השטר רק כדי להדביק אותו למוכטה שעל הפנים שלה. "חכו" והשתין עליה. אני, אני בת אדם. בת חוה. מן אישה שכזו שיושבת בבתים נטושים ומוכי עכברים ועושה כל מני דברים שאף אחד לא מבין או חושב עליהם או מדמיין שנעשים בכלל, גם כשהוא זה שגורם לי לעשות אותם. מצחיק, זה בשבילכם כמו לעמוד מול המראה ולא לראות כלום. אלוהים, אני מתחננת אליך, אם אתה שומע אותי תעשה שהעולם יהיה נורמלי. יומני היקר: עברו עשרים וחמש שנים פלוס-מינוס מאז שנבראתי לעולם הזה ותמונת המצב לא יכולה להיות עגומה יותר. שום דבר לא הולך לי כמו שתכננתי. לדוגמא: היום בבוקר ירדתי למשה מהמכולת בתמורה לחלב ולחם. כשהוא סיים והפציר בי לסיים כמו שהוא אוהב ניסיתי אבל הקאתי. תזכורת מהירה: מגיל 15 לא הקאתי מדברים כאלה בסופו של דבר משה לא נתן לי כלום וגלגל אותי בבעיטות מהמחסן דרך הדלת האחורית. תוך כדי זה שהצעקות שלו "אל תחזרי לכאן יותר זונה מטונפת" מהדהדות לי בראש אני צפיתי בו מהצד השני של הכביש מתנהג יפה לזקנים ומשפחות מעוטות יכולת מהשכונה ומוכר להם מוצרים במכירי ייצור. תזכורת מהירה (אלוהים): 1.משה מהמרכול בא באיזון. 2.וואלק גם אני טועה לפעמים אני, משה מהמרכול. כולה עובד במרכול. כולה בן אדם שמנסה לעשות טוב לאחרים. אבל מה כבר אני יכול לעשות? אני כולה בן אדם, לא אלוהים. אלוהים יכול לעשות יותר ממני... תשאלו את כל מי שצריך אותו... הזונות והקשישים והפליטים, הניצולים, הניצדים והאובדים, הילד שעל קצה הגג של הבלוק ואמא ששוכבת על קבר בנה, עמחבל בשטחים ואותו מחבל לפני חמש עשרה שנה, מי שקורא את זה בכל מעשה טוב שלא ורע, במעשה הכי רע שעשית, זה עם הבושה שלא עוזבת, זה ששינה שתי נפשות לעד. מה הוא יכול לעשות יותר לאלו שעומדים בלי פחד ואלו שרק פחד בליבם... החייל שניצב בפני קליע והחייל הזה ש... אנס את הילדה שלך... עוד עשרים שנים אני מתכוון...
אני, אני אלוהים. מן אל שכזה שיושב במרומים ועושה כל מני דברים שאף אחד לא מבין. מצהיר כל מני הצהרות ובגדול שומר על הסדר. למה? זה לא בשבילכם להבין. למי שלא מכיר אותי אלו הם דברי לשנות האלפיים לספירת הנוצרים והיהודים המשיחיים וכל מי שרוצה להצטרף לספירה הזאת. יומני היקר: עברו כבר ששת אלפים שנים פלוס-מינוס מאז שבראתי את העולם ותמונת המצב לא יכולה להביע יותר אופטימיות מעכשיו. הכל הולך כמתוכנן. לדוגמא: היום בבוקר ירדתי ארצה לקנות חלב אצל משה מהמרכול. תזכורת מהירה: 1.המניאק מוכר במכירי ייצור. צדקן זבל. 2.לקנות סטוקים של חלב. 3.אי אפשר לברוא חלב אין מאין, יש לברוא אדם קודם לכן ואז לרכוש ממנו. כאשר יצאתי מן המרכול והכנסתי את הארנק לכיסי הגיח שודד צעיר כאילו משום-מקום, חבט בי חבטה ששלחה אותי למצרים העתיקה וגנב מהגוף החלוש שלי את הארנק. כאשר התאוששתי ושבתי לכוחי, עליתי השמיימה ומשם התבוננתי בבחור במשך כל יומו. הארנק הכיל כשבע-מאות שקלים ושלשה-עשר שקלים וחצי ואת כרטיסי האשראי שלי. עם ערב הבחור יצא את ביתו ונפגש עם חבריו, יחד, כפי שקיוויתי, מצאו את דרכם לאשת מקצוע אותה (במילים ארציות) "פתחו וקרעו ודפקו את האמ-אמ-אמא שלה". ממש כמו שתכננתי. לרגע איבדתי כל אמון ביצירתיות של בני אדם וציפיתי שיחדלו ממעשיהם ויזבו הזונה בלי שזו תבוא על שכרה אך אחד הבחורים הוציא שטר בעל ערך נמוך מן הארנק והשליך אותו על האישה. משהבחין שזו לא הבחינה בכך ירק עליה והרים את השטר רק כדי להדביק אותו למוכטה שעל הפנים שלה. "חכו" והשתין עליה. אני, אני בת אדם. בת חוה. מן אישה שכזו שיושבת בבתים נטושים ומוכי עכברים ועושה כל מני דברים שאף אחד לא מבין או חושב עליהם או מדמיין שנעשים בכלל, גם כשהוא זה שגורם לי לעשות אותם. מצחיק, זה בשבילכם כמו לעמוד מול המראה ולא לראות כלום. אלוהים, אני מתחננת אליך, אם אתה שומע אותי תעשה שהעולם יהיה נורמלי. יומני היקר: עברו עשרים וחמש שנים פלוס-מינוס מאז שנבראתי לעולם הזה ותמונת המצב לא יכולה להיות עגומה יותר. שום דבר לא הולך לי כמו שתכננתי. לדוגמא: היום בבוקר ירדתי למשה מהמכולת בתמורה לחלב ולחם. כשהוא סיים והפציר בי לסיים כמו שהוא אוהב ניסיתי אבל הקאתי. תזכורת מהירה: מגיל 15 לא הקאתי מדברים כאלה בסופו של דבר משה לא נתן לי כלום וגלגל אותי בבעיטות מהמחסן דרך הדלת האחורית. תוך כדי זה שהצעקות שלו "אל תחזרי לכאן יותר זונה מטונפת" מהדהדות לי בראש אני צפיתי בו מהצד השני של הכביש מתנהג יפה לזקנים ומשפחות מעוטות יכולת מהשכונה ומוכר להם מוצרים במכירי ייצור. תזכורת מהירה (אלוהים): 1.משה מהמרכול בא באיזון. 2.וואלק גם אני טועה לפעמים אני, משה מהמרכול. כולה עובד במרכול. כולה בן אדם שמנסה לעשות טוב לאחרים. אבל מה כבר אני יכול לעשות? אני כולה בן אדם, לא אלוהים. אלוהים יכול לעשות יותר ממני... תשאלו את כל מי שצריך אותו... הזונות והקשישים והפליטים, הניצולים, הניצדים והאובדים, הילד שעל קצה הגג של הבלוק ואמא ששוכבת על קבר בנה, עמחבל בשטחים ואותו מחבל לפני חמש עשרה שנה, מי שקורא את זה בכל מעשה טוב שלא ורע, במעשה הכי רע שעשית, זה עם הבושה שלא עוזבת, זה ששינה שתי נפשות לעד. מה הוא יכול לעשות יותר לאלו שעומדים בלי פחד ואלו שרק פחד בליבם... החייל שניצב בפני קליע והחייל הזה ש... אנס את הילדה שלך... עוד עשרים שנים אני מתכוון...