זעקה באפלה
הוזמנתי ע"י עיריית ראשל"צ לעצב פעמון שיוצב בתערוכת פעמונים לצד כ55 פעמונים נוספים. לא היה בי ספק שאני מקדישה את הפעמון הזה לאודי אלדד וגלעד,לזעוק את הכאב שעובר עליהם ולהעבירו דרך הפעמון לכולם. תהליך העיצוב ,הרעיונות היה קשה. לצאת מחשיבה בנאלית של תמונות על רקע כחול לבן ומשפטים שיושבים בראש כבר מעל לשנה וחצי. בסוף הגיעו הרעיונות. רעיון אחד שישב לי בראש הוא המשפט שאמר בן גוריון בנאום לקציני המטה הכללי בקריה,ואשר במשך חצי שנה בהיותי בקורס קצינות ראיתי אותו וחונכתי על הערך החשוב של מחויבות המפקד כלפי פקודו. "תדע כל אם עבריה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך" תפקיד נוסף למשפט ייחסתי כסימבול כחול לבן לדגל ולמה שהוא מייצג. לכן צבעתי את הרקע בלבן והדגשתי את קוי הרוחב של יציקת הפעמון בכחול. לכן גם לא שמתי גרשיים,לא ניקדתי,ולא ציטטתי שזו אמירה של בן גוריון בגלל הסימטריה של הכחול לבן.(לא רציתי לשבור סימטריה זו) משני צידי הערכים של פעם יש את השבר שאני חשה מההנהגה הנוכחית. השבר בין מנהיגים של פעם שדגלו בערכים לבין מנהיגים של היום שרק שומרים בכל הכח על הכסא. אם תשימו לב על כל שבר מטפטפות 3 טיפות של דם..... בחלק החשוך אודי,אלדד וגלעד שנמצאים באפלה. בכוונה הגעתי עם צבע הרקע עד לפנים ממש. מתחת לתמונות בובות בד לבנות,כפופות בתנוחה עוברית וכפותות בידיים וברגליים-זו התחושה שלי לגבי חוסר האונים שלהם. מעל עובר חוט תייל שמסמל את הגדר שנחתכה ושדרכה הם הועברו למקומות עוינים. את שמי לא יכולתי לחתום,כנראה מתוך תחושה שב3 החודשים שעברו מתחילת התהליך קיויתי שהם יוחזרו והפעמון לא יוצג. בעלי רשם את שמי בכל זאת. לא חשבתי שכזו תהודה תתעורר בעקבותיו. באנו לצלם וראינו אנשים עומדים,קוראים,ממלמלים,בוהים,עצובים. עושים סיבוב,ועוד אחד,וחוזרים ומסתכלים. מכל מי שמכיר אותי אני מקבלת חיזוק על הפעמון שהכי זעזע וריגש. מי ייתן ויחזרו במהרה,והעבודה הבאה שלי תהיה בנושאי חופש ואהבה. הפעמונים מוצגים ברחבת בגן העיר של ראשון לציון
הוזמנתי ע"י עיריית ראשל"צ לעצב פעמון שיוצב בתערוכת פעמונים לצד כ55 פעמונים נוספים. לא היה בי ספק שאני מקדישה את הפעמון הזה לאודי אלדד וגלעד,לזעוק את הכאב שעובר עליהם ולהעבירו דרך הפעמון לכולם. תהליך העיצוב ,הרעיונות היה קשה. לצאת מחשיבה בנאלית של תמונות על רקע כחול לבן ומשפטים שיושבים בראש כבר מעל לשנה וחצי. בסוף הגיעו הרעיונות. רעיון אחד שישב לי בראש הוא המשפט שאמר בן גוריון בנאום לקציני המטה הכללי בקריה,ואשר במשך חצי שנה בהיותי בקורס קצינות ראיתי אותו וחונכתי על הערך החשוב של מחויבות המפקד כלפי פקודו. "תדע כל אם עבריה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך" תפקיד נוסף למשפט ייחסתי כסימבול כחול לבן לדגל ולמה שהוא מייצג. לכן צבעתי את הרקע בלבן והדגשתי את קוי הרוחב של יציקת הפעמון בכחול. לכן גם לא שמתי גרשיים,לא ניקדתי,ולא ציטטתי שזו אמירה של בן גוריון בגלל הסימטריה של הכחול לבן.(לא רציתי לשבור סימטריה זו) משני צידי הערכים של פעם יש את השבר שאני חשה מההנהגה הנוכחית. השבר בין מנהיגים של פעם שדגלו בערכים לבין מנהיגים של היום שרק שומרים בכל הכח על הכסא. אם תשימו לב על כל שבר מטפטפות 3 טיפות של דם..... בחלק החשוך אודי,אלדד וגלעד שנמצאים באפלה. בכוונה הגעתי עם צבע הרקע עד לפנים ממש. מתחת לתמונות בובות בד לבנות,כפופות בתנוחה עוברית וכפותות בידיים וברגליים-זו התחושה שלי לגבי חוסר האונים שלהם. מעל עובר חוט תייל שמסמל את הגדר שנחתכה ושדרכה הם הועברו למקומות עוינים. את שמי לא יכולתי לחתום,כנראה מתוך תחושה שב3 החודשים שעברו מתחילת התהליך קיויתי שהם יוחזרו והפעמון לא יוצג. בעלי רשם את שמי בכל זאת. לא חשבתי שכזו תהודה תתעורר בעקבותיו. באנו לצלם וראינו אנשים עומדים,קוראים,ממלמלים,בוהים,עצובים. עושים סיבוב,ועוד אחד,וחוזרים ומסתכלים. מכל מי שמכיר אותי אני מקבלת חיזוק על הפעמון שהכי זעזע וריגש. מי ייתן ויחזרו במהרה,והעבודה הבאה שלי תהיה בנושאי חופש ואהבה. הפעמונים מוצגים ברחבת בגן העיר של ראשון לציון