אממאא,קשה לשמוע,קשה להגיב,קשה
לנחם,כמעט אין מה לומר.היכולת של בנך להתמודד עם האובדן הנוראי הזה,מאד תלוייה בחיילי אותה מחלקה בה הוא משרת.אפשר להניח כי איזה שהיא פעילות מלכדת ותומכת תעשה עם חיילי המחלקה הזו בשישבת.חשוב גם לדעת מתי תערך ההלוויה, שבה החיילים הללו ישתתפו,ואולי תהיה אפשרות להורי החיילים האלה להפגש עימם בלווייה עצמה,ומעט לחזק אותם.מה אומרים לילד, שחבר טוב התאבד? בעצם לא הרבה.מה שחשוב שהוא ידבר על רגשותיו, על הכאב שלו,ותוך כדי יקבל חום,תמיכה וכמה שיותר אמפטיה.כך זה יקרה בין חיילי המחלקה, כאשר ימצאו יחד, וכך גם אם וכאשר תוכלי לפגוש אותו הוא ירצה ממך את אותה ההתייחסות. אפשר גם להניח שהוא וחיילים נוספים יגיעו לשבעה,ושוב תהיה הזדמנות לפגוש בו.ובכל מקרה,מותר גם להניח שתעשה איזה שהיא פעילות ע"י הקב"ן היחידתי עם הקבוצה כולה, ועם אותם חיילים שיזדקקו לפגישה יחידנית. שאלה שלא נשאלה,איך עלייך להגיב כאם נוכח מה שקרה.איך זה קורה דווקא לחייל הכי מקובל,שאהב כל כך את הצבא..זה מעורר שאלות, וגם חששות.וודאי גם צורך לקבל תשובות.לכן אם הורי החיילים במחלקה יכולים להתארגן יחד לא רק בשביל לקבל תשובות מספקות על מה שארע,אלא כקבוצת תמיכה היכולה לעזור להן לילדים הללו והן לכם עצמכם. זו אפשרות שכדאי לחשוב עליה. מעבר לזה, כל אובדן כזה,הוא ארוע נוראי שלא היה צריך לקרות, ומישהוא התרשל באיזה שהוא מקום.וזה מכביד,מפחיד ומחייב התייחסות. גרא שכטר מנהל פורום "ייעוץ פסיכולוגי".
