ההתרשמות שלי
היא שלא מדובר בזעקה אחרונה. כמובן שאני יכולה לטעות, אבל אדם שמאוד מאוד מיואש, לא ממש אכפת לו עד כמה הבינו את דבריו בפורום, ובטח שלא אכפת לו אם יענו לו או לא. יאוש הוא יאוש. אם לא רוצים אנשים, לא רוצים אותם לכל הרוחב. אני יותר שומעת את הכעס, את ההתחשבנות, את המרירות, את ההתקעות במצב הזה בלי יכולת לשחרר את העבר ולנוע הלאה. היא היתה רוצה לשחרר, אבל לא מסוגלת - מכיון שעדיין לא סיימה לכעוס ומכיוון שעדיין היתה רוצה שאלו שהיתה להם יד בילדותה הגרועה "ישלמו" על כך או "יכפרו" באיזה אופן. ממקום כזה, לא ממש עוזבים. ממקום כזה, אם היא תתאבד, "הם" ינצחו בלי לשלם על כך ובלי לכפר. להערכתי היא לא מוכנה לתת להם את התענוג. ועכשיו למשוב שלך: הוא היה במקום ובסדר גמור. שמרת על נכונות להיות שם עבורה במקביל לכך ששמרת על מסגרת הפורום - שבמקרים כאלו זה הדבר הכי חשוב! גם אם יש סכנה אמיתית של אובדן, חשוב להזכיר לכל הקוראים בפורום את המטרות שלשמם הוא הוקם, איך ניתן להשתמש בו ומהן המגבלות שלו. הערה אחת לגבי "התת מודע" - רק מבחינת אינפורמציה... אם משהו נמצא בתת מודע אי אפשר בכלל להגיד עליו משהו, גם לא שהוא נמצא בתת מודע. כל הרעיון בתת מודע הוא שמה שמאוחסן שם באמת באמת לא נגיש. להגיד משהו כמו "זה בתת מודע שלי" זה אוקסימורון צרוף.
