זקוקה לאמפתיה

[מחשבה אחרת]

זקוקה לאמפתיה

האקס שלי מתחתן. אני ממש בדאון. איך הוא מצא אהבה ואני נשארתי לבד. איפה הצדק? אני מרגישה אבודה. אני מרגישה תקועה. מין חוסר תקווה שכזה. שוב מציפים אותי כל ההרגשות מאותה תקופה שהייתי איתו. כאילו שזה רלוונטי. מה שהכי מעצבן זה איך שזה נודע לי. ביקשתי מפורשות מהמשפחה שלי לא להזכיר את שמו לידי, כי אני יודעת מה זה עושה לי. יותר נכון ביקשתי מאחי שלא יספר לי מה קורה עם האקס שלי (אחי בקשר איתו), ומסתבר שאחי הרכלן דיבר על זה עם גיסתי (אישתו של אחי השני), שבמקרה נפלט לה כל הענין באחת משיחותינו. עכשיו אני בעצם מבינה שכולם ידעו, וריכלו, והכל בגלל שאחי לא יכול לשמור על הפה הגדול שלו. אני יודעת שהכל שיפוטים שלי שנובעים מתוך הדאון שאני נמצאת בו, אבל אין לי מושג מה לעשות. אני מבולבלת. האם אני צריכה לדבר איתם? יכול להיות שאני אגרום לסכסוך בין אחי לבין גיסתי על כך שהיא לא שמרה סוד. זקוקה לעזרה....

 

[l שי l]

מחשבה, ברוכה הבאה

נשמע שכואב לך מאד ה"ריכול" ושמירת ה"סוד" אפילו יותר מהעובדה שמצא אהבה, יכול להיות שאני שומע חשש משיפוט של המשפחה אותך?

 

[september]

אולי בראש ובראשונה

תגדירי מה היא אמפטיה עבורך, כדי שאולי אז אדע אם יש ביכולתי או ברצוני לספק לך אותה. אשמח להבין אם המקום של שמירת הסוד הוא זה שמציק לך, אפילו עוד יותר מעובדת נישואיו של האקס שלך? ואם כך הוא הדבר יש סיכוי שבמישור הזה לפחות- הנישואים- את מתקשה פחות ממה שאני מפרשת כאן כקושי? חג שמח ונטול סודות

 

[יונה לבנה 1]

מחשבה אחרת חג שמח

עברתי כאן והצצתי וחשבתי מה יכול לעזור לך לצאת מהמצב לפני הכל מעט אמפתיה ..... זה באמת נורא קשה לשמוע שהאקס מתחתן ,זה יותר קשה לשמוע זאת בשושו ... וזה יותר קשה להחליט על מי כועסים יותר,על האח על הגיסה או על האקס.. אולי לא צריך לכעוס,אולי שווה להחליט שאת ממשיכה קדימה ושכל אחד באמת ילך לדרכו ואולי זה יתן גם לך צאנס למצוא קשר בריא. אחרי שביקשת ממשפחתך לא לשתף אותך בחייו של האקס בעצם הזמנת על עצמך שיהיו ריכולים... אבל לדעתי הכי הכי חשוב ,קחי לך החלטה לוותר על הכעס ולהתחיל לחיות את חייך. בהצלחה

 

[יסמין43]

כמה כיוונים:

ראשית: דיכאון בעקבות נישואי האקס הוא תופעה מוכרת ושכיחה. אמנם המון אנשים מתחתנים סביבנו כל הזמן, אבל אנחנו משווים דווקא לחבר הקודם או הבעל לשעבר. לא הכי הגיוני, אבל נורא טבעי וברור. יחד עם זאת, למען הבריאות הנפשית, כדאי לדחוק את המחשבה הזאת הצידה ולהתייחס אליה כאל דבר שלא שווה התייחסות. כמו שאת מתעוררת מחלום רע ואומרת לעצמך - "זה סתם היה חלום", ומנסה להמשיך הלאה ולחשוב מחשבות חיוביות יותר. בדיוק אותו דבר. שנית: לעניין המשפחה והריכולים. אם אחיך עדיין בקשר איתו, אזי הבקשה שלך ששמו לא יוזכר לעולם היא כמעט כמו לבקש ממים שלא יזרמו למקום נמוך יותר. כלומר, אפשר לנסות, אבל זה בלתי אפשרי. ולכן אין טעם לנסות לכעוס על המשפחה. מה שאפשר לעשות הוא או לבקש מאחיך לנתק את הקשר איתו (אם זה אפשרי, אם לא מדובר על קשרי עבודה וכולי, שאי אפשר לנתקם), או לקבל את העובדה שפה ושם יסתננו שמועות וקטעי דברים. אפשר לבקש שישתדלו להימנע מלדבר עליו באוזנייך, אבל פה ושם זה ייפלט, אין מה לעשות. ושלישית: לגבייך באופן אישי - להמשיך הלאה! לחיות, ליהנות, לבלות, לבנות את החיים שלך, ואז תראי שהפרק הזה יילך וייטשטש, עד שייעלם לחלוטין בעבר.

 

[יסמין43]

אבל רגע אחד. איך זה יכול להיות?

כאן, בראש העמוד, "מחשבה אחרת" זו בחורה מתייסרת, ובתחתית עמוד הפורום "מחשבה אחרת" הוא חייל מתוסכל. האם "מחשבה אחרת" מעמיד/ה פנים?

 

[l שי l]

מעניין מאד... באמת...

אולי כדאי לשאול את מחשבה אחרת כי אותי זה מאד מסקרן פתאום למרות שלא ממש משנה לי אם מחשבה אחרת הוא גבר, אישה, או שני אנשים. מחשבה אחרת? מעוניינת / מעוניין לספר?

 

[מחשבה אחרת]

תודה לכולם

תודה לכולכם על התמיכה. זה קצת מנחם. גיליתי שאני זקוקה להמון המון אהבה, ואתם הייתם פה כדי לתת לי אוזן קשבת. בזמן חג השבועות הדברים התפתחו בצורה מפתיעה. הצלחתי להפטר מהתסבוכת המשפחתית בצורה מפתיעה. במקרה, או שלא במקרה, פגשתי את האקס שלי ברחובות תל אביב. התיישבנו לקפה קצר, ושם קיבלתי אישור לשמועות שהסתובבו במשפחה. הוא עומד להתחתן. עכשיו כבר לא צריך לסבך את אח שלי וגיסתי בענין סודות, כי שמעתי הכל מהמקור. למרות שאני ממשיכה לכעוס עליהם על כל הריכולים, אני דוחה את הבעיה לפעם אחרת. היסורים על אובדן הקשר עם האקס עדיין ממשיכים (שנים שאני לא זוכרת כזה סיוט של חג שבועות). הבדידות קשה מנשוא. אני מחכה לזמן שיעשה את שלו. כדרך אגב, בפעם הקודמת כתבתי כחייל מתוסכל, עכשיו אני בחורה מתייסרת. זאת לא התחזות. זה מקל עלי לנסות ולהכנס לראש של האחר. להסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת. בעצם מה זה חשוב אם אני בן או בת. כל מה שסיפרתי הם דברים שעוברים עלי, ואני חווה אותם בצורה חזקה מאד, בכל נימי נפשי ונשמתי. שוב תודה רבה לכולכם. המתייסרת

 

[מיכַל]

שמחה לשמוע שהענין הסתדר

ואני חושבת שאין סיבה לכעוס עליהם, ביקשת שלא ידברו עליו בנוכחותך אבל כשאת לא שם זה לא אמור להכאיב לך, אז למה אסור להם לדבר? אחרי הכל זה לא סוד שהוא מתחתן.. ובקשר לאופן ההצגה.. זה קצת כן חשוב, כי אנחנו גם משתתפים ומביעים רגשות וזה מתעתע בהם, (תסתכלי על זה גם מנקודת המבט שלנו..) שיהיה לך יום נעים!

 

[tsiporganeden]

מחשבה חמודה, אני עברתי את אותה

סיטואציה, ואכן זה מאוד כואב, לדעת שזה שהיה אגואיסט, עקשן, נודניק, וכחן, האיש הזה שכל מה שעשיתי, איך שזזתי ואיך שעמדתי, אף פעם לא מצא חן בעיניו, למרות שהוא אהב אותי מאוד, הכי כאב לי היה איך הוא פגע בי על ימין ועל שמאל לפני חברים ומכרים, שום דבר לא מנע ממנו להשפיל אותי, אומנם אני יזמתי את הגירושין, זה היה בוקר אחד שהייתי מאוד חולה, ביקשתי כוס תה, תשובתו היתה: את רוצה כוס תה? קומי תדיחי כלים. זה גמר את היחסים בינינו, לא עוד, קמתי לקחתי את הבגדים שלי בתוך סדין והלכתי מהבית, לקחתי אתי את בתי הקטנה, הגדולים נשארו עם אביהם עוד שלושה חודשים עד שמצאתי לי בית, ולקחתי אותם איתי, אבסורד אה, הוא נשאר עם דירת ארבעה חדרים, ואני בבית שני חדרים שכור, אבל רציתי להיות מאושרת, משפחתי שלא ראו בעין יפה את הצעד שלי כי "אצלנו לא מתגרשים, וגרושה היא משהו זול ועלוב" הם טיפחו את בעלי, הזמינו אותו לחגים, ולמאורעות, הורי הביאו כל שבוע סלים מלאים כל טוב, בישולים, עד כדי כך שהוא אפילו זרק לי, את רואה אני לא צריך אותך, אפילו החולצות שלי מעומלנות, מה שאני לא עשיתי כן, וכשהוא יצא עם החברה שלו אני יצאתי מדעתי, איך זה האיש שרק רע היה לי ממנו, האיש הזה בצ'יק מצא מישהי אחרת ואני נשארתי לבד, אבל קחי בחשבון שהם מחזרים אחרי נשים, ואנחנו מחכות שיחזרו אחרינו, לכן הם מוצאים ואנחנו לא, ולכן אנחנו צריכות ליזום יותר, אחרת נשאר לבד, לגבי המשפחה, זה ממש לא צריך להפריע לך, את תראי שבמשך הזמן הם ירדו ממנו, לגבי גיסתך, בקשי מאחיך לא ממנה חלילה, מאחיך, שאת מבקשת לקבור את העבר שלך עם ה X ואת לא מעונינת לשמוע דבר עליו, ואת מבקשת שיכבדו את בקשתך. שוב סבלנות יקירתי, זה כואב אבל אין מה לעשות, תחזיקי מעמד.

 

[אין לי שם בסדר?]

שיפוטיות אכן.

אחח חתונה.. עיוולת #348 של החברה. שותפה שלי תמיד הייתה מתלוננת לי שחברים שלה מתחתנים זה אחרי זה ומישהו פגש מישהי לפני חודש והם כבר התחתנו והיא נשארת לבד בדייטים בלי בעל פוטנציאלי. הטמבלית..

שבאותה מידה יכולה לראות כמה שהיא חופשיה, וכמה הכל זמין לה, ושיש דרך להסתכל על מצבה כעל מצב הרבה יותר טוב ממצבם. הלכה ומצאה לעצמה לפני כמה שבועות גבר, והולכת להתחתן איתו.. ממש נפלא. שיהיה בהצלחה. והמשפחה בשמיים

מה לדעתך זה אומר ששניים מתחתנים? שהם מצאו את הנפש התאומה שלהם? ש..אולי.. הם סוף סוף הגיעו למשהו בחיים? שזה אומר שהוא מצא את החצי שלו ואת נשארת לך בודדה ואומללה? אז אגיד לך משהו.. זה לא אומר. אף אחד מהדברים הללו. זה סך הכל אומר שהוא הולך לעשות טקס כלשהו בחיים שלו. זה לא אומר שרק בגלל שהם התחתנו אז הם לא ישנאו אחד את השניה עוד חודש או שנה. זה לא אומר שהם בחרו נכון.. רק בגלל שזה "קורה". אני מכיר מס' זוגות שפגשו מישהו ותוך שבועיים החליטו להתחתן. אז? זה שהם פסיכים, מה זה קשור אלי? אמרתי לך, אנחנו הם אלה הבוחרים אם להיפגע או לא. ואת יש לך כמה אפשרויות בקשר לזה.. או לתת לזה להזיז לך, ולראות כמה הוא התקדם ואת נשארת במקום. או לראות את זה בדיוק ההיפך, שהוא עושה את הבחירות שלו, שלא קשורות אליך, ואת עושה את הבחירות שלך, ולך מצפה עכשיו עתיד פתוח לחלוטין למה שתרצי להכניס לתוכו.. מה את רוצה להכניס פנימה? וזה שלך. לא קשור לאדם אחר. הכאב הוא בהשוואה.. שלך לאחרים.. של מה שיש לציפיות, של מה שמול העיניים, לעומת מה שבדימיון שלך. ומה היה קורה לו היית מחליטה שמה שמול העיניים הוא אפשרויות! הוא חופש! בחירה! והכל זמין לך. הכל היה נראה אחרת, לא? נ.ב כלי שאני משתמש בו בחיים כדי לשלוט בתחושותי הקשורות לאחרים הוא משפטים בסגנון "שיעשה מה שבא לו ושיהיה בהצלחה, אני ממש לא מתכוון לתת לו את הכוח עלי לגרום לי להרגיש פגוע".