זקוקה להתייעצות ותמיכה

[גליה מתחדשת]

זקוקה להתייעצות ותמיכה ../images/Emo7.gif

אני בהריון בחודש שביעי. בן זוגי ואני נפרדנו (לקחתי בחשבון את האופציה שזה מה שעתיד לקרות כשהחלטתי לשמור את ההריון). הקשר שלנו מורכב והשוני בינינו כ"כ גדול שלא הצלחנו לגשר עליו. המצב כרגע הוא שמצד אחד נעימה לי התמיכה והליווי שלו בהריון שלי, המצאותו בסביבתי מקלה באופן כלשהו. מצד שני הגישות שלנו לחיים כ"כ שונות שבזמן האחרון אנחנו מתווכחים המון על איך נכון לגדל את הילד וזה יוצר המון כעס ותסכול. מצד אחד אני רוצה לאפשר לילד שלי את הנוכחות הגברית של אביו ומצד שני הוא כ"כ מעיק עליי ויש בינינו כאלו מלחמות שאולי עדיף לצמצם את הנוכחות שלו למינימום. לטובת הילד ולטובתי. לחתום על הסכמים ועניינים הוא בחיים לא יסכים. וזו גם בעיה. לתמוך כלכלית בנו הוא לא ממש יכול ובגלל שלמשפחה שלי יש כסף הוא חושב שזה לגיטימי שאעזר בהם. אותי זה מרגיז!!! הוא מרגיש מקופח כי ברור לו שאת רוב ההחלטות לגבי הגידול אני אעשה מתוקף היותי אימו. הוא לא מבין שלאב יש תפקידים אחרים, לא פחות חשובים וקשה לו התחושה להיות "קול שני" ולא ראשון. אני אובדת עצות! מצד אחד רוצה אותו בסביבה ומצד שני סובלת כשהוא בסביבה. אני ממש מיואשת מכל העניין. אשמח מאוד לתמיכה והצעות מועילות מהנסיון שלכן

 

[m i c h a l i]

כל כך הרבה תהיות יש לי...

האם אתם גרים יחד? האם הוא מתכוון להיות אב לילד? אני חושבת שאין פה מקום בכלל לשאלה אם הוא יחתום על הסכמים . אם הוא מצהיר שהוא האב ואתם לא גרים יחד תהיו חייבים (לטובת הילד) להגיע להסכם בנוגע למזונות ולהסדרי ראיה. עם כל הכבוד המשפחה שלך לא אמורה לפרנס את הילד שלך ושלו אלא שניכם יחד. אני שמחה שיש לך תמיכה מהמשפחה, זה מאד חשוב. האם יש סיכוי שתחזרו להיות יחד? יש מקום לייעוץ זוגי?

 

[שולינקה1]

מאד מבינה את הרגשות שלך

אבל הרבה דברים גם יכולים להשתנות לאחר הלידה. זה נכון שלאב שלא גר בבית יש תפקידים אחרים אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להיות שותף מלא בגידול של הילד. גם בקבלת החלטות. נכון מה שמיכלי כתבה לגבי המזונות. אתם אמורים לכלכל את הילד ולא ההורים שלך. תני לזמן לעשות את שלו. לא חושבת שזה נכון לריב על איך נכון לגדל ילד שעדיין לא נולד. שיהיה בהצלחה ולידה קלה.

 

[גליה מתחדשת]

התפתחויות טראגיות

אתמול ברגע קשה של ריב הוא החליט שהוא נסוג ולא מעוניין בקשר אתי או עם בנו שטרם נולד. הוא השליך את זה עליי (כמו תמיד), כאילו זה מה שאני רוצה, שהוא ייעלם. אמרתי לו שאני לא מוכנה שהוא יפיל עליי את האחריות ושאם הוא נוטש את הילד לפני שנולד שיודה שזה מה שהוא עושה ויפסיק להפיל עלי אחריות למעשים שלו. ניסיתי לעצור אותו מלעשות החלטה כ"כ קשה ממקום של כעס אבל הוא הלך. אין צורך לפרט מהן תחושותיי וכמה קשה לי כרגע... כואב לי על בני שיחווה את החסר הזה בדמות אביו. מקווה שאמצא לו יום אחד אב בשל יותר וראוי יותר. כואב לי לרשום בתעודת הזהות שלו אב לא ידוע כי איזו מן הרגשה זו לילד. כואב לי על האב שכנראה לעד יסתובב בתחושת אשמה וכאב, גם אם לא מודעים. כואב לי שפספס הזדמנות לגדול ולהתפתח. וכואב לי עלי, קשה לוותר על הפנטזיה שיהיה לי שותף לגידול הילד, בטוב וברע. ברור לי שאם הוא ינסה לשוב לחיינו אני דבר ראשון אתנה את זה בהסכמים. נגמר להיות נחמדה מבינה מכילה סולחת. כמה נזק וכאב הוא זורע בחיי וברור שהילד שברחמי חש בזה. אתמול הרגשתי מוכה ממש, כאילו הוא נתן לי אגרוף ישר בבטן. כבר לא מדובר רק בי. יש לי ילד לחשוב עליו ועל מה טוב ונכון לו ולשמור עליו כמה שאוכל.

 

[שולינקה1]

אחד משני דברים

א. או שאתם מתעסקים בתפל כרגע בגלל כל הרגשות שיש לכם בנושא. מובן, אבל זה לא הזמן.. ב. הוא מנסה בכל דרך אפשרית להתנער מאחריות. שוב אני מציעה לך לעבור את הלידה בשקט ואח"כ לראות לאן נושבת הרוח. לא ידוע על מה אתם כ"כ רבים, אז קשה לייעץ משהו..

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

מציעה לך קודם כל להירגע.

אנשים אומרים כלמיניי שטויות כשהם עצבניים, וסביר שהוא יחזור בו לאחר הלידה. תפקידך הוא "לתת לו סולם" כדי ש"יירד מהעץ עליו הוא טיפס", כלומר: להגיד לו שאם הוא מתחרט, הוא תמיד מוזמן להכיר את הילד שלו. עזרי לו להתגבר על הילדותיות שלו, אל תשפכי עוד דלק למדורה. שילחי לו אימיילים עם תמונות וסרטונים של התינוק, ומידיי פעם הזמיני אותו לבוא וליהנות ממנו. מתישהו הסקרנות הטבעית שלו תגבר על תחושות הכעס, והוא ירצה לראות איך נראה הבן שלו. נשמע מהצד שלו שהוא מרגיש שאת "יכולה להסתדר בלעדיו". זה לא נכון... קשה מאוד להסתדר לבד (בקרוב תיווכחי בזה). הזמיני אותו ללידה, בקשי שיעזור לך בהתקנת הרהיטים והוילון לתינוק, בקשי שיצטרף אלייך לביקורים בטיפת חלב ובמרפאה, בקשי ממנו עזרה באמבטיה בשבועות הראשונים, כי קשה לקלח לבד את התינוק, וכן עזרה בעריכת קניות - גם אם זה בכ.האשראי שלך, עדיין יהיה לך נוח שמישהו אחר יילך לסופר ולא את, וכו וכו וכו. אני משערת שהוא יבין שאמנם הוא לא יכול להניק, אבל הוא בהחלט רצוי ויכול לסייע מאוד בתחומים רבים אחרים. בנוסף, אם את יכולה, שימרי על קשר עם הוריו. זה הנכד שלהם, וסביר שהם ישמחו מאוד להכיר אותו (וזו זכותם, בלי קשר לבן שלהם או אלייך). אגב, יכול מאוד להיות שזה גם מה שיקרב אותו אל הילד שלו (הוריו יסתובבו סביב הילד... וזה הילד שלו... והוא ישמח להשוויץ בו). לגבי עניין הכסף - אם הוא תפרן ואת לא, במקומך לא הייתי הופכת את הכסף לאישיו. בטח שלא הייתי מתנה שום דבר בחתימה על הסכמים וכדומה. את ממילא כותבת שהוא לא מסוגל לעזור כלכלית... אז מה ייצא לך מהסכם? (לדעתי, אם הוא יכיר בילד ויקדיש לו 2 פגישות בשבוע, שווה לך בכלל לוותר לו על מזונות...) תני לו קודם להכיר את הילד, להיקשר אליו, לאהוב אותו... אח"כ הוא כבר יתן לו מרצונו מה שהוא יכול. ואם כל זה לא יעזור... חפשי לילד אבא אחר. ותתבעי מזונות. ועדיין תשאירי לו פתח לחזור. בהצלחה, תעדכני אותנו בהתפתחויות...

 

[noawa]

לגליה

גליה שלום, אני מאוד מאוד מסכימה עם צוללת צהובה, ואני מדברת מנסיון אישי. גם אבא של זוהר, היום אוטוטו בן 3, עזב בטריקת דלת כשהייתי בחודש שני או שלישי להריון אחרי תקופה מאוד קשה בינינו של חוסר תקשורת משווע ולחץ שנוצר מהריון לא מתוכנן. הוא רצה ביחד, אני רציתי אותו רק כאבא לילד והוא נפגע מכך מאוד והלך. סביר מאוד להניח שתוך כדי ההריון ותוך כדי הגידול של זוהר היינו שוב מתקרבים ומתחברים, אבל שנינו לא היינו סבלניים מספיק וחכמים מספיק. לי היה חשוב כל התקופה הזו לא לתבוע מזונות ולהבהיר לו עד כמה שיכלתי שהוא תמיד רצוי בחיים של הילד ושהדלת פתוחה ורק בקיץ האחרון החלטתי לשלוח לו תמונות כי פחדתי קודם שזה דווקא ירחיק אותו. הלא יאומן קרה והוא החליט לתפוס את הכפפה, לקחת אחריות ולהיות אבא לילד וזה כבר קורה מעצמו מהשניה הראשונה שהוא פגש אותו והתאהב בו לגמרי. לראות אותו עם הילד מגלה לי צדדים חדשים בו וגם אני השתניתי בשנים האלו - גם אנחנו מתקרבים, שוב כזוג..... מה יקרה הלאה?.... אין לדעת. מה שבטוח זה שלזוהר יש כרגע אבא שחולה עליו ומנסה להשלים את הזמן שהפסיד ואני הרווחתי שותף בגידול של זוהר. אגב, אם כל זה היה קורה לפני גיל שנה, גם הרישום שלו כאביו של זוהר היה הרבה הרבה יותר פשוט וזול וכדאי לקחת את זה בחשבון. תנסו לא לריב על מצבים שאין לכם מושג איך תרגישו בהם ואיך תנהגו בהם. תשאירו את העתיד לעתיד ואת העבר בעבר וחפשו מה כן מקשר ביניכם ולא מה מפריד ומרחיק. תבדקי טוב טוב מה את משדרת לאביו של עוברך ולאו דווקא רק מה את אומרת. השדרים "התת קרקעיים" הם אלו שעושים את הנזקים הגדולים ביותר ושהכי קשה ל"בלוע בחזרה". אין ויכוח שלעובר שלך יהיה צורך באב, גם אם הוא לא נשאר בן-זוגך. תתאמני כבר עכשיו על תקשורת בריאה איתו, גם אם זה אומר ייעוץ זוגי. ועוד מילה - יש לך עוד חודשיים-שלושה עד הלידה. את עומדת בפני תקופה שתשנה את חייך כפי שהכרת אותם, שתשנה אותך כאדם. זו תקופה מופלאה ונהדרת אבל גם מעייפת ומלחיצה. תהני מהתקופה הנוכחית, מהשקט, מעצמך בהריון ראשון, מהיותך אשה בשלה ובריאה, פנקי את עצמך ותנשמי, הרבה. העובר שלך זקוק לשקט הנפשי שלך ולפוקוס שלך בעצמך. בהצלחה!

 

[טל טולי 1]

מסכימה איתך בהחלט-ולך גליה נישאר לי לאחל לך

לידה קלה . תתחילי להנות מההריון-את צריכה רוגע -תתעסקי בדברים שעושים לך טוב. זה מיותר עכשיו לריב ולהתווכח - תתרכזי בשלווה בשקט זה חשוב -שמרי על הבריאות שלך ושל התינוק . גם בתקופת ההריון ההורמונים משתוללים -אני אומרת ספציפית אלייך אלה בכללי -אנשים שאהבנו לפני ההריון פתאום שומאים אותם וכ"ו זו רק דוגמה... והפוך אפילו.... תני לזמן לעשות את שלו -תיהיה אופטימית ויהיה רק טוב-עכשיו את צריכה שקט שלווה -ותתחילי לפנק את עצמך קצת כי אח"כ אין זמן.... אז שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחרי המשך יום מקסים שיהיה לך ושבת שלום