מישל נורית והדבש
New member
זקוקה לוליום וקצת לקטר, אפשר?
החרדות התחילו להגיע ובגדול ואני ממש נבוכה, כי אם אני אספר לבעלי שאני מפחדת הוא יתחיל להילחץ ואפילו לכעוס עלי על חוסר האופטימיות שהתחיל לשלוט בי. התחילו המחשבות הנוראיות שמא אולי גם הפעם יקרה לנו הנורא מכל, שאולי גם הפעם יגלו לנו ריבוי מי שפיר ומה שהגביר את חששותי הוא ההרגשה הנאכסית של הקיבה הנפוחה שלי שממש כואבת ומזכירה לי את הימים הנוראים, למרות שאני יודעת בוודאות שהקיבה היא האשמה ולא הרחם. וכעת התחילה לה סדרת הפחדים בתנועות {מה שכמובן גמר את ההריון ההוא} אני בשבוע 20+5 והרגשתי את הדבש כמעט כל יום ועכשו כבר יומיים שאני לא מרגישה כלום ומתחילה להילחץ, בלילה התעוררתי כל שעה עם זיעה קרה ואמרתי לעצמי לעזזאל למה היא לא זזה? ובעלי ישן לו במנוחה מלטף קלות את הבטן תוך כדי שינה והדמעות מתחילות לנשור להם והחששות מתחילות להתגנב שמא אני אאכזב אותו גם הפעם, {בעלי מאוד רגיש ועבר המוני שמברים ואבדנים בחייו} ליבי נכמר עליו. נכון שיש לי שילייה קדמית , ונכון שאני שמנה {תוצאה של שלושה הריונות וגנים} ונכון שאני בשבוע 20+ ואני יודעת היטב שעדיין ישנם ימים שלא מרגישים את האפרוחים שלנו, ונכון שלפני שלושה ימים עשיתי א"ס לחץ, חירום {צריך להכניס את הביטוי הזה למילון מונחים של הפורום}אבל אותי זה מרגיע. אני רוצה כל כך להרגיש את הבעיטות החזקות שכולן מדברות עליהם, רוצה לראות את הבטן זזה ולהרגיש שהעובר יוצא במחולות, רוצה פיצוי, כן, פיצוי על כל החוסר הרגשה בתנועות של ההריונות האחרונים ורוצה להאמין בכל ליבי שבפעם באמת אני מסיימת את ההריון בחודש תשיעי ויוצאת מביח עם תינוק בידיים, מגיע לי. תודה על ההקשבה ומצטערת על הדחיסה בפסימיות שלי. שבת שלום
החרדות התחילו להגיע ובגדול ואני ממש נבוכה, כי אם אני אספר לבעלי שאני מפחדת הוא יתחיל להילחץ ואפילו לכעוס עלי על חוסר האופטימיות שהתחיל לשלוט בי. התחילו המחשבות הנוראיות שמא אולי גם הפעם יקרה לנו הנורא מכל, שאולי גם הפעם יגלו לנו ריבוי מי שפיר ומה שהגביר את חששותי הוא ההרגשה הנאכסית של הקיבה הנפוחה שלי שממש כואבת ומזכירה לי את הימים הנוראים, למרות שאני יודעת בוודאות שהקיבה היא האשמה ולא הרחם. וכעת התחילה לה סדרת הפחדים בתנועות {מה שכמובן גמר את ההריון ההוא} אני בשבוע 20+5 והרגשתי את הדבש כמעט כל יום ועכשו כבר יומיים שאני לא מרגישה כלום ומתחילה להילחץ, בלילה התעוררתי כל שעה עם זיעה קרה ואמרתי לעצמי לעזזאל למה היא לא זזה? ובעלי ישן לו במנוחה מלטף קלות את הבטן תוך כדי שינה והדמעות מתחילות לנשור להם והחששות מתחילות להתגנב שמא אני אאכזב אותו גם הפעם, {בעלי מאוד רגיש ועבר המוני שמברים ואבדנים בחייו} ליבי נכמר עליו. נכון שיש לי שילייה קדמית , ונכון שאני שמנה {תוצאה של שלושה הריונות וגנים} ונכון שאני בשבוע 20+ ואני יודעת היטב שעדיין ישנם ימים שלא מרגישים את האפרוחים שלנו, ונכון שלפני שלושה ימים עשיתי א"ס לחץ, חירום {צריך להכניס את הביטוי הזה למילון מונחים של הפורום}אבל אותי זה מרגיע. אני רוצה כל כך להרגיש את הבעיטות החזקות שכולן מדברות עליהם, רוצה לראות את הבטן זזה ולהרגיש שהעובר יוצא במחולות, רוצה פיצוי, כן, פיצוי על כל החוסר הרגשה בתנועות של ההריונות האחרונים ורוצה להאמין בכל ליבי שבפעם באמת אני מסיימת את ההריון בחודש תשיעי ויוצאת מביח עם תינוק בידיים, מגיע לי. תודה על ההקשבה ומצטערת על הדחיסה בפסימיות שלי. שבת שלום