זקוקה לייעוץ

[l i b e r t y]

זקוקה לייעוץ

היי, אתמול היה לי היום הכי גרוע בחיים (קצת נסחפתי...). אני מתנדבת בעמותת נוער והמנהלת שלי ביקשה ממני שאייצג את העמותה בכנס שבו ישתתפו חברי כנסת ואנשים מכובדים אחרים. אני לא סירבתי ,בטיפשותי, מכיוון שאמרתי לעצמי שלא אתן לחרדה לשתק אותי ... מה אני אגיד לכם-היה אסון! עמדתי מול כולם, נתקפתי חרדה , הסמקתי כל כך עד שלא ראיתי בעיניים מרוב חום השפתיים רעדו כל כך שלא שלטתי בהם , והגרוע מכל- גמגמתי מול כולם לא הצלחתי להוציא מילה אחת מהפה ואז התנצלתי שאני מתרגשת והתיישבתי... איזו פדיחה! אני לא יודעת איך להסתכל למנהלת שלי בעיניים ולשאר העובדים והמתנדבים בעמותה... כל כך מבייש... אני שנראיתי בחורה משכילה , עם ראש על הכתפיים פתאום נראיתי טיפשה, מתבטאת כמו ילדה בגן ובעיקר פתטית... המנהלת הייתה המומה ,האדימה וניסתה להציל את המצב והחליפה אותי. בא לי לקבור את עצמי אני לא מבינה מה נסגר איתי? בתת מודע בתת מודע אני מודעת לזה שהם בסה"כ בני אדם, לא שונים ממני והתארים שלהם או מעמדם בחברה לא הופכים אותם לאנשים טובים יותר .כמו כן, אני מודעת לעצמי ,מי ומה אני ומה יש לי לתרום ולתת מעצמי- אז מה הבעיה

 

[אלין ש ל ה י ם]

libraty אהובה ורגישה../images/Emo141.gif

נשמה טובה- אל תקחי את זה כל כך קשה תראי - את בת אדם כמו כולם. זה קורה שמיתרגשים יתר על המידה זה נורמאלי מאוד וזה מה שקרה לך אתמול, לא הרסת את עצמיך ולא הרסת לאף אחד כלום אין לך ממה להיות בלחץ ממה לא להבין את עצמיך. מותר לך להיות בהתרגשות מותר לך להיות בחרדה. על מה בכלל את כועסת? לא פגעת באף אחד ולא עשית רע חלילה למישהו. אז קרה מה שקרה תנסי להעביר את זה הלאה . וכן כולם כמוך אפילו לא יותר טובים ויש כאלו שאפילו את יותר טובה מהם בהרבה תאמיני לי שאני יודעת מה שאני כותבת ומעבירה לך למרות שאני בכלל לא מכירה אותך, אולי בפעם הבאה תעבדי יותר על הבטחון העצמי שלך ? כותבת לך את זה בחורה שמיתמודדת עם תנועות וקולות לא רצוניים , יום יום במשך 17 שנים כמעט , עם בורות של אנשים. ואני פעילה מאוד ואנשים מסתכלים עלי ולעיתים גם צוחקים לי בפנים .. כמו אתמול במסעדה. אבל אינני לוקחת את זה יותר מדי ללב, שיצחקו שהם יתרגשו ממני ולא אני מהם. למרות שאני לא אשחק אותה הכי חזקה או מעין אלוהים בקטן אני גם בוכה לפעמים אני גם כואבת על התגובות, ודווקא בגלל התגובות המרות האלו פיתחתי לי בטחון עצמי ששואף גבוה מאוד. המון אהבה ובהצלחה בפעם הבאה, תהיי יותר רגועה והכל יהיה בסדר הבעיה לא אצליך, תכניסי לעצמיך שהכל בסדר רק התרגשת וזהו. בהצלחה נשמה. ויום נעים.

 

[גילה זילברמן]

חופש

ליברטי, חופש, זה השם שבחרת לעצמך. לקחת לעצמך את החופש להיעתר למשימה החשובה והאחראית שהציעו לך, לנאום בפני כל מני "גדולים", למרות החששות. בסופו של דבר הנסיון לא עלה יפה ואת מתביישת. את מייצגת עבורנו כאן את החשש של כל אחד הסובל מחרדה חברתית וגם מי שלא מוגדר ככזה אך ניצב בפני משימה גדולה וחשובה. החשש לנסות ולא להצליח, להעז אך לאכזב ולהתאכזב. הסכנה מנסיון כזה היא להסיק את המסקנה הבאה: מה שחששתי ממנו קרה וזה מוכיח לי שאסור לי לעולם להעז שוב כי תמיד אכשל. זו מסקנה שגויה א. כי זה לא מאפשר לנו ללמוד ולהשתפר ולא משאיר מקום לשנוי ב. כי כשלון אחד לא מחייב כשלונות עתידיים. את שואלת- מה הבעיה? עשית צעד חשוב, אמיץ. אמרת לעצמך "לא אתן לחרדה לשתק אותי" ואז את מתארת בפרטי פרטים את המעמד עצמו ואת הכשלון הצורב שחווית. מה שחסר בהודעה שלך זה השלב בין ההחלטה לבין הבצוע- איך התכוננת? מה עשית? האם כתבת מראש את מה שאת עתידה לומר? האם עשית הרצאת נסיון מול הראי? מול חברים? כמה פעמים עשית חזרות על הנאום שלך? האם עשית תרגילי הרפיה והדמיה של המצב כדי להתכונן אליו נפשית? האם לקחת כדור הרגעה לפני? זה כמו משהו שמחליט- "אוקי, אני מחליט לצלול בים! תמיד רציתי לעשות את זה ונמאס לי לפחד ולפספס את זה!" ואז הוא קופץ למים, בלי הכנה, בלי אמונים, בלי כלום... אפשרות אחרת היא-שהוא כן התאמן, כן התאמן, אך בחר לבצע את הצלילה הראשונה במים סוערים ועמוקים מאד. האם המסר שאני מנסה להעביר, עבר? מה לדעתך קרה שם? איך זה יכול היה להיות אחרת ואיך תעשי את זה אחרת בפעם הבאה כדי להגדיל את הסכוי להצלחה? את מרגישה כרגע

ואני רוצה לשלוח לך

ולקוות שתפיקי את הלקחים ותמשיכי הלאה מבלי לוותר על החופש שלך להמשיך לנסות.

 

[l i b e r t y]

גילה,

לא הייתי אמורה להכין נאום אלא פשוט לספר על עצמי ועל תפקידי בעמותה. מה גם שהמנהלת סמכה עליי שאבצע זאת בצורה הטובה ביותר וביקשה ממני באותו היום של הכנס לדבר . אז נאום לא הייתי צריכה,אבל התכוננתי נפשית ,הכנסתי לעצמי לתת מודע שהם בסה"כ אנשים רגילים כמוני ואין לי ממה לחשוש או לפחד. עשיתי נשימות, שתיתי המון מים וניסיתי לא לחשוב על זה יותר מידי ופשוט לזרום בלי בעיות ואמרתי לעצמי שזה קטן עליי. לצערי,קרה מה שקרה וזה היה מבייש נורא. אני לא שוללת את האפשרות שלא אעשה זאת בעתיד ,זה בהחלט מחשבה מוטעית אבל אני אומרת לעצמי גם שאני צריכה להיות ריאליסטית ולהשלים עם העובדה שיש לי בעיה. הסיבה שהסכמתי לדבר באותו הכנס היא לא רק בגלל שלא רציתי לתת לפחד לשתק אותי אלא גם בגלל בעיה נוספת והיא לרצות אנשים ובמקרה הזה רציתי לרצות את המנהלת ולא לאכזב אותה (ואיכזבתי אותה יותר)

 

[torme]

גילה...חוויה לא קלה עברת

אבל אני תמיד אומר לעצמי שלמדתי משהו חדש...על עצמי ואז מנסה לתקו ולשנות...ולהשתפר אז בעצם מה שקרה היה לו גם צד טוב... ובכל מקרה דברי איתנו הרבה כי פה כולנו מבינים את מה שאת מספרת ויכולים לתת כוחות ותמיכה..

 

[l i b e r t y]

לא קוראים לי גילה...

 

[torme]

נכון...התרכזתי במה שכתבת

והתבלבלתי בשם... למדתי משהו....צריך להתרכז גם בשם

 

[l i b e r t y]

שטויות , זה לא משנה ../images/Emo13.gif

יותר משנה מה שכתבת...

 

[torme]

אני מבין מה עבר עליך

הייתי במצבים כאלה.. אבל עם השנים למדתי להתמודד עם זה לפני כמה שנים מישהו ששמע אותי מדבר והכיר אותי מהעבר ניגש אלי ואמר...: "מה קרה לך? איזה שינוי..." ואני ידעתע שהיתה עבודה קשה מאחרי השינוי הזה אז שתדעי שאת יכולה ללמוד להתגבר על זה ולהשתנות

 

[l i b e r t y]

איך עבדת על עצמך?

איך הגעת לשינוי המיוחל?

 

[torme]

גם תירגול וגם התפתחות אישית...

הייתי מתרגל כמה פעמים לפני וגם ניסיתי להגיד דברים קצרים...שזה תמיד טוב לעשות...

 

[גילה זילברמן]

ביס גדול מדי ../images/Emo169.gif

לבקש ממך לדבר, ללא הכנה מוקדמת, ביום הכנס עצמו, מול אנשים שחלקם מכובדים ו"חשובים", נראה לי ביס גדול מדי לרוב האנשים, שלא לדבר על מישהו שסובל מהפרעה חברתית ברמה זו או אחרת... לא נורא. למדת משהו. אני מקווה... ועכשיו- לחייך!