זקוקה לייעוץ

[l i b e r t y]

זקוקה לייעוץ

אני סובלת מחרדה חברתית אבל אני לא מסתגרת בבית ולא מדוכאת למשל ואף הסברתי את זה לפסיכאטרית שאליה הלכתי,אבל היא מנסה לשכנע אותי לוותר על טיפול פסיכולוגי(קונגטיבי התנהגותי) ולקבל טיפול תרופתי ואני לא מבינה למה... אני מנסה לרצות אנשים ולמצוא חן ואני סובלת מסימפטומים פיזיים כשאני מדברת בפורום כמו כאב בטן ,הזעה וגמגום כבד ,אבל זה לא מונע ממני לצאת לבלות או לעבוד וכו... זה בהחלט מפריע לשגרת היומיום שלי ואני נקלעת לסיטואציות מביכות ולא נעימות ותמיד נמנעת מלדבר או להביע את עצמי וזה מפריע ואף עוצר אותי באיזשהו מקום ואני רוצה להשתחרר מזה. אני רוצה להרגיש נינוחה ורגועה מול אנשים, לא להתבייש,לרעוד או לגמגם. אני רוצה להפסיק להתחנף ולרצות אנשים וללמוד להביע את עצמי ,לעמוד על שלי ולדבר לעניין ללא תנועות יידיים לא רצויות וללא 100 מילות קישור במשפט אחד בן 4 מילים ולא נראה לי שטיפול תרופתי יפתור את הבעיה.

 

[motek89]

אימאלה!!!! את כמוני!!!!! אני בהלם..

את ממש ממש כמוני!!! גם אני מדברת עם מלא מילות קישור וכל שניה עושה "אממ..." כאילו שכחתי מה רציתי להגיד אבל אני יודעת שבאמת המילים עומדות לצאת אבל הן נתקעות! ואני סובלת מזהההההההה המון המוןןןן אין לך מושג! ולא הלכתי לשום טיפול... עדיין... אני מחכה.. וואי כשקראתי את ההודעה שלך הרגשתי ממש הזדהות... פעם ראשונה שאני שומעת שיש מישהי כמוני.. נשבעת לך חשבתי שאני היחידה.. גם אני לא רגועה, גם אני מגמגמת לפעמים, אפילו שאני נמצאת בין חברות שאוהבות אותי ואני אותן.. ותמיד אני בצד.. לא מוציאה מילה... אלא אם כן זה מול חברה אחת שאני מכירה.. אבל למשל מול כיתה שלמה אני לא מסוגלת!!!! זה מפריע המון... מגביל המון... אני סובלת את זה מאז שאני זוכרת את עצמי.. לדעתי טיפול תרופתי יעזור.. יש כאן אנשים שאמרו לי את זה. (לא שניסיתי...) בהצלחה לשתינו..

 

[l i b e r t y]

Nותק,

גם אני עושה כאילו שכחתי מה רציתי לומר כשאני יודעת טוב מאוד מה אני רוצה להגיד... כנראה שבאמת יש לנו את אותה הבעיה אחותי...

 

[motek89]

אני גם מתפדחת ללכת לקנות דברים

או סתם לדבר עם מישהו בטלפון. זה סיוט בשבילי. אני מודאגת מזה כל כך.. זה נורא. לדעתי תקחי טיפול פסיכולוגי ובמקביל תקחי תרופות... אפשר דבר כזה, נכון? בהצלחה...

 

[l i b e r t y]

כן,מוכר לי...

גם אני מגמגמת בטלפון המון... אפילו להזמין פיצה או לקבוע תור לרופא זה פרוייקט בשבילי...זה באמת סיוט. לקנות דברים אני לא מתפדחת ,אבל לסרב למוכרות המעצבנות שמשכנעות לקנות דברים אני מאוד מתביישת. אני מתפדחת למדוד בגדים,לשגע את המוכרת ובסוף להגיד להן "לא תודה"... יש עוד דברים מעצבנים שמפריעים לי ביומיום וקשה לי להתמודד איתם (תמיד חושבים שאני מוזרה או משהו)

 

[motek89]

אצלי (אני חושבת) זה יותר גרוע..

אני מפחדת להרים את הטלפון. לכל מטרה שהיא. (שכרוכה בדיבור) גם אני מתפדחת למדוד בגדים! בגלל זה אני לא הולכת לחנויות לבד.. ולדבר עם המוכר בכלל! אני לא מסוגלת לשאול שאלה קטנה... אני חייבת מישהו שיילך איתי וידבר במקומי.. מוזר, אני לא יודעת למה זה בא... ממה אני מפחדת?! אני לא נראית רע ואמרו לי שאיך שאני נראית ונשמעת לא חסר לי.. אז.. למה אני פוחדת מכל דבר??? זה כזה מעצבן... זה כזה סיוט... אני שונאת את עצמי על כך..

 

[katdavid]

חרדת קהל

גם אני ממש כמוך.זה לא מפריע לשיגרה היומיומית אבל מטריד מאוד שאני לא יכול לדבר או לתת פרזנטציה מול אנשים בלי להיות לחוץ נורא לפני הארוע ולסבול מכאבי בטן או נדודי שינה ובזמן הופעה מול קהל כשכל העיניים נעוצות בי אז לרעוד,להסמיק נורא,להזיע,לגמגם וממש לקבל הרגשה של שיתוק דבר שגורם לי לחוש שאני משפיל את עצמי מול כולם ומעצים את הטראומה.נמאס לי להיות במתח לפני סיטואציות כאלה ונמאס לנות להתחמק מהם כי הרצון זה להיות נורמלי גם בתחום הזה כי אני לא חושב שאני ביישן בכלל בשאר התחומים החברתיים. למי את פנית בהתחלה לצורך יעוץ?אני לעולם לא דיברתי על הבעיה ונראה לי שאסור לי למשוך את זה כי זה יחמיר.איזה תרופות הציעו לך?

 

[l i b e r t y]

אז ככה,

לי מאוד חשוב לטפל בבעיה לכן פניתי למרכז לבריאות הנפש כדי לספר להם על הבעיה וגם לקבל (אולי) טיפול בחינם. בו זמנית ביררתי בקופ"ח טיפולים פסיכולוגים מסובסדים (זה ממש זול דרך כללית מושלם) בטיפול הראשוני הפסיכולוגית הסבירה לי שאני צריכה טיפול קונגטיבי התנהגותי וכעת אני מחפשת פסיכולוג שמטפל בשיטה זו. (יש את ארגון איט"ה שבו מועסקים המון מטפלים אבל רובם לא עובדים דרך קופ"ח וזה קצת יקר לי..) הפסיכאטרית לא ממליצה לי על הטיפול הפסיכולוגי ומנסה לשכנע אותי על הטיפול התרופתי שהוא,אגב, מאוד קוסם לי כי הוא זול ומהיר אבל הוא יותר מטפל בסיפטומים הפיזיים (שזה מאוד חשוב לי ) אבל חשוב לי שגם מבחינה נפשית הבעיה תיפתר ולשם כך אצטרך פסיכולוג שהוא יותר יקר והטיפול יותר ארוך. ולגבי התרופה, אני לא זוכרת את שמה אבל מה שטוב לי לא בהכרח יהיה טוב לאחר,כל אחד ומה שהוא צריך. עוד לא החלטתי , אבל אולי אני אתחיל בטיפול הפסיכולוגי ואם לא יילך אני אשלב אותו עם התרופה. מעניין אותי מה גילה חושבת על הטיפול התרופתי. אשמח לשמוע דעתך בעניין, תודה.

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo12.gif

קודם כל, כל הכבוד לך ליברטי! נראה שאת עושה צעדים ממשיים כדי להתמודד עם הבעיה שאת סובלת ממנה. לגבי טפול פסיכולוגי או תרופתי- חבל לי שהפסיכאטרית לא ממליצה על טפול נפשי כי גם כשמקבלים טפול תרופתי, טיפול נפשי חשוב בצידו, כדי שהסובל מחרדות ילמד דרכי התמודדות אחרות, תוך כדי לקיחת התרופה, כך שכשיפסיק את התרופות, יהיו לו כלים, או גישות יותר סתגלניות כלפי החיים שיעזו לו להתמודד ולהמנע מחרדות בעתיד. במקרה של חרדות- אכן מתאים יותר טפול התנהגותי - קוגניטיבי. לגבי תרופות- אין תשובה חד משמעית וגורפת אם זה כדאי או לא. יש מקרים בהם מומלץ טיפול תרופתי, כשטפול נפשי לבדו לא עוזר. זה תלוי בדרך כלל בחומרת הבעיה, בקיומו של מרכיב גנטי (קרוב משפחה שסובל מבעיה נפשית), בכוחות שיש למטופל להתמודד בעצמו (וכן קיומה של רשת תמיכה כמו חבר קרב או בני משפחה שיכולים לעזור. בקרוב אכניס מאמר על יתרונות וחסרונות הטיפול התרופתי. ובנתיים- מזמינה אתכם לקרא את המאמר על חרדה חברתית המצורף לפורום.

 

[l i b e r t y]

הבנתי...

תודה

 

[beautifull rose]

מה תגידי על זה?../images/Emo60.gif

אני סובלת מחרדה חברתית מאז שאני ילדה,לקחתי איזה שנה תרופות נגד חרדה חברתית ודיכאון,והפסיכיאטרית מנסה להפסיק את התרופות לשלוח אותי לפסיכולוג. אמרתי לה שאין לי אפשרות ללכת לפסיכולוג זה יקר לי לא כל אחד יכול להרשות לעצמו,אז מה היא אומרת לי שחרדה חברתית זה לא מחלה פסיכיאטרית,שזה "אופי חלש". אני היתי בהלם,היא נורמלית?תגידו לי אתם! הבנאדם בא לקבל עזרה ואוזן קשבת ומורידים לו את הבטחון עוד יותר? אם היה לי אופי כל כך חלש סביר להניח שלא היתי מתחתנת לעולם, לא היתי מסיימת לימודים בהצטיינות ולא היתי עושה עוד הרבה דברים שעשיתי. מאותו יום החלטתי שאני לא צריכה שום פסיכיאטרית,שום תרופה מטומטמת ממש התעצבנתי מהמילים האלה מי נותן לה את הזכות לקבוע מי אני ומה אני? אז יש לי בעיה בנושא קשרים חברתיים, בדיוק כמו שלכם יש,אני לא יודעת ממה זה נובע אולי זה גנטי,אז מה, זה אומר שאני פחות טובה מהאחרים שאני לא שווה כלום,שלא מגיע לי לחיות כמו שלאחרים מגיע? פתחתי עיניים,החלטתי שאני חייבת לקבוע לעצמי מטרות ולממש אותם,לא אכפ"ת לי מאף אחד שיגידו מה שהם רוצים עליי,מה הם כבר יכולים להגיד שאני שקטה,ביישנית ובודדה, ומוזרה, שמעתי את זה כל החיים,הסטיגמות שלהם כבר לא יהרגו אותי אני יודעת שאני אוהבת הרבה דברים בחיים שלי,ואני מבורכת שיש לי ידיים,רגליים,עיניים,אוזניים,אני בנאדם שלם, ותודה לאל שיש לי משפחה שתעמוד לצידי לטוב ולרע. מה אתם חושבים גם לאנשים הכי מצליחים ומקובלים בעולם יש את החרדות והפרעות שלהם,ואולי רבים מהם במצב יותר גרוע משלנו,מכורים לסמים וכו".. אני מקווה שעליתי על הדרך הנכונה,ואני לא אמשיך לתת רשות לחרדה החברתית להרוס את חיי.אני אלחם בה לבד ומקווה שאצליח!

מקווה שתצליחו גם

 

[גילה זילברמן]

את beautiful rose! ../images/Emo141.gif

את לא עוברת כבעלת אופי חלש. טוב שאת כועסת. זה מעיד על כך שיש לך כוח אם את מגייסת את הכעס והתרעומת שאת חשה כדי לקבוע מטרות ולנסות לממש אותם. הכעס הזה והרצון להוכיח לה, שאין לך אופי חלש, יכול לעזור לך לדחוף קדימה. אני מאחלת לך

תראי להם!

 

[בוזיקית]

נראה לי שהפסיכיאטרית שלך קמה על

צד שמאל באותו יום. באמת שהדברים שאמרה ראויים לגינוי ואת לעומת זאת ראוייה לצל"ש על זעמך המתפרץ, כפי שכתבה לך גילה היקרה. גם אני הייתי אצל פסיכיאטר דפוק (זה סיפור ארוך ואין לי כוח עכשיו לספר את כולו) שהשפיל אותי והתייחס אלי כמו למצורעת ותאמיני או לא כינה אותי "בלתי נסבלת" ו"אישיות וכחנית וגועלית". מובן שלא לקחתי את התרופה שרשם לי, ופניתי לרופאה אחרת מקסימה (שלצערי עוזבת בקרוב). מה שאני מנסה לומר לך: זה שיש להם את הדיפלומה שלהם לפעמים גורם לזה שהם חושבים שהם כל יכולים ואני אומרת - לא!!! אנחנו אנשים בדיוק כמותם, גם הם הולכים לשירותים וגם הם אוכלים וישנים, וגם הם מזיעים כשחם, אז מה לעשות אם יש כמה כאלה שתופסים מעצמם אלוהים... יש גם מספיק רופאים אנושיים שמסוגלים עוד להביט לך בגובה העיניים ולהתייחס אלייך בצורה אמפתית וחמה. ולך, רוז יקרה, אני מאחלת רק הצלחה וכל טוב, והלוואי שגם אני הייתי אמיצה כמוך להגשים את משאלותי...