זקוקה לייעוץ
שלום לכולם וחג שמח! אני זקוקה לייעוץ מכם..שכן הזוגיות שלי במצב שאנ לא יודעת אם להשאר או שמוטב לי ללכת בזמן קצת רקע: נשואה+1, במשך שנה וחצי בעל לא ישראליי. גרים בחו"ל כרגע אצל ההורים, ועוד כחודש עוברים לבית משלנו. בעל לא חם ואוהב, לא עוזר עם הילד, משאיר לי הכל ולמשפחה, ופשוט יוצא כל יום וגם בשעות הלילה המאוחרות עם חבריו לשתות ולעשן חשיש..כי זו המנטליות פה.. לא חסר למשפחה ולו כסף, כך שהוא יכול להרשות לעצמו כמעט הכל. והשאלה.. לאחר מספר מריבות בהן הסברתי לו שאני לא אוהבת את היחס שלו, את הצורה בה הוא מדבר, את זה שהוא יוצא בלי לשאול ולא דופק חשבון, בזה שהוא לא לוקח אחריות עם הילד והכל..ומה שמעניין אותו זה חברים ועישונים...איימתי לעזוב וכמעט חזרתי ארצה..אך שום דבר לא קרה..הוא משתנה ליום יומים ואז שוב אותו בן אדם... הוא הבטיח להשתנות ברגע שנעבור לבית משלנו, שיהיה עבודה לשנינו..ואז הכל יהיה שונה..כי מלבד היחס שלו אני גם צריכה לסבול את ההורים שלו כבר כמה חודשים שמעיקים לי על הנשמה ומשתלטים עליי ועל הילד..וקשה לעמוד מולם כי אני לא רוצה מריבות וחיכוחים... השאלה היא: אני נוסעת לארץ לחופשה. בעקרון אמרתי לו שאני רוצה לבקר את המשפחה..אך מתכוונת לא לחזור..כי ממש רע לי פה לבד, ועם היחס שלו וההורים שלו והכל...הילד בא איתי ויהיה מאושר איתי.. האם לנסות? האם לחכות לבית? האם יש טעם לנסות שדברים ישתנו אחרי שנה וחצי של דיבורים? סליחה על האורך אבל אין לי עם מי לדבר.. תודה
שלום לכולם וחג שמח! אני זקוקה לייעוץ מכם..שכן הזוגיות שלי במצב שאנ לא יודעת אם להשאר או שמוטב לי ללכת בזמן קצת רקע: נשואה+1, במשך שנה וחצי בעל לא ישראליי. גרים בחו"ל כרגע אצל ההורים, ועוד כחודש עוברים לבית משלנו. בעל לא חם ואוהב, לא עוזר עם הילד, משאיר לי הכל ולמשפחה, ופשוט יוצא כל יום וגם בשעות הלילה המאוחרות עם חבריו לשתות ולעשן חשיש..כי זו המנטליות פה.. לא חסר למשפחה ולו כסף, כך שהוא יכול להרשות לעצמו כמעט הכל. והשאלה.. לאחר מספר מריבות בהן הסברתי לו שאני לא אוהבת את היחס שלו, את הצורה בה הוא מדבר, את זה שהוא יוצא בלי לשאול ולא דופק חשבון, בזה שהוא לא לוקח אחריות עם הילד והכל..ומה שמעניין אותו זה חברים ועישונים...איימתי לעזוב וכמעט חזרתי ארצה..אך שום דבר לא קרה..הוא משתנה ליום יומים ואז שוב אותו בן אדם... הוא הבטיח להשתנות ברגע שנעבור לבית משלנו, שיהיה עבודה לשנינו..ואז הכל יהיה שונה..כי מלבד היחס שלו אני גם צריכה לסבול את ההורים שלו כבר כמה חודשים שמעיקים לי על הנשמה ומשתלטים עליי ועל הילד..וקשה לעמוד מולם כי אני לא רוצה מריבות וחיכוחים... השאלה היא: אני נוסעת לארץ לחופשה. בעקרון אמרתי לו שאני רוצה לבקר את המשפחה..אך מתכוונת לא לחזור..כי ממש רע לי פה לבד, ועם היחס שלו וההורים שלו והכל...הילד בא איתי ויהיה מאושר איתי.. האם לנסות? האם לחכות לבית? האם יש טעם לנסות שדברים ישתנו אחרי שנה וחצי של דיבורים? סליחה על האורך אבל אין לי עם מי לדבר.. תודה