אין דרך אחת נכונה
הדרך צריכה להיות נכונה לילד/ה המסויים/ת וגם להורה המסויים,
וכיון שכולנו שונים זה מזה, גם הדרכים הנכונות שונות.
 
יכולה לשתף אותך איך התנהלה השיחה בין ה
שלי לביני בעניין.
הוא היה אז בן 6 וחצי (כיום בן 20).
בזמנו הכותרת "אספרגר" היתה עדיין קיימת,
לכן השתמשתי בה (אספי- בנאדם שקיבל אבחנת אספרגר).
כיום הייתי אומרת א"ס- איש הספקטרום.
 
אמא: אתה יודע חמוד, יש כלמיני סוגי אנשים בעולם,
למשל: גבוהים ונמוכים, מצחיקנים ורציניים, יהודים, צרפתים,
ערבים, סינים.
:גברים ונשים, שחורים ולבנים...
אמא: נכון! ויש גם סוג שנקרא אספים. אתה אספי, וגם אבא.
: מה זה אספים?
אמא: כל אחד שונה, אבל יש להם כמה דברים משותפים,
למשל- מח חקרן וסקרן.
כמו שכשהיית ממש קטן, שאלת אותי :מה זה מיים?
למה הברזל חזק? למה הזכוכית שקופה?
: ממממ
אמא: אספים לפעמים לא כ"כ יודעים איך להסתדר עם בני אדם.
כמו למשל כשסבא וסבתא באו, ונורא שמחת, אבל לא ידעת מה לעשות,
אז ברחת, עד שהצעתי לך לומר להם "שלום".
: כן, אני זוכר.
אמא: כשצריך לעשות משהו, הם צריכים שזה יהיה מסודר להם
שלב-שלב, כמו שכשצריך ללבוש פיג'מה למשל, אתה צריך שאומר לך-
עכשיו להוריד מכנסיים, עכשיו להוריד תחתונים, עכשיו ללבוש מכנסי פיג'מה וכו'.
:נכון.
 
בקיצור, ציינתי כמה מאפיינים- חוזקות וחולשות,
הצגתי את זה כחלק מהפסיפס האנושי ולא כפגם,
אמרתי לו שהוא חלק מקבוצה (יחד עם בנאדם שהוא מכיר מעריך ואוהב).
בסוף השיחה הזאת הוא יצא בדילוגי שימחה בסלון.
אמא: נראה לי שאתה שמח, זה נכון?
:כן!!
אמא: למה?
: מכל הדברים שאמרת, מה שגורם להרגשה, גורם לי שימחה!
 
הילד שנהג לדפוק את ראשו ולמלמל "אני דפוק, אני דפוק" חדל לעשות זאת.
 
אגב, אם אתם לא מכירים א"סים, אפשר להזכיר דמויות מפורסמות שככל הנראה היו א"סים, כגון אלברט אינשטיין, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד.
 
אחריו אובחנו שניים מהאחים שלו.
הבכור היה אז בן 13, הפיצקי בן 10.
איתם זה היה קצת אחרת, כי כבר חיינו אוטיזם באופן מודע, המונחים לא היו זרים לנו.
פשוט קראתי יחד איתם את האבחון ושוחחנו עליו.
 
לאחר שהפיצקי (כיום כמעט בן 13, אז כאמור בן עשר)
סיים לקרוא את האבחון (תוך כדי הסברתי לו כמה מונחים)
שאלתי אותו מה הוא אומר.
הוא השיב: היא כתבה באופן מסורתי
אמא: מה כוונתך?
פיצקי: היא מדברת על זה כאילו שזה משהו שצריך לטפל בו.
אמא: משהו בעייתי
פיצקי: כן
אמא: אוקיי, אני מבינה שאתה חולק עליה בנקודה זו,
אבל לעצם העניין- נראה לך שמה שנכתב עליך נכון/לא נכון/נכון חלקית?
פיצקי: אין לי מושג
אמא: אתה חושב שאתה על הספקטרום?
פיצקי: כן
אח"כ קראנו את ההמלצות.
התעכבתי במיוחד על ההמלצה התרופתית,
שאלתי אותו האם היה רוצה לקחת תרופה שתעזור לו להיות פחות חרד.
פיצקי: זה מה שיש לי להגיד- אל תתעסקו לי במערכת העצבים!
אח"כ שאלתי אותו איך הוא מרגיש עם העובדה שקיבל "הכרה רשמית"
לאור זה שהתחיל לקפץ ולזמר.
פיצקי: אני נרגש.
אמא: אמרת קודם שאתה לא מסכים שזה משהו שצריך לטפל בו-
למה התכוונת?
פיצקי: זה מי שאני וזהו
אמא: האם זה מי שאני
או זה מי שאני
?
פיצקי: יש בזה חסרונות ויתרונות,
אבל זה מי שאני, בגלל זה אני לא רוצה שזה ישתנה.
אמא: איזה חסרונות?
פיצקי: אני לא כל כך יודע להסביר וגם לא כל כך רוצה להסביר.
 
https://www.youtube.com/watch?v=-UQugJVbRRg
