זקוקה לעזרה והפניה לייעוץ

[Miriam Ferber]

זקוקה לעזרה והפניה לייעוץ

שלום,

לפני כשבוע וחצי ביקשתי עזרה עם ילד בן שנה וחצי שמתנהג באלימות קלה (יחסית לגילו): זורק אוכל וחפצים על הרצפה, מכה, שורט, וכו'.
מאחר ולא קיבלתי תגובות, אולי תוכלו להפנות אותי לאיש/ת מקצוע שיוכל לעזור לי בעניין הזה?
ההתנהגות שלו גורמת לנו, ההורים שלו, המון צער וקשיים. אנחנו לא מצליחים להשתלט על ההתנהגות שלו.

תודה.

 

[כן ועכשיו]

כמה צעדים פשוטים: קבעי תור לרופא/ת הילדים

שלכם ולמכון להתפתחות הילד בקופה שלכם.
ייתכן כי הסיבה לחוסר תגובה לשאלתך נעוץ בעובדה כי מדובר בהתנהגות נורמטיבית, ילדכם חוקר את סביבתו ועושה מניפולציות על חפצים ואנשים - פשוט נהנה מיכולתו "לתפעל" דברים - סוג של חופש מדומה שיש לפעוטות אחרי תקופה ארוכה של תלות מוחלטת בהורים.
עם זאת, נראה כי תגובותיכם להתנהגותו מלחיצות אותו ואתכם, לכן כדאי להתייעץ, וגם לוודא כי לא מדובר באמת בקושי התפתחותי - סומכת על אינטואיציות של הורים, העובדה שאת מרגישה כי משהו "לא עובד" אבל לא בהכרח יודעת לשים את האצבע על הקושי - אין משמעותה שאת טועה.
גדלו אותו בנחת

 

[Miriam Ferber]

תודה על התגובות והסבר

אני יודעת שההתנהגות שלו היא נורמטיבית, אני לא דואגת לו מבחינה התפתחותית.
אנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד עם ההתנהגות שלו. יותר נכון - לי קשה יותר.
אני פשוט מותשת וחסרת סבלנות ובסופו של דבר אני צועקת עליו, דבר שאני שונאת יותר מכל.
למשל, אנחנו אומרים לו עשרות פעמים לא כשהוא זורק את האוכל על הרצפה, ובסופו של דבר מורידים אותו מכיסא האוכל שלו, אבל זה לא עוזר.
הוא זורק כל מה שעל השולחן, לא רק אוכל: כל מה שלא מחובר לשולחן, וכנ"ל לרצפה. זה גם לא עוזר שהוא אוכל מעט מאוד (עברנו את כל הבדיקות, הוא בסדר, פשוט רזה מאוד) ולא אוהב אוכל באופן כללי.
הוא גם מאוד פעיל: לא יושב דקה אחת, הולך מחדר לחדר והופך וזורק כל מה שלא מחובר. זה נורמטיבי, אני יודעת.

בנוסף לכל, הוא גם בוכה הרבה: אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה, אם הוא מתקרב לחשמל אומרים לו לא, אם לוקחים לו משהו שאינו יכול לשחק איתו, וכו'.
אני מבינה שהוא מגיב לרגשות שלו: תסכול על שלא יכול להביע עצמו, או כעס כשאומרים לו לא אבל אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה.
ככל הנראה בגיל שנה ו - 8 חודשים הוא מבין משהו, אבל קשה לי להאמין שהוא מפנים את מה שאנחנו אומרים לו.


אני גרה באיזור המרכז. אשמח להפניה ליועץ/ת.
תודה

 

[Miriam Ferber]

מאיזור תל אביב

 

[עפרה מהודר]

שנה ו - 8

זה גיל נורא קשה. אובייקטיבית.
הבן שלי עכשיו עולה לכיתה א'

, ואני עדיין זוכרת את השלב הזה בתור סיוט.

בדרך כלל ילדים בשלב הזה זורקים חפצים פשוט כי זו הדרך שלהם לחקור את העולם. הם עושים ניסיונות קטנים.
ככה הם מגלים את כוח המשיכה... ועוד כל מיני תופעות - אשר לנו כמבוגרים נראות בנאליות.
כמו כן, הם מגלים לעתים שכל פעם שהם זורקים משהו, אמא ואבא עושים קולות ופרצופים מוזרים -- צועקים או מזיזים אותם ממקום למקום.
למרבה הצער, כשאת צועקת זה רק עושה לתינוק יותר חשק לזרוק חפצים. הוא אומר לעצמו "בוא נראה מה היא תעשה עכשיו...".
לעומת זאת, כשהפעוט משחק בשקט, אז ההורים לרוב מנצלים זאת למנוחה ומתרחקים ממנו.
וכך הוא לומד עיקרון פשוט: "אתה רוצה שיתייחסו אליך? תזרוק!".

כמובן שזה לא מה שאת רוצה שהוא ילמד.
מן הסתם, את רוצה שהוא ילמד בדיוק להיפך.

לכן הטריק הוא: כשהפעוט זורק משהו, להגיד לו "לא" בטון מונוטוני. משעמם. ובמינימום פרצופים. נגיד בהבעה כזאת:

ודווקא כשהילד יושב ומשחק בצעצועים שאתם מרשים -- אז לתת לו את החיזוק. למשל להגיד "יפה מאוד אתה משחק בקוביות, כל הכבוד, אסף!"

זה מאוד קשה לזייף את ההבעות האלה, כי אתם עייפים ומותשים.
אבל לטווח הרחוק -- רק זה עובד.
במיוחד עם ילדים סקרנים.

וכמובן -- הזמן.

הכי חשוב לזכור, שזה שלב. ובסוף זה עובר.

אם זה לא עובר -- אז כדאי לפנות לאבחון וייעוץ.

עד כאן -- עצתי הלא מקצועית (אני לא עובדת עם ילדים).
שנלמדה בדם, ידע ודמעות.
בהצלחה.

 

[Miriam Ferber]

איזה יופי של עצה!

אנסה ואדווח, אם כי זה עשוי לקחת זמן.

תודה רבה!

 

[עפרה מהודר]

תודה.

כן, זה בהחלט עניין של זמן.
לוקח לפעוט קצת זמן להפנים שהתגובות של ההורים להתנהגותו השתנו.
אבל לא להתייאש-- אם תשמרו על עקביות, זה יכול להשתפר מאוד תוך שבועות ספורים.

בהצלחה.

 

[עפרה מהודר]

כמו כן

הגיל הזה, שבערך בין שנה וחצי לשנתיים, נקרא בלשון העם "העלייה ברמת החיים".
למה? כי זה שלב שבו כדאי להעלות את כל החפצים למעלה. לארונות ולמדפים העליונים.
למשל -- ואזות, או כל חפץ שביר. וכן כל חומר מסוכן, כמו למשל חומרי ניקוי.
את הארונות התחתונים נועלים, באופן זמני, בכל מיני התקני בטיחות שנמצאים בחנויות לתינוקות.

והכי חשוב: את שקעי החשמל מכסים במכסים!
אלו מכסי פלסטיק קטנים בעלי 3 בליטות, שתוקעים אותם בתוך השקע, וכך הפעוט לא יכול להכניס לשם את אצבעותיו.
ניתן להשיג אותם במחיר של שקלים בודדים בחנויות לתינוקות וגם ב"טמבוריות" למיניהן.
אלו התקנים מצילי חיים!

יש פרטים על כל העזרים האלה בכל ספר בנושא התפתחות הילד, וגם באתר "בטרם".

כשהבית "ממוגן ילדים", אפשר לשבת קצת יותר בשקט.

 

[Miriam Ferber]

פה אני מנוסה כבר. תודה!

 

[עפרה מהודר]

אז את כבר בחצי הדרך.

 

[מעייןביט]

אם כך,

אני מציעה לך לחפש ספר הדרכה טוב לגיל הזה. באופן אישי אני מאוד אוהבת את הורים כמנהיגים של חיים עמית. יש את הלוחשת לפעוטות שאינני מכירה אבל אני מניחה (ממה ששמעתי מחברות שמתחברות לגישה זו) שגם בו יש עצות טובות והוא מכוון ספציפית לגיל הזה.

 

[Miriam Ferber]

גם זה רעיון טוב. תודה!

 

[עפרה מהודר]

ופורומים

פורומים של הורים, למשל פורום הורים לפעוטות. גם שם אפשר לקבל עצות על התמודדות עם מצבים נורמטיביים. וגם תמיכה.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

תשאלי בסביבה שלך על הדרכת הורים

 

[Miriam Ferber]

זה גם רעיון. תודה!

 

[כן ועכשיו]

לצערי אין לי למי להפנות, בטוחה שתקבלי יעוץ

מוותיקי הפורום המקצועיים.
ובאשר אלייך, הרגישות שלך מובנת, לקח לי זמן לחזור לעצמי, וכל עצותיי אלייך הן כאלו שתוכלי למצוא בכל ספר ואתר: שעות שינה, מזון מגוון, זמן איכות לעצמך מחוץ לבית, זמן איכות לזוגיות, חלוקת הנטל (עם הבעל, ההורים, החמה...וכל מי שמוכן לתת כתף)...וכו'
בכל שלב ושלב ההורות מציפה אותנו בחוויות ראשוניות, כי הילדים נמצאים במצב של השתנות תמידית ואין רגע דל - אז את פסק הזמן שמזכיר לנו מי אנחנו מעבר להיותנו הורים צריך לייצר באופן מלאכותי ויזום.

בהצלחה,
מוזמנת לעדכן איך התקדמתם

 

[Miriam Ferber]

תודה רבה לך!

 

[מעייןביט]

אני מסכימה עם כן ועכשיו

את מתארת התנהגות נורמטיבית לגילו. הוא לא יודע לבטא את עצמו במילים, לכן כל התלהבות, שימחה, כעס, חוסר הסכמה יכול להיות מבוטא בזריקת חפצים, אלימות, נשיכות וכו'.
אתם יכולים לנסות למלל אותו - אתה כועס עכשיו כי לא קיבלת את המשחק. אתה עצבני עכשיו כי אתה עייף. אתה שמח לשחק עם האוכל לכן זרקת אותו. ולהוסיף מה אתם מסכימים ומה אתם לא מסכימים - אני מבינה שאתה כועס, אבל אני לא מסכימה לשחק בחשמל. ככה תעזרו לו להבין מה הוא מרגיש וגם הוא יחוש הקלה ויראה שאתם קשובים אליו ומבינים אותו. אתם נותנים ככה תוקף לרגשותיו שאותם הוא לא יודע לבטא בדרך אחרת.
בכל מקרה, אתם יכולים להתייעץ עם פסיכולוגית התפתחותית. אם תכתבי מאיזה אזור אתם בארץ אולי אוכל לתת המלצה.