זקוקה לעזרה ותמיכה!

4mor4

New member
זקוקה לעזרה ותמיכה!

היי, אני אספר לכם את הסיפור הארוך שלי. אני כבר שנה בצבא, סובלת מבעיות מעיים חמורות, עם חשד לאחת מ-3 מחלות כרוניות. בצבא התחלתי בבדיקות, ולפני כחודשיים סיפחו אותי לרהמ 2 ולפני כמה ימים הורידו לי פרופיל ל-45, בו טענו כי אני חייבת לשרת קרוב בבית ואסור לתרתר אותי ולהביא אותי לנסיעות ארוכות. (בעבר שירתתי בתפקיד תומכת לחימה בבסיס סגור ורחוק).ואני לא מסוגלת לתפקד כרגיל. אתמול הגעתי ליחידה שלי, נפגשתי עם קצינת שלישות שצעקה עליי, השפילה אותי, לא הייתה מוכנה להקשיב לי ואף טרקה לי פעמיים את הדלת בזמן שהתייפחתי ללא הפסקה אל מול עיניה, וקבעה כי עליי לנסוע למקום רחוק ושם יספחו אותי מחדש לבסיס רחוק, למרות החלטות מרופא צבאי שקבע כי חל עליי איסור לנסוע רחוק. כעת, אני מרוסקת, שבורה לרסיסים, לא יכולה לשמוע על צבא, והכי כואב, צריכה להתמודד עם מחלה שמשנה לי את אורך החיים ואת התפקוד היומיומי, לצד השפלות, עודמת נפש ורשלנות מטעם קצינים בצהל. אני רוצה לעוף מהצבא ולא אכפת לי בין אם זה פרופיל נפשי ובין אם זה רפואי, הצבא לא ראוי שאני אשרת בו. אגב, כשהתגייסתי לצבא הייתי מלאת גאווה לקחת חלק נכבד במערכת, והיום אני על סף ההתמוטטות. איך אני יכולה לגשת לקבן באופן מיידי? בלי לנסוע ליחידה ולקבל הפנייה? האם אני יכולה יותר מזה לראות פסיכיאטר בבית חולים? או משהו דרך ביקור רופא? ההורים שלי רותחים מזעם וכולם על הרגליים. האם קבן יכול לפי הסיפור שלי לשחרר אותי אף על בריאותי? כי למעשה בעקבות הבריאות שלי נעשה העוגמת נפש... תודה לכם.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לא מבינים..

נראה שדורכים על הזכויות שלך.. שאת סובלת כל כך והצבא מזלזל בזה.. שעוד לא הספקת להתמודד עם המצב החדש והמפחיד שנפל עלייך, עם המחלה, וכבר את צריכה להתמודד גם עם האטימות מולה.. יקרה, אולי יש אפשרות לפנות לקצינת פניות הציבור ולהסביר את המצב.. או, כדי לחסוך את הטרטור ביחידה וקודם להבין אם יש אפשרויות אחרות, להתקשר לאחת ממרפאות בהר"ן ולברר איך אפשר לראות קב"ן כמה שיותר מהר.. יקרה, אנחנו מקווים שתמצאי אוזן קשבת בצבא, ונשמח לשמוע ממך עדכונים.. בהצלחה..
 

Nofale

New member
אני לא מאמין שישחררו אותך בכזאת קלות

אבל אפשר לבדוק בתל השומר אולי את יכולה לראות קב"ן אבל עדיף שתעשי את זה מהיחידה שלך
 

4mor4

New member
זהו אני נגמרת!

אני חייבת לעוף מהצבא מצידי על נפשי לא אכפת לי איך! אני נרמסת כל שנייה שאני חיילת לצהל, אני לא מסוגלת לשמוע את המילה צבא, אני חייבת להחזיר את החיים שלי כמו פעם, אני מרגישה בסרט אימה!!! איך אני יכולה לראות קבן ולעוף כמה שיותר מהר לפני שאני לא יודעת מה יקרה?!
 
כנסי אליי

תשאירי איסיקיו או מסנגר מאמיי בפרטיי אני ידבר איתך על קבןן אני מטופל קבועע אצל קבן
 

hold yourself

New member
עוד לא למדת

במשך שנה שבכי לא עוזר? זה רק עושה את זה יותר גרוע. אל תהיי מפונקת. אם יש לך הוראה מרופא- אין מה לעשות. קבעי פגישה עם מישהי מעל קצינת השלישות, זו לא עקיפת סמכות כי לא הלך איתה. תסבירי את הכל ברוגע, באסרטיביות ובבקשה, בלי בכי! את כבר לא בתיכון ואלו לא המורים שלך. את תתקלי ביחס כזה כל הזמן בצבא, אין מה לעשות ואני מבינה לגמרי מה שאת מרגישה. לא שווה לצאת מהצבא מסיבות כאלה. ממה שאני יודעת (אני משרתת בדרום) אצלינו מספחים את יוצאי היחידה למז"י ומשם שולחים אותם ליחידות שהם צריכים ללכת. אם יש לך הוראה מרופא שאת צריכה להיות קל"ב, הביאי אותה לשם, בנוסף לשלישות שלך, ויספחו אותך בהתאם. למז"י (בהנחה שאת משרתת בדרום) תהיי חייבת ללכת, כמה רחוק שזה יהייה. בהצלחה
 

4mor4

New member
סליחה שככה אני מגיבה

באמת סליחה על הרגישות שלי! אין לך שום זכות לשפוט אותי, את לא מכירה אותי ומהמכתב שכתבתי כאן בטח שאת לא יודעת את כל הסיפור, אם היית שומעת את כל הסיפור שלי סביר להניח מאוד שלא היית מגיבה אליי ככה. בכי זה לא עניין של גיל ותקופה, בכי זה עניים של רגע, ואם הרגשתי ככה באותו רגע אז ככה הגבתי וזאת אני, ואני עוברת דברים מאוד קשים, כמו להתמודד עם מחלה קשה לכל החיים! מחלה שבדרך כלל משחררים עליה מהצבא אבל אני לא רציתי ומכאן זה רק מחמיר. אין לך שום זכות לשפוט אותי על מעשיי ועל תגובותיי. אני כאן כדי להוציא את כל הרגשות, הכעסים, העלבון ומה שיושב לי בלב. וכן כל אחד שהיה חווה את מה שאני חוויתי שם היה מרגיש מה שהרגשתי. ואם אני אחליט בסופו של דבר לצאת מהצבא זו החלטה שלי וזה רק לי קודם כל חשובים חיי עצמי ולא חיים של אחרים לפני הכל. אני רוצה לחיות חיים תקינים ולא מלווים בדכאון וחרפה ולכן אני יודעת שעוד רגע אחד במסגרת אני אתרסק לחתיכות קטנות יותר ממה שאני עכשיו. אגב, עד עכשיו שירתתי בשכם, מקום יחסית קרוב לבית אבל לא מתאים למגבלות ולתנאים שלי. תסכימי איתי שאף אחד לא יהיה מסוגל לקחת אחריות על בנאדם שחולה במחלת מעיים קשה שעד לפני חודש הייתי בעלת חשש לסרטן ולמזלי זה לא זה.
 

hold yourself

New member
אני מבינה שאת עצבנית ומתוסכלת

לא הבנת אותי נכון. אני בהחלט לא מכירה אותך, רק את מה שבחרת לספר. לא שפטתי אותך ואני לא נוטה לעשות את זה גם לאנשים שאני מכירה מאד טוב. לא חשבתי שאת בוכה סתם. בכי זה בהחלט לא עיניין של גיל. לא אמרתי אף אחד מהדברים האלה. אמרתי והדגשתי שבכי פשוט לא עוזר. ציינת בהודעה שלך שלמרות שבכית היא לא היה סימפטית. בקשר לעיניין היציאה מהצבא, לא אמרתי שהסיבה שלך לא אמיתית ו/או לא טובה מידיי. כל מה שאמרתי זה שזה לא שווה את זה. כתבת שקודם כל חשובים לך חייך שלך, נכון? מאד חשוב לעתיד ברוב התחומים, בארץ ישראל, לשרת בצבא. זאת הסיבה היחידה שאני עושה שירות מלא למרות כל הקשיים שיש גם לי. בשבילי ובשביל העתיד שלי. דבר שני, לא ציינת שאת רוצה לצאת בגלל המחלה, אמרת שזה בגלל התיסכול של ההיררכיה הצה"לית. אין צורך להתעצבן חמודה, כולנו חיילים מתוסכלים.
 

Johnny Cage1

New member
תיראי

דבר ראשון -אין אפשר להילחם בצבא-רבים ניסו והפסידו [גם חלק מהחבר'ה בקישון] מה שאני מציע לך זה פשוט,תעשי מה שכל טירון פטוריסט עושה בטירונות את הולכת כמו ילדה טובה לאן ששלחה אותך הקיצנה הטיפשה הזאת עם המסמכים ביד ומראה למי שצריך להראות שנית את לא עושה רעש וצילצולים-כי אז יבואו אליך בטענות,שלישית את קובלת את הקצינה הטיפשה הזאת -את פונה לנציג קבילות חיילים ומספרת לו הכל לא צריך קבן...הקבני"ם לא מתעסקים בזה..ואת לא באמת רוצה לצאת מהצבא נכון-את לא שלמה עם זה[כן אני קצת מושפע מה"אח הגדול"] תעשי מה שאמרתי לך ותיראי איך תצליחי...שחקי את המשחק לפי הכללים שלהם וככה תנצחי בהצלחה אוהד ד"א נופר-אנשים שיודעים לדפוק ת'מערכת לא מתוסכלים
 

4mor4

New member
היי אוהד

קודם כל תודה על התגובה, אני מעריכה את ההתייחסות שלך. אז ככה, קבילה כבר הגשתי והם מטפלים בזה. לפני הכל כן ניגשתי אליה עם מסמכים, וכן ניסיתי להסביר אך היא לא התייחסה, צעקה וטרקה לי את הדלת פעמיים עם התבטאות של "יואווו"...כזה... לגבי היציאה מהצבא, כן אני חשבתי עם עצמי המון, ובדקתי עם עצמי מה אני באמת מרגישה לגבי היציאה מהצבא ואני שלמה עם זה, אני לא יכולה להחזיק מעמד יותר בצבא, לא מסוגלת ולא רוצה את זה יותר וגם אם זה מצריך יציאה על 21 נפשי, כי לאף אחד אין זכות לשחק בבריאות שלי ולפגוע בי ו"להרוג" אותי ולבטח שלא במקום בו אני תורמת את חלקי. אני לא מאמינה יותר בצבא ואני לא עושה דברים שאני לא מאמינה בהם. חיים פעם אחת וצריך ללכת אחרי הלב, וככה אני עושה. נפגשתי לא מזמן עם פסיכיאטר אזרחי ששמע את הזעקות הפנימיות שלי, הקשיב הבין את הבעיה הרפואית ואמר לי - תלחמי עם הצבא, אסור לך להיות שם, את חייבת לצאת משם כמה שיותר מהר אחרת את תתרסקי לשאול..." ואני חושבת לעצמי אם הצבא לוקח אחריות על חיי אדם, עליו לדאוג לו ולכל צרכיו כדי להבטיח את בטחונו האישי והצבא לא יודע לעשות את זה ולכן הם ישאו בתוצאות שהם יצטרכו לשלם על זה מחיר כבד...וכסף, זה לא מה שיצליח להחזיר לי את האור...אני מעדיפה נפש תקינה ולא נפש שנרצחה וויתרה... אגב, נראה לי שכולם לעת עתה מושפעים מהאח הגדול...ממכר...
 

Johnny Cage1

New member
אז ככה מורו'ש

את לא ניגשת עם המסמכים אל הקצינה אלה אל מי שהיא שלחה אותך אליו. ב'.אסור לך לצאת על 21 נפשי-לא ממש מתאים נורמטיבית אם את באמת,אבל באמת רוצה לצאת יש לי את הפיתרון הקל ביותר: יש לך בעיה במעיין רציניתמעולה -שחקי על זה ! [תלמדי מהטוב מכולם-ממני במיקרה-לא ששיחקתי כן] שבי לקצינים,מפקדים,אחריים על מי לא...כל פעם תעופי לשירותים,תבקשי ליראות רופאים,עד שלא יהיה להם בררה ולשחרר אותך-21 רפואי. או לכי לקבן עם ממצעים מפסיכי' אזרחי+ משחק דמרטי שלא יבייש אף שחקן הוליוודי ויש לך 21 נפשי..ובנינו נוותר על משרות ממשלתיות,אז שואלים במקום העבודה על מה יצאת... בעיות מעיין,שברי מאמץ[שהחלימו],פציעה כל שהי,או שקר כל שהו והיום את בריאה,הצבא שיחרר כי הוא לא רצה לקחת אחריות. בוביק אלה הפיתרונות... מה את אומרת ?
 

4mor4

New member
אני אומרת

זה בדיוק מה שנעשה מבחינת נסיון לצאת על רפואי אך ללא הועיל...כרגע נותר ללכת לקב"ן ולצאת כמה שיותר מהר לפני שאני אתפרק... ואני ממש לא מתכוונת לעבוד בעבודות ממשלתיות, ממש לא מדבר אליי...ככה שעקרונית זה לא כזה משנה היום כי גם ככה בתעודה שחרור לא כתוב נפשי/בריאותי (פיזית)...
 
למעלה