זקוקה לעזרה-תינוקת של יורדת מהידיים
אופיר כבר בת 7 וחצי חודשים. אני לא נוקטת איתה בשום "גישות חינוכיות" שהן- כלומר, אנחנו מתאימים את עצמינו אליה ולא היא אלינו (מה שנראה לי הגיוני בגילה...). בתור חסידה של עקרון הרצף, אופיר נישאת איתי לכל מקום - כמה שיותר במנשא ורק אם אין ברירה אז בעגלה. הבעיה היא שפתאום התחיל מן קטע כזה, שהיא לא מוכנה לרדת מהידיים. אנחנו יכולות לחזור הביתה אחרי שעות במנשא, ואני רק שמה אותה לשניה בטרמפולינה או במיטה כדי להוריד את המנשא והתיק, היא כבר בוכה. זה חוזר על עצמו כל פעם שאני מורידה אותה מהידיים. אני יודעת ששום דבר אחר לא מציק לה- גם מכיוון שאני שוללת את הדברים הטריוויאליים וגם מכיוון שבשניה שאני לוקחת אותה על הידיים היא מפסיקה לבכות וחוזרת לחייך ולשמוח. כל העניין הזה די שובר אותי כי זה ברמה מאוד קיצונית- היא לא יורדת אפילו לשניה מהידיים. אני לא רוצה ולא חושבת שזה נכון להשאיר אותה לבכות, ובכל זאת- מה עושים?
אופיר כבר בת 7 וחצי חודשים. אני לא נוקטת איתה בשום "גישות חינוכיות" שהן- כלומר, אנחנו מתאימים את עצמינו אליה ולא היא אלינו (מה שנראה לי הגיוני בגילה...). בתור חסידה של עקרון הרצף, אופיר נישאת איתי לכל מקום - כמה שיותר במנשא ורק אם אין ברירה אז בעגלה. הבעיה היא שפתאום התחיל מן קטע כזה, שהיא לא מוכנה לרדת מהידיים. אנחנו יכולות לחזור הביתה אחרי שעות במנשא, ואני רק שמה אותה לשניה בטרמפולינה או במיטה כדי להוריד את המנשא והתיק, היא כבר בוכה. זה חוזר על עצמו כל פעם שאני מורידה אותה מהידיים. אני יודעת ששום דבר אחר לא מציק לה- גם מכיוון שאני שוללת את הדברים הטריוויאליים וגם מכיוון שבשניה שאני לוקחת אותה על הידיים היא מפסיקה לבכות וחוזרת לחייך ולשמוח. כל העניין הזה די שובר אותי כי זה ברמה מאוד קיצונית- היא לא יורדת אפילו לשניה מהידיים. אני לא רוצה ולא חושבת שזה נכון להשאיר אותה לבכות, ובכל זאת- מה עושים?
