זקוקה לעזרה..
שלום, אני נשואה שמונה שנים + שלושה ילדים. אני מרגישה שהזוגיות שלי ושל בעלי פשוט קרסה. תמיד הרגשתי שבאיזה שהוא מקום הוא אף פעם לא שם אותי ב"מקום הראשון". תמיד קודם עם חברים / אמא שלו, וכו'.. בארועים לעתים היה רוקד או מדבר עם חברים ואני הייתי מוצאת את עצמי לבד.. (אפילו במריבות הראשונות שלנו הוא היה מספר לאמא שלו..) הוא טוען שזה חוסר מודעות. לדעתי זה נכון, אני מרגישה שהוא "לא הכין את עצמו " לנישואין כמו שצריך.ז"א, בעבר, הוא לא הפנים שאשתו היא הראשונה בשבילו וקודם כל היא- ואח"כ משפחה וחברים (אני תמיד התייחסתי אליו כאל מס' 1). במשך השנים הרגשתי שאני מתרחקת ודוחה אותו רגשית.תמיד אמרתי לו מה אני מרגישה. אני לא מרגישה שאני נמשכת אליו (גם על החיצוניות שלו דיברנו, שהוא קצת "הזניח" את עצמו..) כעת, בעלי טוען שהוא באמת מנסה להשתנות (התייעצנו בעבר עם יועץ נישואין). אני מאוד רגשית, ולפעמים מעלה מריבות שהיו בעבר במטרה לפתור אותן "אחת ולתמיד" (אני יודעת שלפעמים צריך להניח לעבר, אבל זה פשוט חוסם אותי). הוא מנסה להשתנות, אבל אני מרגישה עכשיו, כשאני כ"כ אדישה כלפיו, שהוא צריך לעבוד מאוד קשה. הוא אומר משהו בסגנון "או קיי טעיתי, מתנצל, מה עכשיו?" - ודווקא התשובות האלה מעצבנות אותי. זה לא "מה עכשיו" , אי אפשר לשים הכל בצד. (אמרתי זאת לבעלי והוא הבין, אבל עדיין, שאל "אז מה קורה עכשיו..") בקיצור- מבולבלת.. אני פוחדת ממה שאני מרגישה (יותר נכון- לא מרגישה..) הרבה פעמים השיחות עולות לטונים גבוהים. הוא מאוד אוהב אותי ובאמת מנסה להשתנות, אבל אפילו שאני נותנת לו קצה חוט , כמו "אני רוצה להרגיש מס' 1" , או "לכבד ולהעריך אותי יותר" או "תקנה לי פרח ביום שישי"- זה לא קורה.. (למשל, ביקשתי ממנו הרבה פעמים פרח ותמיד הוא שוכח.. אם הוא כ"כ רוצה להציל את הקשר- אפילו פרח הוא שוכח לקנות?!) אנחנו דתיים, וקשה לו מאוד בתקופת הנידה , אבל אני לא מסוגלת להיות איתו כשאנחנו מותרים. הכי מעליב זה כשהוא הציע אפילו לשלם לי.. עזרה דחופה..
