הי אמא פילפלית
אני רוצה להתייחס למילים שלך "למרות שאינו מודע לכך" - הטראומה העיקרית, גם אצלך וגם אצל בנך היא בחוסר האונים וחוסר השליטה על מה שקורה לגופו. התחושה הזו שילד אחר יכול לעשות בגופו כרצונו היא החלק הקשה ותר מבחינתו ולאו דוקא האיבר שבו בוצעה העבירה. על מנת לחקור ולהבין אם הילד חש מושפל במיוחד בגלל חשיפת הישבן והמגע בו, אפשר לגשש בשייחה עם הילד (האם את זוכרת איך סיפר על הארוע? האם השתנה היחס שלו לעירום ? למקלחת? ליציאה עם חברים?) - ואולי כדאי לעשות זאת בסיוע של בעל מקצוע. כצעד ראשון בהתמודדות אני מציעה לשוחח עם הילד בצורה גלויה על מה שקרה, אופי השיחה תלוי כמובן בגילו של הילד, ומטרתה היא לתת לילד אפשרות לדבר אתך באופן חופשי, להקשיב לו יותר מאשר לחקור ולדבר, לתת לו תחושה של תמיכה וגב. כצעד שני, צריך לחזק את הבטחון שלו שנעשה לו משהו, שלא הוא אשם במה שנעשה, ולנסות לתת לו כלים להתמודדות אם יקרה דבר כזה בעתיד - סיפורי מקרה בהם יש לזהות סימני אזהרה, ומה כדאי לעשות כדי להמנע מהסיטואציה הקשה, איך להזעיק עזרה בכל מקום. ההתמודדות עם תהליך זה לא תמד פשוטה אפילו להורים מודעים ויודעים. ולא כל ילד יוע לשוחח ולהפתח בשיחה עם הוריו, ולכן יש ארגוני סיוע כמו אל"י ויש אני מקצוע (פרטי או מהרשות המקומית) שיכולים לסייע באופן מקצועי מקווה שסייעתי במעט, הנך מוזמנת לחזור לפוורום ככל שנדרש
