בת הים הקטנה31
New member
זקוקה לעזרתכם../images/Emo92.gif
שלום לכולכם, אני חדשה כאן ורציתי לשאול אתכם כמה דברים, אתחיל ברקע שלי, אני גרושה כבר 8 חודשים - ללא ילדים, אני הוא היינו מאוהבים בטירוף אך יחד עם זאת היו לנו הרבה קשיים, מבחינת זוגיות. התחתנו אחרי שנה וחצי, והמצב החל מתדרדר ומצאתי את עצמי סובלת רוב הזמן - הוא רצה לחיות כמו רווק (חילופי זוגות) אבל לא לאבד אותי, היו לנו שנתיים מאוד קשות, מאוד אהבתי אותו, נלחמתי בשביל שניינו בשנתיים האלו וכשהבנתי (אחרי הרבה זמן) שזה לא ילך, הבחור לא יודע להתנהג, לא מכבד, בעל דחפים בלתי נשלטים, החלטתי להתגרש (הייתי במצב נפשי גרוע), הוא לא רצה להתגרש אך הסכים. מאז פרחתי, פרשתי כנפיים והייתי מאושרת טיילתי בחו"ל, חזרתי לארץ, לאחר כמה חודשים מאז הגירושין הוא החל לפנות אליי במייל (לא הבנתי מאיפה יש לו את המייל שלי כי שיניתי הכל), ביקש סליחה, שולח שירים במייל,אני לעולם לא הגבתי לו. לא מזמן, החלטתי לענות לו בכדי שיפסיק עם כל הפניות שלו, ומאז אני לא מפסיקה לחשוב עליו, נפגשנו לשוחח - לסגור את המעגל, והוא מספר כמה הבין את הטעויות שלו וכמה הוא מצטער, ושהיה רוצה לתקן את המעוות שאני האישה של חייו, ושהוא התבגר והיום כל מה שחשוב לו זה להחזיר אותי ולהקים משפחה יחד (לא היה ביננו מגע פיזי)-כמובן שהתגובות הראשוניות שלי היו סקפטיסיזם, ו"כן אני ידעתי את זה כבר אז, איפה אתה היית כשהיו לך הזדמנויות", אבל בכל זאת... היום אחרי שכבר יצאתי לדייט או שניים וזה רק העצים לי את התחושה,שלמצוא אהבת אמת מאוד מאוד נדיר בימינו, אני בת 31 ומאוד רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, התחלתי להסס על צ'אנס נוסף לגרושי - אך בחששות מאוד גדולות, כי נפגעתי ממנו המון בעבר, והרגתי את האהבה אליו במו ידיי בכדי להיות מסוגלת להתגרש ממנו. השאלה שלי: האם אתם הייתם במצב דומה? נתתם צ'אנס לגרוש/ה שלכם/ן? זה עבד? האם אנשים יכולים להשתנות באמת? תודה לכם
שלום לכולכם, אני חדשה כאן ורציתי לשאול אתכם כמה דברים, אתחיל ברקע שלי, אני גרושה כבר 8 חודשים - ללא ילדים, אני הוא היינו מאוהבים בטירוף אך יחד עם זאת היו לנו הרבה קשיים, מבחינת זוגיות. התחתנו אחרי שנה וחצי, והמצב החל מתדרדר ומצאתי את עצמי סובלת רוב הזמן - הוא רצה לחיות כמו רווק (חילופי זוגות) אבל לא לאבד אותי, היו לנו שנתיים מאוד קשות, מאוד אהבתי אותו, נלחמתי בשביל שניינו בשנתיים האלו וכשהבנתי (אחרי הרבה זמן) שזה לא ילך, הבחור לא יודע להתנהג, לא מכבד, בעל דחפים בלתי נשלטים, החלטתי להתגרש (הייתי במצב נפשי גרוע), הוא לא רצה להתגרש אך הסכים. מאז פרחתי, פרשתי כנפיים והייתי מאושרת טיילתי בחו"ל, חזרתי לארץ, לאחר כמה חודשים מאז הגירושין הוא החל לפנות אליי במייל (לא הבנתי מאיפה יש לו את המייל שלי כי שיניתי הכל), ביקש סליחה, שולח שירים במייל,אני לעולם לא הגבתי לו. לא מזמן, החלטתי לענות לו בכדי שיפסיק עם כל הפניות שלו, ומאז אני לא מפסיקה לחשוב עליו, נפגשנו לשוחח - לסגור את המעגל, והוא מספר כמה הבין את הטעויות שלו וכמה הוא מצטער, ושהיה רוצה לתקן את המעוות שאני האישה של חייו, ושהוא התבגר והיום כל מה שחשוב לו זה להחזיר אותי ולהקים משפחה יחד (לא היה ביננו מגע פיזי)-כמובן שהתגובות הראשוניות שלי היו סקפטיסיזם, ו"כן אני ידעתי את זה כבר אז, איפה אתה היית כשהיו לך הזדמנויות", אבל בכל זאת... היום אחרי שכבר יצאתי לדייט או שניים וזה רק העצים לי את התחושה,שלמצוא אהבת אמת מאוד מאוד נדיר בימינו, אני בת 31 ומאוד רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, התחלתי להסס על צ'אנס נוסף לגרושי - אך בחששות מאוד גדולות, כי נפגעתי ממנו המון בעבר, והרגתי את האהבה אליו במו ידיי בכדי להיות מסוגלת להתגרש ממנו. השאלה שלי: האם אתם הייתם במצב דומה? נתתם צ'אנס לגרוש/ה שלכם/ן? זה עבד? האם אנשים יכולים להשתנות באמת? תודה לכם
