זקוקה לעידוד - ארוך
זקוקה לעידוד - ארוך
לרב אני קוראת את ההודעות ולעיתים גם משתתפת פעילה, לא נכנסתי לפורום בשבועיים האחרונים כי עברתי דירה והמחשב עדיין לא מחובר ואני גם לא בעבודה. כרגע מצאתי איזה מחשב פנוי ואני חייבת לפרוק כמה שיותר. אנחנו בעיצומו של טיפול IVF ראשון, לפני עשרה ימים עברתי שאיבה מוצלחת 24 ביציות נשאבו מתוכם 17 הופרו ו- 11 התפתחו (5 ביציות באיכסי ו-19 ב-IVF רגיל). בערב יום כיפור החזירו שלושה עוברים והקפיאו 7 (עובר אחד לפני ההקפאה לא נראה מוצלח כ"כ אז ויתרו עליו). כל התהליך הפיזי פשוט קטן עלי אבל מרגע ההחזרה פשוט הפכתי לאישה שאני לא מוצאת הגדרה מתאימה בכדי להסביר עד כמה קשה לי ועד כמה האופטימיות הלכה לה לאיבוד. אני מאוד עצבנית, חסרת מנוחה, רגישה ופגיעה (כל היום אני בוכה על כל שטות אני נכנסת להיסטריה של בכי) והכי כואב זה חוסר האמונה שלי בטוב. לדעתי הכל נובע מכך שאין לנו בעיות (עברנו את כל הבדיקות) והיתה לי הרגשה שיש בעיה בחיבור בין הביצית והזרע וההפריה תוכיח שאכן ההרגשה שלי מוצדקת ובדיוק ההפך הוכח שאין לחלוטין בעיה. התסכול הוא בכך שאנחנו עוברים תהליך כ"כ קשה בלי שום ליקוי בתפקוד הפיזי של אחד מאיתנו. ביום ראשון אני צריכה לעבור בדיקת דם ובנתיים כל התחושות הולכות להן לאיבוד, ההורמונים מסמנים לגוף סימפטומים של הריון וככל שעובר הזמן הם נעלמים. בנוסף להכל כל הרופאים המליצו לחזור לעבודה לאחר שלושה ימי מנוחה ואכן זה מה שעשיתי, אולם בעבודה אני לא עושה רק פעילות משרדית אלא גם מתרוצצת וכל הליכה קצרה גרמה לי לכאבי בטן אז דרשתי ולא ביקשתי (בהשפעת ההורמונים) לעבוד אך ורק במשרד והבוס שלי הגיב בצורה לא ממש תומכת וכמובן נפגעתי מאוד ומה עוד שאחרי מס' שעות נראתי זוועה (חיוורת לחלוטין) אז חזרתי הביתה ואני בחופשת מחלה של שבועיים. יום ראשון הוא היום המכריע ומשם ההחלטות שלנו לעתיד ישתנו.
זקוקה לעידוד - ארוך
לרב אני קוראת את ההודעות ולעיתים גם משתתפת פעילה, לא נכנסתי לפורום בשבועיים האחרונים כי עברתי דירה והמחשב עדיין לא מחובר ואני גם לא בעבודה. כרגע מצאתי איזה מחשב פנוי ואני חייבת לפרוק כמה שיותר. אנחנו בעיצומו של טיפול IVF ראשון, לפני עשרה ימים עברתי שאיבה מוצלחת 24 ביציות נשאבו מתוכם 17 הופרו ו- 11 התפתחו (5 ביציות באיכסי ו-19 ב-IVF רגיל). בערב יום כיפור החזירו שלושה עוברים והקפיאו 7 (עובר אחד לפני ההקפאה לא נראה מוצלח כ"כ אז ויתרו עליו). כל התהליך הפיזי פשוט קטן עלי אבל מרגע ההחזרה פשוט הפכתי לאישה שאני לא מוצאת הגדרה מתאימה בכדי להסביר עד כמה קשה לי ועד כמה האופטימיות הלכה לה לאיבוד. אני מאוד עצבנית, חסרת מנוחה, רגישה ופגיעה (כל היום אני בוכה על כל שטות אני נכנסת להיסטריה של בכי) והכי כואב זה חוסר האמונה שלי בטוב. לדעתי הכל נובע מכך שאין לנו בעיות (עברנו את כל הבדיקות) והיתה לי הרגשה שיש בעיה בחיבור בין הביצית והזרע וההפריה תוכיח שאכן ההרגשה שלי מוצדקת ובדיוק ההפך הוכח שאין לחלוטין בעיה. התסכול הוא בכך שאנחנו עוברים תהליך כ"כ קשה בלי שום ליקוי בתפקוד הפיזי של אחד מאיתנו. ביום ראשון אני צריכה לעבור בדיקת דם ובנתיים כל התחושות הולכות להן לאיבוד, ההורמונים מסמנים לגוף סימפטומים של הריון וככל שעובר הזמן הם נעלמים. בנוסף להכל כל הרופאים המליצו לחזור לעבודה לאחר שלושה ימי מנוחה ואכן זה מה שעשיתי, אולם בעבודה אני לא עושה רק פעילות משרדית אלא גם מתרוצצת וכל הליכה קצרה גרמה לי לכאבי בטן אז דרשתי ולא ביקשתי (בהשפעת ההורמונים) לעבוד אך ורק במשרד והבוס שלי הגיב בצורה לא ממש תומכת וכמובן נפגעתי מאוד ומה עוד שאחרי מס' שעות נראתי זוועה (חיוורת לחלוטין) אז חזרתי הביתה ואני בחופשת מחלה של שבועיים. יום ראשון הוא היום המכריע ומשם ההחלטות שלנו לעתיד ישתנו.
