צופית היחידה1
New member
זקוקה לעידוד...
אז נסעתי לחמותי והייתי בנכונות להיות סבלנית ומקבלת.... וכשהגענו לשם ישבה כל המשפחה המורחבת והבעל שלי ישב בפינה וקרא עיתון. לא סתם. הוא החזיק אותו פרוש גדול לפניו ככה שאי אפשר היה לראות אותו ובטח שלא לדבר איתו..(ההמצאות שיש לגברים..). אז ראיתי את זה וחייכתי לעצמי. והייתי נחמדה לכולם. בערב כולם נסעו ורק אנחנו נשארנו לישון. וחמותי מדברת בלי סוף, וכיון שהבן שלה לא בהקשבה היא מדברת אלי.... אז כל פעם מצאתי דרכים להפסיק אותה. הלכתי לשירותים ולטייל וכל מיני. אבל זה התאסף בתוכי. בבקר נסענו לים והבעל שלי עצבני וכועס על כולנו וזה היה הקש.... התפרצתי עליו נורא, צרחתי וקיללתי ואני לא יודעת מה... חזרתי להתנהגות שכבר זמן מה נמנעתי ממנה... הוא נורא נפגע (בכלל לא מרגיש שהוא עצבני) והלך לטייל וכל הסצינה ליד הילדים ושישו ושמחו... כל רגשי האשמה שלי מרימים ראש עכשיו ואני לא מוכנה עדיין לבקש סליחה ורוצה לכעוס!!! בקיצור אני לא מצליחה להרגע... ובעצם לא מצליחה לסלוח לעצמי...
אז נסעתי לחמותי והייתי בנכונות להיות סבלנית ומקבלת.... וכשהגענו לשם ישבה כל המשפחה המורחבת והבעל שלי ישב בפינה וקרא עיתון. לא סתם. הוא החזיק אותו פרוש גדול לפניו ככה שאי אפשר היה לראות אותו ובטח שלא לדבר איתו..(ההמצאות שיש לגברים..). אז ראיתי את זה וחייכתי לעצמי. והייתי נחמדה לכולם. בערב כולם נסעו ורק אנחנו נשארנו לישון. וחמותי מדברת בלי סוף, וכיון שהבן שלה לא בהקשבה היא מדברת אלי.... אז כל פעם מצאתי דרכים להפסיק אותה. הלכתי לשירותים ולטייל וכל מיני. אבל זה התאסף בתוכי. בבקר נסענו לים והבעל שלי עצבני וכועס על כולנו וזה היה הקש.... התפרצתי עליו נורא, צרחתי וקיללתי ואני לא יודעת מה... חזרתי להתנהגות שכבר זמן מה נמנעתי ממנה... הוא נורא נפגע (בכלל לא מרגיש שהוא עצבני) והלך לטייל וכל הסצינה ליד הילדים ושישו ושמחו... כל רגשי האשמה שלי מרימים ראש עכשיו ואני לא מוכנה עדיין לבקש סליחה ורוצה לכעוס!!! בקיצור אני לא מצליחה להרגע... ובעצם לא מצליחה לסלוח לעצמי...