יש כאן הרבה כאלה..
ויש גם כאלה שנמצאים עכשיו בתהליך. חכי לארטור, אמא. הוא יגיע והוא יעזור לך - מבטיחה. בנתיים אנחנו כאן. דברי איתנו על כל דבר. התחלת הגמילה היא בהכרה כי קיימת בעייה שרוצים לפתור. מודעות ליכולת ומודעות לעובדה כי אינה לבד, כי רבים נמצאים במצבה, כי רבים עוברים עברו ולצערי - יעברו את אותם תהליכים - כל אחד בדרכו. החשוב ביותר הוא הסביבה התומכת, הלא ביקורתית, היכולה להבין ולקבל כי יש מישהו מאוד יקר לה הנמצא בשלב של מצוקה איומה ונוראה ולא זו בלבד שאינו מסוגל לעזור לעצמו אלא שאינו מוכן להודות כי הוא זקוק לעזרה. כאן נכנסת לתמונה הסביבה שצריכה להיות מבינה, רגועה ותומכת כאן באה התמיכה. כאן צריכה לבוא הקבלה של האוהבים והקרובים. נכון. אני אולי נשמעת כמדברת אל הבלתי אפשרי. כי הכאב והמצוקה כל כך גדולים, כי חוסר הרצון להאמין ש"הדבר הזה קורה בביתנו" לביתנו,. כאן בטח פורצת לתודעה המחשבה "היכן אני טעיתי כאם?" ייתכן שטעית, קרוב לוודאי שלא - מפני שבעקרון ההחלטה ליטול סמים הינה החלטה עצמאית ואישית. ההחלטה לצאת מהסבך - קשה הרבה יותר., ולכן המכורים למינהם זקוקים לאלה האוהבים אותם ללא תנאי. המוכנים לעזור להם לא תנאי. אוףףף, כמה בירברתי. ארטור יגיע אני מבטיחה. הוא הרבה יותר מנוסה מרבים מאיתנו. והלוואי שיהו לך הכוח והאומץ לעבור את כל התהליך עם בתך. בהצלחה. ביקורת,