זקוקה לעיצה

[jole]

זקוקה לעיצה../images/Emo53.gif

לי בן חמש חצי. יהונתן הצטרף אלינו לפני חודשיים וחצי ועד עכשיו לא היו על פני השטח שום סימני קינאה נראים לעין. ואני אומרת נראים לעין כי כנראה התבשלו דברים שלא שמתי לב אליהם. בימים האחרונים כשאנחנו לוקחים את לי לגן הפרידות יותר ויותר קשות ומלוות בבכי ובקשות חוזרות ונישנות לחזור איתנו הביתה, בהתחלה לא היינו בטוחים אם לשייך את זה להתצטרפות האח הקטן כי חוץ מזה לא היו שום סימנים אך היום התברר לנו מעל כל צל של ספק שזה העיניין כי בשיעור מחשב הם ציירו את המשפחה ולי סירב לצייר את יהונתן. מאז הלידה עשינו כמיטב יכולתנו לתת ללי המון תשומת לב הקפדנו שדווקא אני אצל איתו לפעילויות כמו לבקר חברים או סתם ללכת להסתובב יחד. הייתי מאד רוצה לשמוע איך היה אצליכן, באיזה תופעות נתקלתן ומה אוכל לעשות כדי לעזור לו לקבל את העובדה שיש יותר מילד אחד "במרכז העולם". המון תודה מראש

 

[קוטפת פרחים]

לאהוב, לחבק ולתמוך בו

ניצן היתה בת 3 כשנולד אחיה הקטן, על פני השטח לא נראה היה שעובר עליה משהו, היא אהבה אותו, חיבקה אותו ולא הביעה שום כעסים. אחרי חדשיים בערך, פתאום כל אי הסכמה איתה היה עילה לפרצי צווחות ובכי הסטרי (דברים שלא היו אצלה לפני כן) היא רצתה "רק את אמא" והיתה נצמדת אלי באופן מוגזם, לא קישרתי בין ההתנהגות הזו ללידה כי כבר עבר זמן... אבל חברה טובה שלי, פסיכולוגית, הסבירה שזה בדיוק פרק הזמן שהילד מבין שה"צעצוע" החדש הזה (האח/ות החדש/ה) לא מתכוון להעלם בקרוב ואז הילד מתחיל להילחם על מקומו בבית. אגב, פתאום נהיו לה פחדים בלילה, ו"מכשפות" - שזה ביטוי לאותם רגשות שליליים שאלתי מה לעשות, וקיבלתי תשובה שיש לאהוב את הילדה, לחבק, ללטף ולדבר איתה ולתת לה הרגשה תומכת והעצבנות תעלם עם הזמן. זה לקח כמה שבועות (לא זוכרת כמה

) אבל זה עבר. אל תלחמי בהתפרצויות שלו, אבל שלא יבין שבגלל הסצנות שלו הוא מקבל תשומת לב כי אז הוא ינצל את החולשה שלכם... בהצלחה!

 

[vered4]

הוא כבר מחייך וכולם מסתכלים עליו

בהתחלה התינוק לא עושה הרבה, כשהוא מתחיל לתקשר ולעשות דברים חמודים, זה הזמן שהם מקנאים. נשמע לי שמה שאתם עושים בסדר. אפשר לדבר עם הילד, להגיד לו שהוא האח הגדול, תפקיד חשוב מאוד, וכמובן שאוהבים אותו. וכן שמה שהוא עושה בגן יותר מעניין מאשר מה שהקטן עושה בבית. אם הוא מתעקש, הייתי משאירה אותו כמה ימים בבית שיראה שהוא לא מפסיד כלום.

 

[inbale]

אצלנו מה שעבד

היה בעיקר סוג של "שטיפת מוח" יום יום שיננתי לו - תראה כמה שיערה קטנה...היא לא יודעת הרבה דברים..יש לך כל כך הרבה ללמד אותה. איזה כייף לה שיש לה אח גדול כמוך וכו כו... וכמובן הרבה תשומי מאבא שהיה יותר פנוי ממני.

 

[Iris G]

מתנה!!!

חודשיים אחרי הלידה נופר קיבלה מתנה מהאח החדש עם פתק "תודה שהסכמת לחלוק את הוריך איתי" ומאז הכול השתפר. היא גם אהבה לשמוע מה היא עשתה בגיל הזה, וגם "צחקנו" קצת על התינוק (את בגיל הזה עשית יותר דברים וכדומה). תנו לו להביע את הרגשות הכעוסים על התינוק, תתנו לו רק זמן "לי" והכי חשוב תשתפו אותו בתינוק כי הרי הוא חלק מהמשפחה

 

[אמא של דפנה]

אצלנו היה ככה......../images/Emo3.gif

יש לי עוד שתי בנות מלבד אפרת ורותם. אצל רותם לא היו בעיות היא קיבלה את זה שיש עוד ילדה בבית בקלות ובאהבה. אצל אפרת לעומת זאת שהיא כמעט בת 8 נצפו תגובות קשות מאד: קנאה אבסולטית למרות שיש לה כבר אחות רותם היה לה קשה לקבל את התינוקת בהתחלה ולראות ששוב היא נדחקת הצידה עוד קצת ויש עוד ילדה בבית. בבית החולים היא היתה נפלאה חבקה נשקה ורצתה נורא שנגיע כבר הביתה עם התינוקת החדשה. נכנסתי הביתה והנה שקט תעשייתי חשבתי יופי היא מקבלת אותה וקיבלתי על הפרצוף. חדר מבולגן, רעש ומה שרק אפשר. ידעתי שהיא מקנאה ולכן לא שחררתי קיטור. השארתי את הילדה החדשה עם אמא שלי שבאה אלי לשבוע ולקחתי אותה החוצה לגן השעשועים. אבא הצטרף אלינו אח"כ כשהייתי צריכה לחזור להניק הוא פשוט בא לקרוא לי. בגן הייתי רק איתה כמעט 3 שעות. דיברנו , בכינו , שחקנו - היינו שם לבד אולי עוד מטפלת אחת ותינוק וזהו. ילדה בת 8 יושבת על ספסל ובוכה בכי כזה שחושבים שמקסימום התעללו בה. אחרי שעה היא קצת נרגעה הסתובננו והלכנו לקנות גלידה וחזרנו לגן היא מלקקת ובוכה. שאלתי אם זה טעים גלידה מלוחה עם דמעות ואז הגיע הצחוק הראשון. היום דפנה בת 10 חודשים ולא אכתוב שהימים היו קלים מבחינתה של אפרת. היו קשיים וקנאות ועד היום יש לפעמים שהיא זוכרת שהיא הגדולה אומנם אבל רוצה להיות במקומה. אבל ממבט קצת אחורה וקדימה אני אומרת שהיום לגדל 3 ילדים זה כייף. אז אפרת הסתגלה והיום יש חיוכים, וחיבוקים ונשיקות וצחוקים והיא אפילו ניסתה להאכיל אותה בגמדים לפני יומיים בהצלחה מרובה מאד. דפנה דווקא מחפשת אותה לשחק איתה והראקציה הזו בין השתיים אחרי החודש הראשון של הקנאה פשוט נפלאה. אני מקווה שהילד הבא יהיה קצת יותר קל לאפרת לקבל אותו. ואני עדיין לא מבינה למה היתה קנאה כי היא עוד לפני דפנה לא היתה המלכה המוכתרת של הבית לבד.