זקוקה לעיצות ורעיונות לגבי משהו

[מאיה10]

זקוקה לעיצות ורעיונות לגבי משהו

תומר, בן עשרה חודשים, נורא אבל ממש נורא בוכה בזמן שאני מכינה לו את האמבטיה בערב. אנחנו משתמשים באמבטוח כי הוא עדיין לא יושב (מסרב בתוקף) ולכן עוד לא עברנו לאמבטיה הגדולה וזה לוקח לי בסה"כ חמש דקות להתארגן אבל הבכי ממש קורע לב וזה שובר אותי. רוב השבוע אני לבד בשעות האלה כי בעלי חוזר מאוחר (הייטק) ועם חברים זה לא תמיד מסתדר. ניסיתי להסביר, לשים בנדנדה לידי, ניסיתי לול, לתת צעצועים ושישחק לידי, ניסיתי להשאיר מול הטלויזיה לדקה, איפה, איך שהוא "מריח" שאני מתחילה ישר מתחיל לבכות כולל בזמן שנצמד לי לרגל. חשוב לציין שהוא מאוד אוהב להיות באמבטיה (תמיד) אז פעם חשבתי שאולי זה נובע מחוסר סבלנות אבל כל ערב? ועוד משהו, זו כנראה לא עייפות כי אח"כ הוא ער לפחות עוד שעה ורוצה לשחק. הוא מאוד צמוד אלי, נמצא המון בידיים במשך היום אבל למרות שלמדתי לעשות הרבה דברים ביד אחת והוא בשניה אז זה לא מסתדר לי וזה גם באמת ישבור לי את הגב. הטמי-טאב לא מתאים כי הוא לא יכנס לשם. מישהו נתקל בזה? יש רעיונות? זה יעבור מתישהוא? (זה כבר כמה חודשים ככה) אני בעד לזרום עם התינוק בדר"כ אבל אי אפשר לרחוץ אותו בכיור כל ערב. מאוד מחכה לתגובות.

 

[שירי ל]

אולי...

הוא עומד כבר? אולי תתני לו לעמוד לידך, כשהוא מחזיק במעקה האמבטיה ולראות מה את עושה, או לעזור לך? כבר בשלב הזה להפגיש אותו עם צעצועי האמבטיה?

 

[ענבל30]

מוכר לי מאיפשהו... ../images/Emo3.gif

רומי בת 11 חודשים, ובשלוש הדקות שאני מביאה לה מים לאמבטיה (היא עדיין מתרחצת באמבטית התינוקות, בחדר שלה) היא פורצת בבכי קורע לב. גם אני כמעט תמיד לבד בשעה הזו (וברוב השעות האחרות

, אני חד-הורית) ה"פתרון" שלי לעניין: אני כמינה את האמבטיה, הבגדים והמגבת עוד בלילה הקודם! כלומר, אחרי שרומי הולכת לישון, אני מכינה לה את הציוד לאמבטיה הבאה. מה שנשאר לי זה להניח אותה במיטה (והנה היא מתחילה לצרוח...) ועד שהיא לוקחת אויר פעם שניה, אני כבר מביאה גיגית עם מים חמים. כשאני איתה בחדר היא לא בוכה, רק באותם רגעים שבהם אני יוצאת להביא את המים. לפעמים, אם אני רואה שהיא מאוד עסוקה ושקוע בצעצועים שלה, אני משאירה אותה בסלון, וממלאה את האמבטיה כשהדלת פתוחה - במקרה זה אני יכולה להשקיף עליה... ואז באמת אין בכי... וחוץ מזה, כשאני ממלאה את הגיגית והיא בוכה בחדר השני, אני מדברת אליה, לפעמים שרה... מדובר על 2-3 דקות... כשאני חוזרת לחדר אני מציצה אליה מהדלת ועושה לה "קו-קו" - והנה היא כבר מחייכת... ונוסף לכל אלו, אני פשוט לא מתרגשת יותר מדי... אז היא בוכה... זו דרכה למחות על שעזבתי אותה ויצאתי מהחדר, זה טבעי לגילה, ואני משתדלת לקבל את זה בנחת ושלווה. אני מקווה שאצלכם יסתדר העניין איכשהו... אולי בקיץ, כשהוא כבר יתיישב לבדו (בכל מקרה לא לנסות להושיב אותו לפני שהוא מתיישב לבד ויושב יציב!) תוכלו לארגן איזו אמבטיה קייצית יותר, בשעה מוקדמת יותר, אולי במרפסת, עם צעצועים וכו´. שינוי הסיטואציה אולי יפחית את התופעה...

 

[רותי הכ]

גם אצלינו זה קרה והפתרון שלנו-

זה קורה בזמן הכנת האמבטיה, הכנת האוכל וכו´ אנחנו פשוט מושיבים אותה בכיסא האוכל או בעגלה (הפיזיוטרפיסטית אמרה שבגיל הזה אפשר להושיב בכסא אוכל גם את מי שלא יושבים ביוזמתם) וגוררים את הכסא\עגלה אל המטבח, מקלחת או מה שלא יהיה. הילדה יושבת איתנו ועדה להכנות ואז היא רגועה לגמרי. זה אומנם מצריך הכנות להכנות אבל זה עובד (לפחות אצלינו)

 

[מיה של ליר]

מאיה, ממה שאני זוכרת מילדי הראשונים

(עכשיו יש לי תינוק בן 5 ח´ שעוד לא מתנהג לפי מה שתיארת...) - זה פשוט שלב התפתחותי נורמלי: חרדת הנטישה! תומר כנראה פוחד שאמא תיעלם לו, וזה מלחיץ אותו מאוד... מה שאני הייתי עושה זה פשוט לקחת את הילד איתי לכל חדר, כולל שירותים או מקלחת (שלי) - אם חייבים. לא השארתי מאחורה לבכות כי זה מה שמגביר את החרדה - הנה אמא אכן נעלמה כמו שחששתי. אם ממש לא היתה ברירה, והייתי חייבת להיעלם לחדר אחר - המשכתי לדבר בקול רם אל הילד/ה או לשיר או לקרוא לו בקול. זה די עזר. לי היתה אפילו בעיה כפולה כי הילדים נולדו בהפרש קטן ביניהם וגדלו כמו תאומים, עברו את שלבי ההתפתחות השונים ביחד..... בררררר.... אבל זה גם היה כיף. שיהיה רק טוב!

 

[meira]

לנו היו כמה ימים כאלה...

הבעיה שלנו היתה קצת אחרת - ברגע שאור למד לזחול ולהיעמד לבד הוא לא היה מוכן יותר לשבת באמבטיה (חשש שהוא מפסיד משהו) וכמה ימים התבכיין לנו (בגיל 8.5 חודשים) אנחנו שמים את האמבטיה שלו באמבטיה הגדולה (למנוע הצפות מההשפרצות...) אבל אצלנו הוא כבר יושב. מה שעשינו זה להעמיד אותו מחזיק את דפנות האמבטיה מבחוץ ומתבונן באבא שממלא את האמבטיה במים. להפשיט אותו בחדר האמבטיה בעמידה ולשים את כל הצעצועים בתוך האמבטיה המלאה. כשהם היו מתחילים לשוט ו"להשתולל" כל מה שהוא רצה זה כבר לתפוס אותם ואז היינו שמים אותו בפנים. תוך פחות משבוע הפסיק הבכי. אנחנו ממשיכים להעמיד אותו להתבונן כשממלאים את האמבטיה במים כי הוא מאוד נהנה מזה מקווה שיעזור לפחות קצת

 

[אמא של דפנה]

מאיה - היי ואמבטיה

בעקבות הבריכה שהיינו הולכים אליה דפנה התאהבה במים. ממש התאהבה. איך שהיא רואה שמכינים לה אין לה סבלנות כבר להכנס אבל עדיין זה עם בכי לפעמים. כשהיא רואה אותי מתפשטת היא כבר נרגעת כי אז היא יודעת שאני ארחוץ אותה ביחד איתי והבכי נעלם. הבכי אצלנו מגיעה כאשר צריכים להפשיט אותה לאמבטיה ולהוריד חיתול והכל. אני שרה שירים, מסבירה לאט לאט מה הולכים לעשות וכו´, אני מקוה שנגיע למצב בו לא יהיה בכי בכלל. אח"כ באמבטיה אני מושיבה אותה בכיסא מיוחד לאמבטיה (כזה שנמצא לקרקעית וממלאה מים שמגיעים עד לגובה הפופיק שלה) ונכנסת ביחד איתה רוחצת ועושה כל מה שצריך תוך כדי שהיא משחקת עם הכיסא (יש לו גם צעצועים מקדימה - ככה שזה מאד מקל את הקטע של הרחצה). רק במקרים מאד קיצוניים לשטוף קקי (שלשול וכו´) אני משתמשת בכיור וכמובן לשטוף פנים וידיים. איריס ודפנה.

 

[מאיה10]

תודה אבל נראה לי שפשוט נצטרך לחכות

שזה יעבור לו או שהוא יעבור לאמבטיה הגדולה קודם בתקוה שזה ישפר את המצב. כאמור אני לא עוזבת את תומר בזמן הכנה האמבטיה, הוא תמיד בטווח עין או נגיעה והאלתורים שהזכרתן ושניסיתי לא עבדו

דבר אחד שנשאר לנסות הוא לשים את האמבטוח בתוך האמבטיה הגדולה במקום על הסטנד הגבוה. תודה ולפחות אני יודעת שאנחנו לא לבד בזה.

 

[טלי של גלי]

אולי הפתרון הוא פשוט להקדים את

שעת האמבטיה- נשמע לי שהוא כבר עייף מידי לחכות לבד. אולי בגלל זה הוא חסר סבלנות. מה עם להניח את האמבטוח על הרצפה, ושיזחל להנאתו מסביב? את יכולה לשבת לידו על מגבת או שרפרף פלסטיק קטן.