זקוקה לעצה דחופה

[מיכל75]

זקוקה לעצה דחופה../images/Emo7.gif

ביום שלישי נפלתי בבית מה שגרר אשפוז בגלל ההריון.מאז החמירו לי הנימולים וההרדמויות ברגליים. עכשו חזרתי מד"ר מילוא שכמובן איבחן זאת כהתקף נוסף,השלישי במספר. העובדה שחלפו 7 חודשים מההתקף האחרון שליוזה שאני בהריון ואמורה להיות כביכול מוגנת מהתקפים,גרמו לו להמליץ על התחלה מיידית בקופקסון,דבר שהיה אמור להדחות עד לאחר הלידה. לדעתו זה אומר שהמחלה פעילה ואחרי הלידה אני יכולה לקבל עוד התקף. מה עושים????? HELP!

 

[סיאמית]

אוי...../images/Emo2.gif מיכלוש!!! ../images/Emo24.gif

באמת שאלה קשה... הקופקסון לא אמור להזיק לעובריקו שלך ואם הבנתי נכון, החשש עם קופ´ היה שהוא עלול לגרום להפלה (ד"א, גם זה לא ממש-ממש ודאי והפסקת הקופ´ בזמן הריון היא יותר אמצעי ביטחון לאור העובדה שאנחנו "מוגנות"). בשבוע שלך (32, נכון?), לידה מוקדמת היא לא אסון אבל ההתלבטות היא קשה. הלוואי שיכלתי ליעץ לך! דר´ מילוא נחשב למומחה ואולי כדאי לסמוך על דעתו. מצד שני, גם לקופ´ לוקח כמה חודשים עד שהוא נהיה יעיל אבל בעצם, 7-8 השבועות שנשארו לך עד הלידה הם חשובים (כי זה כבר חודשיים עם קופ´) ובהנחה שעד אז ההתקף הנוכחי ירגע או לפחות יהיה בשלבי נסיגה הקופ´ כבר יתחיל לפעול תוך כמה שבועות מהלידה ואז תהיי שוב מכוסה... וואו! סטרואידים? מאוד לא מומלץ! מתוקה שלי, לשאלתך "מה עושים"? אני ממש במצוקה עכשיו ביחד איתך! ---אוקיי... מה שאני הייתי עושה זה כבר ביום ראשון לכל המאוחר קובעת פגישה עם עוד נוירולוג "שווה", אחד לפחות! אפילו מנסה להשיג אחד בטלפון ושואלת לדעתו, וכבר היום, עכשיו, משיגה את האחות מ"טבע" שבקשר איתך ושואלת אותה אם היא מכירה מקרים דומים ושתספר לך עליהם. ביום ראשון כאמור, את תדברי עם מומחה ואז, מצויידת באינפו´ נוסף תוכלי לשקול שוב. אני לא מצליחה לחשוב על דרך פעולה אחרת שאני לפחות הייתי נוקטת בה. אני רק יכולה להגיד לך שבזמנו, נאמר לי (ואני לא זוכרת עכשיו על ידי מי לעזאזל!!!) שיש בנות שמתחילות את הקופ´ מחדש כבר בחודש תשיעי בגלל שהסיכון להפלה כבר עבר. בינתיים - תנוחי הרבה וקחי את הויטמינים שלך (במיוחד B). אווווווווףףףףףףף!!!! מקווה שעזרתי...

 

[RomiVais]

../images/Emo24.gif מיכלי יקרה ../images/Emo24.gif

אוי אוי אוי

כמה צר לי לשמוע כזו בשורה.. יקירתי.. אני רואה שסיאמית כתבה לך תגובה יפה. לצערי אין לי כל כך מה להוסיף בעיקר בגלל חוסר ידע. אני מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב אני שולחת לך

ענק ענק מאילת הרחוקה בתקווה שתשפר גם אם במעט את הרגשתך.. תחזיקו מעמד שם.. ואל תשכחי לעדכן אותנו!!! אוהבת..

 

[anat11]

מיכלייייייי ../images/Emo24.gif

קודם כל חיבוק ענננננננננננננננננננננננננננקי. כמו שאומר כרטיס ברכה שאני מכירה: consider yourself hugged to pieces. לצערי, אין לי נסיון בענין הריונות. הקו הפרקטי שהוצג ע"י סיאמית נשמע לי מאד נכון ומתאים גם לכיווני המחשבה שלי. בנקודות כאלה בחיים, קשה לפעמים לקבל החלטה והראש מתערפל. הכל מעורב במין רחמים עצמיים ושלל תחושות (מוצדקות! לגיטימיות!) אחרות. אני יודעת שהרבה מידע יכול גם לבלבל, אבל אם כבר נמצאים במקום של חוסר החלטה ומבוכה, זה יכול לקדם ולסייע בקבלת החלטה. אני רוצה לומר עוד משהו. מאד יכול להיות שהמחלה היתה פעילה גם בלי שידעת את זה, כלומר - בלי ביטוי קליני. זה לא נעים לשמוע, אבל זה לא בהכרח חידוש של עכשיו. גם העובדה שאת יכולה לקבל התקף אחרי לידה היא דבר שהיה נכון גם קודם. אז נכון שעכשיו זה נראה יותר "מציאותי" ואפשרי שזה יקרה, אבל זה בהחלט לא מתחייב. כמו שלפני כמה ימים אף אחד לא יכול היה להבטיח לך שלא יהיה לך התקף אחרי הלידה, ממש לא בטוח כעת שכן יהיה לך התקף אחרי לידה.אולי להיפך, אולי המצב בו את נמצאת כרגע בעצם יסייע לך בכך שהוא גילה לך את האפשרות להתחיל בקופקסון קודם ללידה (דבר שאני לא ידעתי למשל) וימנע התקף אחרי לידה (ושאם לא היית יודעת ולא היית מתחילה לקחת, היית מקבלת התקף אחרי הלידה חלילה, למרות שקודם ללידה הרגשת מצוין). כל כך לא ידוע איך הדברים האלה עובדים, אז אולי כדאי לנסות להניח את ההנחות והתקוות היותר חיוביות מבחינתנו. הנה עוד משהו שהייתי מנסה אולי לעשות - לעצום עיניים, לשים מוזיקה שקטה, להדליק נר ריחני, ולהסביר/להודיע לעצמך שאת עומדת להרגיש נפלא, שהולכים לקרות בקרוב דברים נפלאים - יהיה ילד חדש, ואת תהיי מלאת כוחות ויכולות לטפל בו. ועוד תזכירי לעצמך שיש לך (למיטב ידיעתי) בן זוג לצידך שעוזר ויעזור (ולמשל - את לא צריכה לעבור את החוויה לבד). אני מאמינה גדולה בקשר של גוף ונפש ובחוזק שאנחנו מקבלים מעידוד עצמי. ענת

 

[סיאמית]

נכון ../images/Emo45.gif ואמא שלי מוסיפה...:

שהיא זוכרת שמי שאמר לי שיש בנות שמתחילות קופ´ שוב בסוף ההריון היה דר´ צ´אפמן! אבל כשאני שאלתי אותו מתי להתחיל הוא אמר לי דווקא מיד לאחר הלידה אז אולי הוא אמר כך כי נראה היה לו שזה מתאים לי ויתכן שגם הוא היה אומר למישהי במצבך להתחיל כבר עכשיו... הייתי מנסה לתפוס אותו בטלפון למרות שהוא לא הרופא המטפל שלך. יתכן שהוא יסכים לומר לך את חוות דעתו... כעת הוא מנהל את מחלקת נוירולוגיה בתל השומר. אני מאוד מעריכה את דעתו ומקווה שתוכלי לדבר איתו. אבל אין לי מושג אם הוא יענה על שאלה כזו בטלפון... בכל מיקרה, אני מקווה שאת מרגישה טוב ושתצליחי להוציא את מרכיב הלחץ מהמשוואה הזו, זה חשוב! דיברת עם האחות מ"טבע"??? לילה טוב

 

[מיכל75]

אז ככה...

דיברתי עם האחות מטבע שגם דיברה עם מילוא,והיא נשמעה בערך אותו דבר,שזה ימנע ממני התקף חריף לאחר הלידה. בואו נהיה ריאלים:לא חייתי באשליות שאני אעבור את הלידה כאילו כלום.לקחתי בחשבון שיכול להיות שיהיה לי משהו אחר כך,אבל לא ציפיתי לזה בזמן ההריון כי כל הזמן את שומעת שאת מוגנת בזמן ההריון. הדאגה היחידה שלי שזה יפגע באיזו שהיא דרך בעובר ודווקא בשלבים של הסוף. רופאת הנשים שלי כל הזמן ציטטה לי מאמרים שהכל תקין בזמן ההריון. דבר נוסף שזה אומר שעכשו צריך להלקח בחשבון גם העובדה שיש לי מוקד גם בעמוד השידרה,כשעד עכשו היו לי רק במוח.עובדה מטרידה בפני עצמה. ביום שלישי כשנפלתי באמצע הבית,הרגשתי מטומטמת,אבל אמרתי לבעלי שאני מרגישה שמשהו לא בסדר.מן תחושה נבואית.והוא,המסכן חזר על מה שדיקלמו לנו כל ההריון:"את מוגנת". לך תנפץ לו את האשליות בשנייה ככה.... עכשו כשעברתי את שלב ההלם,אני חושבת שבאמת ביום ראשון אני אתפוס בטלפון איזה שהוא רופא לדעה שנייה.בסך הכל אני רוצה להיות אחרי הלידה אמא מתפקדת ולא להיות חסרת אונים לגמרי. מטרידה העובדה שכן,המחלה פעילה מספיק אפילו בהריון כדי לייצר התקף,כי זה אומר שאם לא היה הריון,מצבי כנראה היה הרבה יותר חמור עכשו. עד עכשו למרות הכל הייתי אופטימית,האמנתי שזה שאני שומרת על עצמי עם תזונה נכונה וויטמינים ועוד זה אומר שבאיזה שהוא מקום,יש לי שליטה מסוימת במחלה.עכשו...אני מרגישה כמו טמבלית אחת גדולה. חוץ מזה דיברתי עם עוד בחורה שנכנסה להריון בזמן שהזריקה קופקסון,הילד בן שנתיים היום והוא בסדר. אם הייתי בשבוע 36,הייתי מבקשת שיילדו אותי והייתי סוגרת עניין,אבל עד אז יש עוד 3 שבועות.יש בי איזו שהיא הרגשה לא טובה של את אמא לא אחראית. אני יודעת שאני לא צריכה להרגיש ככה,אבל אין לי מילים אחרות חוץ מ...

. תודה על התגובות והכי חשוב סיאמית...המון המון בהצלחה ביום ראשון,שתחזרי הביתה עם יפיפיה קטנה ומקסימה שתהפוך לך את כל החיים למשהו חדש שמקרין רק אור.

. נשתמע מחר...

 

[סיאמית]

אני כל כך מבינה אותך...

אבל אסור לך להרגיש "אמא לא אחראית"!!! זה כל כך לא נכון... את האמא הכי אחראית בעולם וברגעים אלו ממש את מנסה להחליט מה הכי טוב עבור הילד שלך ועבורך. עבור שניכם! הטרפצת עצמה לא יכולה לפגוע בתינוק ולפי מה שאומרים הנוירולוגים, גם הקופקסון לא גורם נזק לעובר. וגם אל תרגישי טמבלית למרות שאני מבינה מאיפה זה בא. לא ציפית לזה וקיווית שזה לא יקרה אבל זה פה וזה נורא מעליב, אני יודעת. אבל עכשיו את עושה את הדבר היחידי שאפשר וזה שוקלת את צעדייך הבאים. אני, לפחות, אבין כל החלטה שתקחי ועד אז, אני שולחת לך חיבוק גדול וליטוף לבטנונה וגם העובריקה שלי "בעצה" (בעטה) ממש עכשיו כדי לרמוז לך ש הכל יהיה בסדר!!! . אשתדל להשאר מעודכנת גם בשבוע הבא כשאהיה מאושפזת. נשיקות!

 

[RomiVais]

מיכלי, אני מסכימה עם סיאמית..

תחשבי חיובי.. הכל יהיה בסדר!! וכל הרגשות שאופפים אותך כרגע.. הם בטח טבעיים ונורמליים.. אבל אל תרגישי אמא לא אחראית.. כי ברור שזה לא כך! לצערנו זו מחלה שמאוד לא תלויה בנו.. ומפתיעה לרעה לפעמים.. אבל חשוב לדבוק במחשבות חיוביות.. ולא לחשוב שלילי.. כי זה מעין נבואה שתגשים את עצמה. מיכלי.. שולחת לך

ענק.. בתקווה שהוא יחזק אותך טיפה.. וסיאמית.. גם בשבילך

ענק.. מחכים פה לשובך!! אוהבת את כולכם

 

[Navva]

טרשת אימהות וכל השאר

חלק מההטלבטיות שתארת עברתי, לפני ובמהלך ההריון, וגם מחשבות קלות מדי פעם מאז שמתן נולד. אותי הטרפצת "טפסה" בין טיפולי פיריון, חשבתי אולי לותר על הפרויקט, שאולי זה לא נכון להביא לעולם ילד, שאימו מטורפצת ואבא מתוק(סכרתי) עם ים בעיות אנדוקריניות. התוצאה ידועה, מתן שישן עכשיו. באשר לטיפול התרופתי אני לא יכולה ליעץ, אני כרגע בחרתי לא לטפל, אך זו החלטה שנכונה לי. מה שכן תשמרי טוב טוב על ההריון, את לא רוצה "לבלות" בפגיה. המאמץ שידרש ממך הוא גדול (ומאמץ מקרב רק את ההתקף הבא). כמו כן פגים בלא מעט מקרים "סוחבים מזכרות" במהלך ההתפתחות עד גיל 3-4. אני לא חושבת שאנחנו אמהות פחות טובות, ישנן אמהות במצבים יותר קשים. אם יש סביבה תומכת, אז טוב. היום כמעט ואין לי עזרה חוץ משי כאשר הוא בבית. הבעיה היא, כמו שאבא שלי אומר, שהטרשת היא כמו הר געש שלא ידוע מתי הוא יתפרץ. לגבי שיווי משקל, גם אצל נשים בריאות הריון פוגע בשיווי משקל, הרופא שלך לקח את זה בחשבון? לי היה התקפון קל של נימולים ברגליים, שחלף עם חלוף החמסין, ללא קורטיזון. עניין הוא שיש לי לפעמים נימולים שנובעים "מסיבות אורטופדיות" כתוצאה מלחץ על הצואר, אבל פיתחתי כבר טכניקות להבחין בינהם. לסיום: תשמרי טוב, טוב ועוד יותר טוב על ההריון, תנוחי המון ורצוי ליד המזגן, תקשיבי למה שהרופאים אומרים, אך תחליטי בעצמך. נאוה