זקוקה לעצה/ הצעות ייעול... ארוך
היי, שמי מאיה ואני אמא של אביגיל, בת שנה וחצי, רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי לאחרונה: אביגיל ילדה מאוד עצמאית ונבונה, מפותחת לגילה, חברותית וחייכנית. היא ילדה מקסימה בסך הכל ואני מאוד מאושרת איתה. א ב ל, היא גם ילדה מאוד סקרנית ושובבה ולאחרונה היא בודקת את הגבולות שלי בצורה אינטנסיבית. היא עושה דברים שיודעת שאסור (לזרוק את הפלאפון על הרצפה, לירוק את האוכל וגם לזרוק אותו לכל עבר, לפתוח את המגירות בחדר שלה ולזרוק את כל הבגדים החוצה, או את הכביסה שאמא הרגע סיימה לקפל ועדיין נמצאת בסלון וכו´) וצוחקת כאשר אני כועסת או מסבירה לה שאסור, שזה לא נעים לאמא או שקשה לאמא להתחיל לסדר הכל מחדש. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לה "אבל למה?"... אני לא באמת מצפה שהיא תענה אבל זה בא מתסכול. אביגיל יודעת מצויין מה אסור ומה מותר ויותר מזה, כאשר לדוגמא היא מתקרבת לארון הדיסקים היא בעצמה עושה עם האצבע נו נו וגם אומרת "נו געת" (שילוב של נו נו ואסור לגעת) ומחייכת, ופותחת! או כשהיא לוקחת תפוחי אדמה מהסלסלה וזורקת לפח (שוב ושוב)? אז מה את אומרת על ילדה כזאת, שהיא כל כך חכמה אבל גם משגעת אותי? מה השלב הבא אחרי אסור? (מלבד הסחת דעת, כי אם אביגיל נאמר רוצה עכשיו לדבר בטלפון של הגדולים אז קשה מאוד להזיז אותה מזה ופעמים רבות סיום ה"דיבור" שלה עם סבתא אומר זריקה בכוח של הטלפון לרצפה) הבעיה שאני מתמודדת איתה היא התחושה שלי שאין לי (מעבר ללכעוס ואני לא מרימה ידיים ומשתדלת מאוד גם לא להרים את הקול) דרך ל"העניש" אותה. מה זאת אומרת? לדוגמא, כשאני הייתי קטנה ועשיתי משהו אסור אז אימי שלחה אותי לחדר להרגע/ להיות לבד/ לחשוב על מה שעשיתי. העניין הוא שאני לא מאמינה בלקשר חדר = עונש. החדר הוא המפלט של אביגיל והמקום ה"בטוח" שלה. אני רוצה שהיא תאהב אותו ותרגיש שהיא רוצה לשהות בו ולא שהוא מקום שלילי. בנוסף, בגלל גילה הצעיר להשאיר אותה בחדר לבד אומר, שהיא יכולה לטפס על הכסא הקטן וליפול או (כפי שכבר ציינתי) להוציא את כל הבגדים מכל המגירות ואז מה? במיטה אני לא מוכנה לסגור אותה (מאותה סיבה) ואין לנו לול. הייתי רוצה שהיא תדע שיש דברים ומקומות בבית שהם פשוט מחוץ לתחום עבורה. לא מכיוון שהיא לא יכולה להגיע אליהם אלא מפני שהם של אמא ואבא או שאלו דברים יקרים או שבירים. כוסות שיין שהיו בארון בסלון הועברו אחר כבוד למקום אחר, מפני שאביגיל שברה אותם בזו אחר זו (היא תמיד לקחה שתיים ונקשה אותם זו בזו כי הצליל פשוט היה יפה בעיניה אבל הן כמובן התנפצו, מה שהבהיל אותה אבל לא מנע את הפעם הבאה..) אני רוצה רק להוסיף שאביגיל היא ילדה שמקבלת המון תשומת לב. אחר הצהריים מוקדש לה ורק לה, אלא שלפעמים אין ברירה ואמא צריכה לעשות דברים נוספים כמו להכין ארוחת ערב או להכניס כביסה או פשוט להיות רגע בחדר אחר. גם כשאני איתה יחד היא עדיין בודקת אותי ומנסה דברים שאסור. מצטערת שיצא ארוך, אבל ניסיתי לתאר את מה שאני מרגישה בצורה הטובה ביותר.
היי, שמי מאיה ואני אמא של אביגיל, בת שנה וחצי, רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי לאחרונה: אביגיל ילדה מאוד עצמאית ונבונה, מפותחת לגילה, חברותית וחייכנית. היא ילדה מקסימה בסך הכל ואני מאוד מאושרת איתה. א ב ל, היא גם ילדה מאוד סקרנית ושובבה ולאחרונה היא בודקת את הגבולות שלי בצורה אינטנסיבית. היא עושה דברים שיודעת שאסור (לזרוק את הפלאפון על הרצפה, לירוק את האוכל וגם לזרוק אותו לכל עבר, לפתוח את המגירות בחדר שלה ולזרוק את כל הבגדים החוצה, או את הכביסה שאמא הרגע סיימה לקפל ועדיין נמצאת בסלון וכו´) וצוחקת כאשר אני כועסת או מסבירה לה שאסור, שזה לא נעים לאמא או שקשה לאמא להתחיל לסדר הכל מחדש. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לה "אבל למה?"... אני לא באמת מצפה שהיא תענה אבל זה בא מתסכול. אביגיל יודעת מצויין מה אסור ומה מותר ויותר מזה, כאשר לדוגמא היא מתקרבת לארון הדיסקים היא בעצמה עושה עם האצבע נו נו וגם אומרת "נו געת" (שילוב של נו נו ואסור לגעת) ומחייכת, ופותחת! או כשהיא לוקחת תפוחי אדמה מהסלסלה וזורקת לפח (שוב ושוב)? אז מה את אומרת על ילדה כזאת, שהיא כל כך חכמה אבל גם משגעת אותי? מה השלב הבא אחרי אסור? (מלבד הסחת דעת, כי אם אביגיל נאמר רוצה עכשיו לדבר בטלפון של הגדולים אז קשה מאוד להזיז אותה מזה ופעמים רבות סיום ה"דיבור" שלה עם סבתא אומר זריקה בכוח של הטלפון לרצפה) הבעיה שאני מתמודדת איתה היא התחושה שלי שאין לי (מעבר ללכעוס ואני לא מרימה ידיים ומשתדלת מאוד גם לא להרים את הקול) דרך ל"העניש" אותה. מה זאת אומרת? לדוגמא, כשאני הייתי קטנה ועשיתי משהו אסור אז אימי שלחה אותי לחדר להרגע/ להיות לבד/ לחשוב על מה שעשיתי. העניין הוא שאני לא מאמינה בלקשר חדר = עונש. החדר הוא המפלט של אביגיל והמקום ה"בטוח" שלה. אני רוצה שהיא תאהב אותו ותרגיש שהיא רוצה לשהות בו ולא שהוא מקום שלילי. בנוסף, בגלל גילה הצעיר להשאיר אותה בחדר לבד אומר, שהיא יכולה לטפס על הכסא הקטן וליפול או (כפי שכבר ציינתי) להוציא את כל הבגדים מכל המגירות ואז מה? במיטה אני לא מוכנה לסגור אותה (מאותה סיבה) ואין לנו לול. הייתי רוצה שהיא תדע שיש דברים ומקומות בבית שהם פשוט מחוץ לתחום עבורה. לא מכיוון שהיא לא יכולה להגיע אליהם אלא מפני שהם של אמא ואבא או שאלו דברים יקרים או שבירים. כוסות שיין שהיו בארון בסלון הועברו אחר כבוד למקום אחר, מפני שאביגיל שברה אותם בזו אחר זו (היא תמיד לקחה שתיים ונקשה אותם זו בזו כי הצליל פשוט היה יפה בעיניה אבל הן כמובן התנפצו, מה שהבהיל אותה אבל לא מנע את הפעם הבאה..) אני רוצה רק להוסיף שאביגיל היא ילדה שמקבלת המון תשומת לב. אחר הצהריים מוקדש לה ורק לה, אלא שלפעמים אין ברירה ואמא צריכה לעשות דברים נוספים כמו להכין ארוחת ערב או להכניס כביסה או פשוט להיות רגע בחדר אחר. גם כשאני איתה יחד היא עדיין בודקת אותי ומנסה דברים שאסור. מצטערת שיצא ארוך, אבל ניסיתי לתאר את מה שאני מרגישה בצורה הטובה ביותר.