את צריכה לדבר איתו בשעה נוחה.
כשהוא רגוע, להסביר יפה. לא בשבילך! בשביל הילדה לפחות. תגידי לו שעל כבודך את מוותרת, התרגלת כבר אבל הילדה!! למה שהיא תלמד מיזה? איזו דוגמא זו תהיה לה? למה היא צריכה להחשף לסוג כזה של דיבור? וכשתבהירי לו שהרי שניכם רוצים את טובתה וכרגע טובתך לא חשובה (רק תגידי, גם אם לא תרגישי) כי עם כל הצער, התרגלת אולי זה יעבוד כפסיכולוגיה הפוכה וגם לך הוא יפסיק. (גם כי רוב הזמן שהוא איתך, אז גם הילדה איתך). [אם תגיבי בלשון זכר אני אשמח ;]