זקוקה לעצה

[hadasarbel]

זקוקה לעצה

שלום לך וחג שמח! אני אמא לשניים, בת שנתיים וחצי ובן 7 וחצי חודשים. בכל אחה"צ כשבעלי מגיע הביתה הוא מקבל את ביתי בחיבוקים ונשיקות ושמחה רבה (הם מאוד קשורים אחד לשניה) ומיד עובר לבננו הקטן. מכיוון שהקטן מאוד זקוק כעת להיות על הידיים (מן תקופה כזו) ואני כבר מותשת מכל היום שהייתי איתו יוצא שבעלי מנסה לשחרר אותי מעט ולהרים אותו, תוך כדי שהם משחקים יחד. ואז זה מתחיל ככה: "אבא, תרים אותי", "תניח את יואבי ותרים אותי" מבחינתי זו קריאה לתשומת לב, היא ממש אומרת את זה ברור ובקול רם. חשוב לי לציין שזו ילדה שתשומת הלב סביבה היא מקסימלית, אנחנו שנינו לגמרי שם בשבילה, בעלי חוזר כל יום מהעבודה ב 17:00 כך שכל אח"הצ הוא משפחתי ומשותף עם מלוא תשומת הלב. יש לה גם המון זמן איכות רק עם אבא, קצת פחות רק עם אמא...... ניסינו את השיטה של להסביר לה שגם יואבי זקוק לאבא, זה לא עזר שבוע אח"כ חשבתי שאולי עדיף שבאמת ניתן לה מענה - פשוט לקחתי חזרה את הקטן ואבא התפנה אליה - גם לא עזר. היום היא גם אמרה לי את זה (עד כה זה ופנה רק כלפי אבא) ובחרתי להגיד לה "יש יש - אני נורא רוצה להרים אותך" ופשוט הנחתי את הקטן לפניתי אליה, והיא כבר ויתרה..... אולי זו הדרך? אשמח לעיצה!

 

[עינת גבע]

תמונת המצב מנקודת השקפתה וראותה של בתך

שלום רב לך, אתאר את תמונת המצב מנקודת השקפתה וראותה של בתך. הילדה שלכם פעוטה. עד לפני 7 וחצי חודשים היא היתה הנסיכה הבלתי מעורערת של הבית והמשפחה. באחת הופיע אח (בלתי קרוי מבחינתה). המבנה החדש הפר את החוזה הראשוני אתכם. תשומת הלב הבלעדית שהיתה מנת חלקה מתחלקת עכשיו לשניים. פעוטה בת שנתיים לא מסוגלת להבין ולקבל את המציאות החדשה. איו לה גם יכולת וורבאלית להסביר את מה שעובר בראשה וכלים רגשיים להתמודד עם התנאים החדשים. היא מתנהגת. התנהגות היא שפה. היא מבטאת בהתנהגותה קושי להסתגל למצב החדש. היא אומרת בהתנהגות:אני צריכה את עזרתכם. הילדה בודקת: האם עדיין אוהבים אותה? רוצים אותי? האם באמת אני רצויה? חשובה? ואולי מעדיפים את האח התינוק? את התשובות לשאלות היא מקבלת דרך ההתנהלות וההתיחסות שלכם. אני מאמינה שהבנה זו תאפשר לכם למצוא דרכים יצירתיות, מעשיות ליטוע בליבה ובנפשה את הרעיון שהיא ממשיכה להיות אבובה, רצויה וחשובה בעיניכם. עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[hadasarbel]

תודה לך

זו גם נקודת המוצא שלי תמיד, השאלה שלי היא איפה אנחנו שמים איזשהו גבול בין הרצון שבאמת הכל יהיה לה קל וחלק, שלא לרגע קט תחוש קושי לבין הרצון ללמד ולהסביר שעכשיו אמא ואבא צריכים לתת מענה גם לאחיה, הרי לא תמיד זה אפשרי שכל רצונותיה יתממשו. ישנם המון מצבים שאני לבד עם שניהם וצריכה כעת לתת תשומת לב לאחיה ואני רואה שזה לא תמיד פשוט עבורה.

 

[עינת גבע]

המפתח הורות מודעת ויצירתית

שלום רב, החיים והמציאות מעמידים אותנו בפני מצבים מאתגרים. הילדה צריכה לדעת ויותר נכון להרגיש שכאשר אתם יכולים אתם מתפנים, מתייחסים ונענים לה. עצם הידיעה מה עובר עליה(כפי שתיארתי) עשויה לספק לך תשובות במצבים מורכבים בזמן אמת. התגובות צריכות להיות בונות, שקולות, מתחשבות,ומותאמות למצב. ילד שיודע ומרגיש בוודאות שכאשר אני יכולה אני מתפנה הוא שקט, מבין, פנוי למשימותיו ואינו תובע תשומת לב ברגע לא מתאים. לכן, מחד יש לספק לה תשומת לב יזומה, נדיבה, ייחודית ונפרדת מאחיה. לבקש ממנה עזרה ובכך לאפשר לה תחושת משמעות, חשיבות וערך. במקביל יהיו רגעים בהם הילדה תידרש להבין ולהתחשב. תוכלי לשקף את המציאות ולומר:" אימא מאכילה עכשיו את ... כשאסיים אתפנה אלייך" ואז כאשר את מסיימת את פונה אליה ביוזמתך (גם אם היא כבר שכחה) ואומרת לה עכשיו אני פנויה איך אני יכולה לעזור לך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.