זקוקה לעצתכן

daniella28

New member
זקוקה לעצתכן../images/Emo3.gif

אתמול היינו אצל היועצת שלנו (בעלי ואני הולכים לייעוץ), שפכתי את ה-
לגביי חמי וחמותי (בפעם העשירית אולי) והחלטנו ביחד שכשהם אומרים משהו "שמאיים" עליי או מפריע לי, אני מגיבה ישר באסרטיביות ולא בהעלבות. הבעיה היא שקשה לי להיות אסרטיבית איתם (רק לצורך ההסבר, רב הלחצים שהם מפעילים עליי נובעים מהעובדה שאני בחודש השמיני להריון וזאת תהיה נכדה ראשונה שלהם והם מטורפים מהתרגשות שמעיקה עליי שוב ושוב כל פעם בדרך אחרת) השאלה שלי היא האם גם אתן הייתן עונות להם? ואיך? Please Help!
 

הגנובה

New member
אם נדע איזה לחצים מופעלים עלייך

נוכל אולי לייעץ לך לגביהם.... כרגע ... ההודעה שלך לא מספקת לנו מספיק מידע כדי להגיב...
 

daniella28

New member
הלחצים שמופעלים עליי הם לא בהכרח

רלוונטים מכיוון שכל אחד רגיש לדברים במידה אחרת. אני מאוד קנאית לפרטיותי וממש סובלת בכל פעם שקצת מנסים להתערב לי בחיים. אבל בעקרון אמא שלו החליטה שהיא קונה חדר שלם לתינוקת שלנו (שטרם נולדה) שיהיה אצלה בבית, היא החליטה כבר איזה בגדים היא תקנה ולאיזה חוגים התינוקת תירשם. אבא של בעלי החליט שצריך לרסס את הכלבה שלנו בספריי אויר אם היא תתקרב לתינוקת, ובקיצור כל פעם זה נופל על משהו אחר. הם גם כל היום מדברים אתנו רק על זה! רק על התינוקת כאילו אין יותר דברים אחרים בעולם. אמא שלו גם פעם זרקה משפטים כמו "אתם לא תראו את הילדה שלכם, היא כל הזמן תהיה אצלי" או "אני ממש זקוקה לילדה הזאת" - אבל הורדנו אותה מהר מאוד מהעץ הזה. אז מה דעתכם?
 
קפצתי לביקור מפורים הורים וילדים

ויש לי כמה דברים לומר לך, אני נשואה ויש לי תינוק בן שנה וחצי, מהצד שלי הוא נכד שישי
ומהצד של בעלי הוא נכד ראשון. יש לציין שההתלהבות הייתה גדולה משני הצדדים, אך כמובן מהצד של בעלי התלהבות זו בלל לא מילה שתתאר את מה שעברתי כל ההריון ואח"כ בלידה אני לא רוצה לדכא אותך אבל את רק בתקופת ההריון, מצפה לך לידה, {שתעבור בקלות} ואח"כ שהייה בבית כל היום!!!!!!!! מה שאני עברתי ב-3 החודשים הראשונים לאחר הלידה,לא ניתן לתיאור זה היה פשוט סיוט אחד גדול שעד היום לא יצאתי ממנו. ולעצם העניין, לדעתי אין הרבה מה לעשות, להיות כמה שיותר סבלנית ולנסות להבין את ההתרגשות שלהם. שלא תבינו לא נכון - יש לי הרבה כעסים והמון משקעים עם משפחתו של בעלי ולמעשה שאני חושבת על זה - הרוב התחיל דווקא מתקופת ההריון, אבל מנסיון שלי {שאולי הוא קצר ביחס לנסיון שלכן} - להבליג להבליג ועוד פעם להבליג, זוהי המסקנה שהגעתי אליה, לאחר שראיתי איך חיי הנישואין שלי מתמוססים לנוכח הוויכוחים והריבים סביב המשפחה שלו. מצד אחד - לומדים לבלוע צפרדעים {ועוד כל מיני דברים בדרך} ומצד שני - שומרים על חיים שפויים וכמובן על שלום בית. דניאלה = תשמרי על עצמך, ועל התינוק שבבטן, אני מאחלת לך לעבור את זה בהצלחה!!!!!!!!!!!!ובשמחה כמובן!!!!!!!!!!!
 

daniella28

New member
היי רויטל!

קודם כל תודה על התגובה והכנות, אני מצטערת לשמוע שעברת כזה סיוט איתם (לא חשוב שלא פירטת, אני מבינה את הרמזים) מאחר ובעלי ואני הולכים ליעוץ, אני מקבלת את הצעתה של המטפלת שלא להבליג, היא סבורה (וכמוה כמוני) שלא ניתן להבליג על דברים שמפריעים באמת כי בסוף זה תמיד מתפוצץ איכשהו ואפילו בצורה גרועה יותר) אני יודעת שאני צריכה להגיב על כל דבר שמפריע לי איתם, אני רק לא מוצאת את המילים המתאימות.
 

nightroll

New member
דניאלה

שימי את הגבולות כבר עכשיו. חדר אצל החמות זה דווקא רעיון טוב ונוח. בגדים תקני לבת שלך מה שאת רוצה אבל תני לחמות לקנות. מה שלא תאהבי תמיד תוכלי להחליף... לעומת זאת: חוגים, האם הכלב יתקרב לילד או לא, וכל דבר שנוגע לאופן החינוך של הילד ולסביבת הגידול שלו צריך וחייב להיות החלטה של ההורים בלבד!!!. חשוב כבר עכשיו להציב להורים (גם שלך) גבולות בנושאים האלו ולהבהיר להם, עוד לפני שהתינוק נולד: אני אמא של הילד הזה וההחלטה הסופית בכל נושא שקשור בחינוך הילד ובסביבת הגידול שלו היא שלי, לא שלכם חשוב מאוד שמההתחלה הילד שלך, וגם סבא וסבתא שלו, ידעו שאין דבר כזה "בבית אסור אבל אצל סבתא מותר". זה אומר לילד "בבית יש לאמא סמכות, בבית של סבתא אין לה". חשוב מאוד שסבא וסבתא יכבדו את כללי היסוד של החינוך שלך גם בבית שלהם. על זה היו לי הרבה שיחות עם ההורים (שלי בעיקר, כי להם היה יותר קשה לראות בבת הקטנה שלהם סמכות עבור מישהו...) אבל ברגע שהבהרתי להם כמה זה חשוב כדי לשמור על יציבות הגבולות של הילד וכדי לא לבלבל אותו - זה עבד. תנסי בשיחה יזומה, בנועם, להסביר להם שהם מלחיצים אותך, שיש דברים מסויימים שאת רוצה להבהיר להם עכשיו, לפני שהילד נולד, כדי שלא תצטרכו לריב על זה אח"כ. חשוב שתבהירי לפני שאת מתחילה לומר להם מה אסור להם, שאת שמחה שהם סבא וסבתא נלהבים כל כך, ואת בטוחה שיש להם הרבה מה לתרום לגידול הילד, ושאת תשמחי להעזר בהם כשתצטרכי עזרה, ואז תסבירי להם כמה חשוב לך הפרטיות שלך, ותבהירי שמנקודת המבט שלך יהיה לך ולבעל מספיק קשה להתרגל למצב החדש, להיות הורים, ללמוד להכיר אחד את השני ואת הילד כתא משפחתי, גם בלי שההורים יתערבו. תבהירי שאת מבקשת שיעזרו רק בדברים שמבקשים מהם ולא ידחפו כשלא צריך, ותסבירי שאת רוצה אותם בחייו של הילד שלך, אבל בתור סבא וסבתא ולא בתור תחליף הורה. לדעתי אם תצליחי ליזום שיחה כזו, ולא להכניס לשיחה אנרגיות שליליות (טונים עצבניים בדיבור, תנועות ידיים עצבניות, פנים זועפות) יקשיבו לך ויפנימו, וגם יעריכו את הכנות. בהצלחה.
 

daniella28

New member
טרולית את גדולה!../images/Emo24.gif

זאת תשובה מסוג התשובות שרציתי לקבל, השאלה הנשאלת פה היא - איך עושים את זה? הם אנשים פולניים שלא מוכנים לדבר על דברים, קשה לי מאוד להתייצב מולם! לא החלטתי עדיין על הדרך המתאימה להגיד להם את כל מה שכתבת פה, אבל זה בדיוק מה שהייתי רוצה להגיד!! מקווה שאמצא את המילים ומהר! המון תודה!
 

lolooo

New member
הצעות לאסרטיבית מתחילה (ארוך...)

קודם כל - תרשי לי להשתתף בצערך. עברתי את זה דווקא עם אמא שלי. החדשות הטובות הן שאין אמא/חמות שאי אפשר לחנך. ולהצעות מעשיות: 1. חמותך אמרה שהילדה תהיה רק אצלה ואתם לא תראו אותה: אומרים בשלווה (חשוב בשלווה!) אני בטוחה שתהיי סבתא נפלאה. ומדגישים את הסבתא. אם זה לא עוזר, אפשר להשתמש במשפט כמו "אני בטוחה שתעזרי רק כשנצטרך..." 2. חמותך קנתה חדר ילדים שלם? נפלא! עודדי אותה, ואמרי לה "רק חבל שתשקיעו כל כך הרבה בחדר שרוב הזמן יעמוד ריק" (ואת זה אפילו הפולניה האטומה ביותר מבינה). 3. החליטו כבר מה הילדה תלמד באוניברסיטה? הפתרון מתחלק לשניים: א. אז החליטו..מזה ממש לא מתרגשים ב.משפט כמו" אני בטוחה שכשהילדה תגדל נשמח לשמוע עיצות. כרגע זה נראה לי קצת מוקדם וחסר תועלת." 4. אינכם ראויים לטפל בתינוק? להגיד בחיוך (ושוב - במקרה זה החיוך חשוב כי אחרת זה מעליב..) " גם אתם הצלחתם בפעם הראשונה. אני בטוחה שנסתדר לבד. וכן הלאה, וכן הלאה. חשוב- חוש הומור, שלווה מלאה וחוג איגרוף לשחרור העצבים
 

nightroll

New member
../images/Emo6.gif

קראתי ברוב רצינות את ההודעה שלך... עד חוג האיגרוף... הרגת אותי...
 
מנסיון שלי כלתי פשוט אמרה לי

שאת החינוך היא נותנת ואותי היא רוצה כסבתא אני לא חושבת שמדברים על כוס קפה אפשר לריב או להפגע אני מתה על כלתי ועל הדרך שהיא מבטא את רצונותיה כיום נכון אני ביבי סיטר פעם בשבוע שתלך לבלות ולהנות ואני נהנת בגדול עם הנכדות
 

amitmom

New member
ניטרול, אהבתי את התשובה. דניאלה,

לעניות דעתי צריך להבהיר מההתחלה שאת האמא. את קובעת. לך יש את דרך החינוך שלך ואם זה לא מוצא חן בעיני מישהו אז יש לו/לה בעיה. אני תומכת בהמלצת ניטרול שלומר הכל אבל עם חיוך על הפרצוף. לא להתביש ולומר את מה שעל ליבך. מוכרת לי הבעיה של חם-חמות פולנים וגם עם שלי אי אפשר לדבר על כלום. אני למדתי ישר לפתוח פה ולענות. אני שמחה שהיועצת שלך אמרה לך לנהוג כך כי זו הדרך הכי נכונה מבחינתי. אל תחששי לפגוע. גם אני בהתחלה מאוד לא רציתי לפגוע ולעורר מהומות שאולי לאחרים ידמו כסתם שטויות אבל לי זה היה מאוד עקרוני. ובאמת בהתחלה היו כמה נפגעים אבל אחרי שהמסר הובהר הענינים השתפרו. את כרגע בהריון. את לא צריכה את כל הלחצים המיותרים הללו. עדיף לשוחח איתם על כך ולגמור ענין. הרבה בהצלחה ומזל טוב.
 

daniella28

New member
תודה עמית, זה נראה לי נכון

ובמיוחד מה שכתבת בסוף, את מאוד צודקת! זה לא פייר שאני עוברת את ההריון ככה, עם כל הלחצים האלו (ועוד היו הרבה יותר לחצים מצידם בהתחלה, ועוד כשהייתי בשמירת הריון - הם לא התחשבו!) עכשיו אני כבר לקראת הסוף, אז זה בסדר.
 
לדניאלה שלום

בגגל פניתך יכולה אני להציע לך כי אני גם סבתא ואני יודעת מה זה התרגשות לגבי נכדה ראשונה, אני חושבת ש"הסבתא "יכולה לדבר כמה שהיא רוצה הרי זה לא עולה כסף? מותר לבטא התרגשות הלא כך וב´ה שתלדי פשוט תני לה לעזור לך לטפל תאמיני לי תצתרכי את עזרת בימים הראשונים הספר לך , ב2-3 חודשים הראשונים יצאתי מגדרי ועזרתי לכלתי כמה שרק יכולתי האושר והשמחה אי אפשר לתאר לכן אל תתעצבני תני לזמן לעשות את שלו אני מאחלת לך מכל ליבי לידה קלה ןחבל על העצבים שיהיה לכולנו יום נהדר
 

nightroll

New member
דובדבן

יקירתי, את מלאה כוונות טובות, אבל אישית? יצאתי מבית יולדות ביום שישי בצהרים, 21 יום אחרי לידת הבת שלי, עם צינור שהיה נעוץ בכליה שלי דרך המותן והחוצה לשקית שתן. ומיד כשנגמרה השבת נסעתי חזרה הביתה שלי, כי רציתי שקט, רציתי להיות בבית שלי, עם המשפחה החדשה שלי, ללמוד להכיר את הקטנה, ללמוד להכיר את עצמי מחדש כאמא, ואת בעלי מחדש כאבא. את לא יכולה לקבוע עבור כלתך שהיא צריכה עזרה. את צריכה לחכות שהיא תבקש את העזרה הזו, ולא לכפות אותה עליה.
 

nightroll

New member
ברח לי באמצע

יצאתי מבית החולים ביום שישי אל בית הורי, והייתי שם שבת...
 

הגנובה

New member
נייטרול חמודתי../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

"ברח לי באמצע" - זה נושא קצת מסוכן..... מה יחשבו אנשים
....
 

daniella28

New member
בדיוק טרולית ואני מחזקת את דברייך..

עזרה היא דבר שמציעים ולא כופים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
nightroll שלום כנראה לא הבנת אותי

את הביבי סיטר אני עושה פעם בשבוע לפי בקשת כלתי(בתי) ולמה בתי בסוגריים, כי נכון להיום היא תשאר ביתי לכל החיים כי היא אלמנתו של בני , ולא משנה מה אני עושה זה תמיד לאחר בקשה או שיחה איתה יש לי בת אחת ומאז שחלק מהילדים התחתנו פשוט נוספו הילדים לי ברוך השם עוד 3 ילדים ואני לא מרגישה שום הבדל גם להם יש יום בשבוע אוהבת אותם כמו שהנכדים אומרים עד השמים וחזרה
 

daniella28

New member
המקורית...

תודה על תגובתך, אך לא לכל התרגשות יש לגיטימציה להפוך למכבידה ובלתי נסבלת. אני זאת שבהריון, אני זאת שעוברת את כל תשעת החודשים האלו (שאצלי היו קשים במיוחד) ואני לא מעונינת בשום דבר שיעיק עליי. הם צריכים לדעת להתמתן ולא לחצות את הגבולות. אני לא אצטרך מהם גם הרבה עזרה מאחר ואמא שלי מתכוונת להיות איתי כל יום עד שבעלי חוזר מהעבודה.
 
למעלה