עד מתי פברואר 2015
Member
אני לא הבעיה, מבטיחה
הוכנסתי לתוך סחרור שמעולם לא נלקח בחשבון
בתוך ערימת הציפיות שנדרשת ממני אני מנסה להרים אנשים שאני באמת אוהבת ומעריכה ותופסת מהם
אין לי יכולת להתאושש ממה שלא הסכמתי לתת או לקבל
מהתנאים הלא כתובים
מההסתרות והניחושים
שאני עד היום לא יודעת
איפה אני נמצאת, מה אני נדרשת והכי חשוב - מתי ואיך כל זה ייגמר
ואם יישאר פה משהו, בלב, בנפש
אני לא יכולה לקחת אחריות על דברים שלא התנהלו כראוי
שלא התנהלו בבגרות ושקיפות מלאה
זה הכי קל לי לברוח מהכאב ולהכנס למקומות שאני לא שפויה מספיק כדי להחליט אם הם מתאימים לי ואני גם לא יודעת מה הנתונים כדי להחליט (ברמה הכי בסיסית -שוב זה קורה לי . למה?) - זה ממש ממש איזור הנוחות שלי
למקרה שמישהו לא הבין, אני רוצה להגיד את זה לעצמי כי גם אני שנים חשבתי שלא-
אני בן אדם עם זכויות, עם רגשות, עם צרכים וגם עם התעללות שאני ממש לא דורשת פיצוי או התחשבות על כך (למרות שמן הראוי שכן)
אני לא הבעיה.
הבעיה היא הבעיה
ההתנהלות של אנשים היא הבעיה
נמאס לי להרגיש אחראית לדבר שאני לא החלטתי, לא יזמתי, לא הסכמתי, לא קיבלתי את הנתונים המלאים (ואפילו דברים שהיו אמורים להטעות אותי ולבלבל, לא יודעת למה) - תעשו משאל עם אם יש מישהי בעולם הזה שהיתה מוכנה להיות בבחינת מטוטלת של רצונות של אחרים, משל היתה עלה נידף ברוח שהיא מצב רוחם של אלפי אנשים
ולהפקיר את חייה ללא אחריות ובדיקה בסיסית??? בהנחה שהיא שוב עלולה לצאת אשמה במידה והקשר לא יילך - אשמה ו "אגואיסטית"
אני רוצה להשיל ממני כל רגשות האשמה
אני לא יכולה ולא אמורה לשאת את זה יותר
ואני יודעת, אני רק יכולה לתאר לעצמי איך זה נתפס
שונאת לפגוע אבל איכשהוא אנשים פגיעים רוצים שאני סוג של אהיה אחראית להם ואני באמת לא מסוגלת ולא חושבת שזה אחראי מצידי - זה יכול ליצור הרבה מאד בלאגן וצריך ללמוד מנסיונם של אחרים
זה עוד צעד קשה בחיים שלי, לנקוט עמדה
אני גם אולי קצת נמשכת לבחורים כאלה, מזמנת את זה אלי? לא יודעת??
אני חושבת שיש אחריות בצעדים גדולים שנלקחים בשביל למנוע בלאגן מיותר וכאב יותר גדול לאחר מכן והצעד אחורה שאני לוקחת הוא הכי אחראי בעולם!
לא מבינה למה אני לא מובנת? לא מבינה למה תמיד, אבל תמיד אני נאלצת לקחת אחריות וסוג של לשמור על העולם מכאביו גם כשאני ממש מתמוטטת עם הכאבים שלי? שאנשים בחרו בשבילי להרוס אותי? אני מתהלכת עם סחרחורת כבר 7 שנים
אני באמת שואלת את עצמי בעייפות, בלאות
אני מפחדת לכתוב את התגובה הזאת אבל אני לא יכולה יותר לשמור בפנים
למדתי שהחיים לא חייבים להיות כל כך מסובכים
והדברים פשוטים ומזל שיש הדרגתיות שנועדה לשמור עלינו
רק לחשוב כמה כאב נחסך בצעד קשה אומנם, אבל נחסך כאב עתידי - זה בהחלט מנחם
אני לא אמורה להתנצל יותר, או בכלל, למרות שמאד כואב לי ומהרבה בחינות
אם רק מישהו בעולם הזה היה מבין את הפרספקטיבה שלי בצורה בוגרת ואמיתית, את מה שעברתי, את כמה שאני מנסה לשמור על אחרים לפני עצמי בתנאים - לא תנאים
עשיתי את מיטב יכולתי
אני לא יכולה יותר
אני פשוט לא יכולה לשחק את המשחק שלכם, שעוד לא עליתי על חוקיו
אני לא יכולה
הוכנסתי לתוך סחרור שמעולם לא נלקח בחשבון
בתוך ערימת הציפיות שנדרשת ממני אני מנסה להרים אנשים שאני באמת אוהבת ומעריכה ותופסת מהם
אין לי יכולת להתאושש ממה שלא הסכמתי לתת או לקבל
מהתנאים הלא כתובים
מההסתרות והניחושים
שאני עד היום לא יודעת
איפה אני נמצאת, מה אני נדרשת והכי חשוב - מתי ואיך כל זה ייגמר
ואם יישאר פה משהו, בלב, בנפש
אני לא יכולה לקחת אחריות על דברים שלא התנהלו כראוי
שלא התנהלו בבגרות ושקיפות מלאה
זה הכי קל לי לברוח מהכאב ולהכנס למקומות שאני לא שפויה מספיק כדי להחליט אם הם מתאימים לי ואני גם לא יודעת מה הנתונים כדי להחליט (ברמה הכי בסיסית -שוב זה קורה לי . למה?) - זה ממש ממש איזור הנוחות שלי
למקרה שמישהו לא הבין, אני רוצה להגיד את זה לעצמי כי גם אני שנים חשבתי שלא-
אני בן אדם עם זכויות, עם רגשות, עם צרכים וגם עם התעללות שאני ממש לא דורשת פיצוי או התחשבות על כך (למרות שמן הראוי שכן)
אני לא הבעיה.
הבעיה היא הבעיה
ההתנהלות של אנשים היא הבעיה
נמאס לי להרגיש אחראית לדבר שאני לא החלטתי, לא יזמתי, לא הסכמתי, לא קיבלתי את הנתונים המלאים (ואפילו דברים שהיו אמורים להטעות אותי ולבלבל, לא יודעת למה) - תעשו משאל עם אם יש מישהי בעולם הזה שהיתה מוכנה להיות בבחינת מטוטלת של רצונות של אחרים, משל היתה עלה נידף ברוח שהיא מצב רוחם של אלפי אנשים
ולהפקיר את חייה ללא אחריות ובדיקה בסיסית??? בהנחה שהיא שוב עלולה לצאת אשמה במידה והקשר לא יילך - אשמה ו "אגואיסטית"
אני רוצה להשיל ממני כל רגשות האשמה
אני לא יכולה ולא אמורה לשאת את זה יותר
ואני יודעת, אני רק יכולה לתאר לעצמי איך זה נתפס
שונאת לפגוע אבל איכשהוא אנשים פגיעים רוצים שאני סוג של אהיה אחראית להם ואני באמת לא מסוגלת ולא חושבת שזה אחראי מצידי - זה יכול ליצור הרבה מאד בלאגן וצריך ללמוד מנסיונם של אחרים
זה עוד צעד קשה בחיים שלי, לנקוט עמדה
אני גם אולי קצת נמשכת לבחורים כאלה, מזמנת את זה אלי? לא יודעת??
אני חושבת שיש אחריות בצעדים גדולים שנלקחים בשביל למנוע בלאגן מיותר וכאב יותר גדול לאחר מכן והצעד אחורה שאני לוקחת הוא הכי אחראי בעולם!
לא מבינה למה אני לא מובנת? לא מבינה למה תמיד, אבל תמיד אני נאלצת לקחת אחריות וסוג של לשמור על העולם מכאביו גם כשאני ממש מתמוטטת עם הכאבים שלי? שאנשים בחרו בשבילי להרוס אותי? אני מתהלכת עם סחרחורת כבר 7 שנים
אני באמת שואלת את עצמי בעייפות, בלאות
אני מפחדת לכתוב את התגובה הזאת אבל אני לא יכולה יותר לשמור בפנים
למדתי שהחיים לא חייבים להיות כל כך מסובכים
והדברים פשוטים ומזל שיש הדרגתיות שנועדה לשמור עלינו
רק לחשוב כמה כאב נחסך בצעד קשה אומנם, אבל נחסך כאב עתידי - זה בהחלט מנחם
אני לא אמורה להתנצל יותר, או בכלל, למרות שמאד כואב לי ומהרבה בחינות
אם רק מישהו בעולם הזה היה מבין את הפרספקטיבה שלי בצורה בוגרת ואמיתית, את מה שעברתי, את כמה שאני מנסה לשמור על אחרים לפני עצמי בתנאים - לא תנאים
עשיתי את מיטב יכולתי
אני לא יכולה יותר
אני פשוט לא יכולה לשחק את המשחק שלכם, שעוד לא עליתי על חוקיו
אני לא יכולה