זקוקה לתמיכה ועידוד דחוף

[נזיר חזיר]

זקוקה לתמיכה ועידוד דחוף

שלום, אני נמצאת היום בחופשת לידה ובעוד 3 שבועות אני אמורה לחזור לעבודה. מאוד קשה לי לקבל את העובדה שזהו נגמרה חופשת הלידה כאשר בתקופה זו אני אדון לעצמי ואף אחד לא אומר לי מה לעשות וברגע שחוזרים לעבודה יש מנהלת שאומרת מה לעשות , צריך לבקש חופש, ימי מחלה כשהילדים חולים. בקיצור זה לא מתאים לי. אבל כלכלית אין מה לעשות. אני עובדת במוסד ממשלתי ואני יודעת שהמנהלת שלי לא יכולה לעשות דבר. היא בסך הכל מנהלת יחסית טובה לעומת מנהלים אחרים , אבל יש לה קטע של חוסר תקשורת , היא סגורה בחדר שלה ולא מדברת רק כשצריך ולפעמים כשאני משוחחת איתה היא פשוט חוסכת במילים ואני מרגישה שאני אומרת את שלי וקמה. אין הדדיות בשיחות איתה וזה נורא מרגיז אותי ומעליב גם לפעמים כשאני זקוקה לעידוד. היא גם לא אומרת בוקר טוב, היא בקושי מחייכת. אני רוצה לדעת האם עלי לקחת את זה אישית או שפשוט לא להתייחס אליה ולעשות את עבודתי אותה אני עושה בצורה טובה ביותר. ופשוט לבקש את מה שאני צריכה לבקש וזהו. זה נכון היא לא חברה שלי אלא המנהלת. הבעיה היא שאני לוקחת דברים קשה וזה משפיע גם על משפחתי. למשל אני אמורה לעבור ניתוח בקרוב, לא משהו מסובך ועלי לבקש חופש לניתוח (אני בטוחה שלא תהיה בעיה) אבל בכל זאת אני בלחץ נוראי מאחר ואני חוזרת לאחר חופשת לידה ואני מלאת שאלות איך היא תגיב האם היא תתמוך בי, תיתן מילה טובה. השאלה שלי איך לקחת את הדברים? תודה

 

[הדר בהכנות]

לדעתי

העובדה שאת מרגישה ככה מעידה רעות על המנהלת שלך (ולא עליך כמו שאת מרגישה) אחד האתגרים של מנהלים זה ליצור תקשורת טובה עם המועסקים, ופתיחות. נראה שהיא נכשלה קשות במשימה הזאת. עליך לדאוג לעצמך ולמשפחתך, במיוחד כאשר את אחרי לידה ולפני ניתוח, ולא לחשוב יותר מידיי מה היא חושבת עליך. חבל שהיא הביאה אותך לכדי ניכור בינך לבין מקום העבודה שלך, אבל את לא צריכה לשאת את הנטל הזה, תביני שזאת המיגבלה שלה כמנהלת. אני גם עבדתי עכשיו כמה שנים במוסד ציבורי, עם מגבלות דומות לשלך. היה ברור לי שזה לא המקום בשבילי לתמיד, בגלל שגם לי חשובים יחסי האנוש, לכן, לפני כחצי שנה התחלתי לחפש עבודה חדשה ואכן לפני כשבוע התקבלתי לחברת היי טק עם אנשים צעירים ועם אווירה טובה, בנוסף השתפרו התנאים שלי. למרות הנוחות שיש במשרה שלך, לא עדיף למצוא מקום שיהיה לך יותר נעים? במיוחד כשאת עובדת טובה, כל מקום צריך אנשים טובים. בקיצור, אני חושב שאת צריכה להפסיק שיהיה לך כל כך אכפת מהמנהלת הזאת, ואם זה עדיין בלתי נסבל - לחפש במקביל מקום אחר.

 

[נזיר חזיר]

תודה על התשובה

תודה על התמיכה והעידוד וזה נכון הבעיה היא אצלה ואני זו שלוקחת את זה קשה. יש לה בעיה רצינית של יחסי אנוש. במהלך חופשת הלידה חיפשתי עבודה, אבל בגלל הנוחות בעבודה שלי לאמא עם שני ילדים ירדתי מזה. אני יודעת שאני צריכה המון אומץ כדי לעזוב את מקום העבודה ולנסות משהו חדש בחיים. השאלה שלי היא האם לבצע את עבודתי מבלי להתייחס אליה ורק כשאני צריכה משהו לפנות אליה או פשוט להיות צבועה ולחייך אליה כאילו שום דבר לא קרה ובכך להשיג את המטרות שלי (כמו חופשות וכדומה). אני רוצה לציין שקשה לי לא להיות אני, אני פשוט אדם ישר

 

[הדר בהכנות]

השאלה היא

האם את יכולה להמשיך להיות נחמדה אליה בכדי להשיג את המטרות שלך, בלי להמשיך להעלב ממנה? עוד שאלה - האם הדרך שלך לזכות במטרות שלך עוברות דרך היותך נחמדה אליה? יכול להיות שאם תפסיקי להיות יותר מידיי נחמדה, ותהיי שקועה בעבודה שלך, אולי היא דווקא תאהב את זה שיש נתק, וזה לא מצריך ממנה "בזבוז של אנרגיה" על יחסי אנוש - כפי שהיא רואה את זה. לפי דעתי הנחמדות שלך זה לא מה שהיא מעריכה אצלך, ואין קשר בין הנחמדות שלך לזה שאת צריכה לקבל חופשה בגלל ניתוח. התחושה שלי היא שהמנהלת שלך היא מהסוג ה"אוטיסטי" שככל שעוזבים אותה יותר בשקט ככה היא יותר מרוצה. בטח יש אנשים יותר ראויים שאת יכולה להיות נחמדה אליהם? לפעמים גם קורה שכשאת מפסיקה להיות נחמדה למישהו כזה, אז פתאום דווקא גוברת ההערכה של האדם הזה אליך. את עושה רושם של אדם מאוד רגיש, שלא יכול להיות נחמד רק בשביל להשיג מטרות, וזה יגבה את המחיר שלו. תשמרי את הצדדים היפים יותר שלך לאנשים שיעריכו זאת.

 

[לביאה בפעולה]

ב|רוכה הבאה ../images/Emo140.gif

את עובדת במישרד ממשלתי שם ידוע שיחסי האנוש של הרבה עובדים הם לא משהו. הנקודה היא שאת אומרת שבסה"כ המנהלת שלך היא טובה. רק שתדעי שאין מנהל מושלם כשם שאין בן אדם מושלם. את לא צריכה להעלב מזה שהיא רק מקשיבה לך כשאת יוזמת שיחה. להפך תישמחי על כל שהיא מקשיבה וגם לוקחת לתשומת ליבה. יש מנהלים שלא מקשיבים או שמקשיבים ולא אכפת להם. זה שהיא לא אומרת בוקר טוב ולא מחייכת אל תיקחי אישית כי היא מתייחסת כך לכולם. כן. אל תתיחסי אליה ותמשיכי לעשות את עבודתך נאמנה. כל עוד היא נענית לבקשותייך, זה מה שאת צריכה. אני בטוחה שהיא תאשר לך חופש לניתוח. היא לא עושה רושם של אדם רע. היא רק אדם סגור ומופנם. כל עוד את אוהבת את העבודה, והעבודה חשובה לך כלכלית, ונוחה לך עם הילדים. תאמיני לי שהרבה אנשים היו רוצים להתחלף איתך. תשתדלי לא לקחת ללב יותר מדי. אולי תעשי סדנא לתיקשורת שם תילמדי כיצד לא להיות מושפעת מהבוסית.