זקוקה לתמיכה...

[luki1]

זקוקה לתמיכה...

ילדתי לפני 5 חודשים, לידה טראומתית מאוד. חשבתי שהתגברתי אבל בכל פעם שאני שומעת על מישהי שילדה שאני מכירה אותה, שהלידה היתה קלה והכל היה חלק, קשה לי מאוד ואני נכנסתי למצב רוח נוראי. אני נזכרת בכל פעם במה שעברתי וכואב לי. יש בי שמחה ולא קנאה בשביל זו שילדה אבל עצוב לי בשבילי שלא עברתי חוויה כזו. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם התחושות הקשות האלו. בסוף זה עובר עד ששוב אני נתקלת בסיפור על לידה.

 

[אדר שלי]

../images/Emo24.gifעם תמיכה אין בעיה../images/Emo24.gif

הרי בשביל זה אנחנו כאן. ולגבי מה שאת אומרת: אני מאמינה שיש צדק מסויים בעולם, יש כאלה שנכנסות להריון בקלות, כאלה שההריון בשבילן הוא תקופה נהדרת, כאלה שהלידות שלהן נפלאות, כאלה שהילדים שלהן ישנים בלילה וכאלה שלא סובלים מגזים וכך הלאה. בטח הבנת את כוונתי. אם קיבלת לפחות את אחד הדברים האלה, בורכת. אני אישית עברתי לידה מאוד קשה. היא לא טראומטית עבורי, כי אני מתרכזת אך ורק בתוצאה הנפלאה וככה אני חושבת שצריך להסתכל על זה. כשילדך מחייך אלייך נסי להיזכר בחוויה הנוראית שעברת ותדעי שיש קשר שלא ניתן להפריד אותו בין שניהם: החוויה הקשה ההיא הולידה אותו. הם קשורים זה בזה וקשר זה הוא שאמור לתת לך את הכוח. אני מקווה שעזרתי לך לראות את הדברים בצורה קצת שונה. ומעבר לזה, אנחנו תמיד כאן, תקטרי חופשי!

 

[H T S]

הזמן מרפא הכל...

הריון ראשון שלי הסתיים בהפלה בחודש חמישי אחרי 5 חודשים מרותקים למיטה! הריון היקר השני ילדתי עם ואקום בת במישקל 4 קילו 3 (הקאתי והעלתי חום בלידה, מליון תפרים) וכאבים בכל מקום שרק אפשר - רק לאחר 3 חודשים הצלחתי לשבת נורמלי... אני זוכרת שבלילה בכיתי בשקט ואמרתי אלוהים אחת לקחת אז למה הלידה השניה צריכה להיות כ"כ קשה...ואז הביאו לי את "בתי" המדהימה לידיים ולא היה אכפת לי כלום לא כאבים ולא שום דבר... היום אני אחרי לידה נוספת (הריון 3 לידה שניה) לא חשבתי כל ההריון בכלל על הלידה כי גם הפעם הייתי בשמירה 5 חודשים א-ב-ל הפעם היתה לי לידה מדהימה - רגילה - קלה - משקל של 3600... שורה תחתונה הזמן באמת מרפא הכל - תחשבי על הפשוש שבבית ושהוא בריא וזה כל מה שחשוב. מקווה שעזרתי אפילו קצת...

 

[משוש30]

התיקון האמיתי כנראה יגיע בלידה

הבאה...יש לי חברה שהלידה הראשונה שלה הייתה כזאת נוראית שלקח לה שנים למצא את האומץ להיכנס שוב להריון. הלידה השניה שלה הייתה עם דולה מקסימה טבעית לגמרי מאד מאד מחוברת לעצמה ולתהליך שהיא עברה. ממש היו לי דמעות בעיניים מהסיפור שלה ואפילו קינאתי בה (וזו אני שילדתי לידה ראשונה תוך 6 שעות מהציר הראשון...). מה אני מנסה להגיד? חווית טראומה ויקח לך זמן להתגבר אבל אין לי ספק שהלידה הבאה תהייה סגירת מעגל אמיתית.

 

[מאז]

מבינה לליבך

גם לי הלידה היתה טראומה (למרות ש"אובייקטיבית" היא כנראה לא נחשבת לידה קשה במיוחד). השבוע פגשתי מישהי שמעבירה קורסי הכנה ללידה מיוחדים, "רוחניים" כאלו. היא סיפרה לי שיש להם קורס מיוחד להכנה ללידה למי שחוותה בעבר לידה טראומטית. כמעט בדמעות בעיניים שאלתי אותה "מה, לא כל הלידות טראומטיות?" (התשובה היא, כמובן, לא). ההתמודדות שלי היא ע"י כך שהבטחתי לעצמי (בלי נדר) שלקראת הלידה הבאה אני אקח קורס הכנה נוסף: או את הקורס של ההיא שפגשתי השבוע, או קורס פרטי של מישהי טבעית יותר (הגישה שלי לקראת הלידה הראשונה לא היתה טבעית). כך אני מרגישה שטיפה שליטה חוזרת אלי. מקווה שאני מובנת...

 

[אפרת12]

אולי תקחי את זה ככה

אם יש כאלו שהלידות שלהן קלות, הרי שזה אפשרי, נכון

זו יכולה להיות גם את, בפעם הבאה. ממה בעצם נובעות התחושות

מזה שאת מרגישה שאולי יכולת לעשות דברים אחרת

או ממין כזה "למה דוקא אני

" ניסית פעם לבודד את הסיבות ולחשוב מאיפה זה נובע

אני חושבת שככה אולי תוכלי להתמודד ולהתגבר יותר בקלות. וחוץ מזה - יש לנו המון סיפורי לידה במאמרים, ואת יכולה להיכנס ולהתרשם מזה, שבעצם - רוב הלידות, יש בהן משהו לא קל, ומעט מאוד משפריצות את התינוק החוצה ללא אפידורל וללא כאבים. לידה קלה ולידה קשה הן מושגים שבחלקם הגדול הם גם סובייקטיביים. אההה- התפלספתי קמעא, אבל אני מקוה שהבנת