YAFITUSH78
New member
זקוקים לייעוץ- ילד בן 4.5 כמעט
שלום רב ובהצלחה עם הפורום החדש וההכרחי,
מדובר בילד מתוק בן 4 וחמישה חודשים שאובחן PDD NOS לפני כשנה וקצת, היום הוא נמצא בגן תקשורת.
בבית הילד תקשורתי, מלא שמחת החיים וחוש הומור מפותח,מסביר מה שהוא רוצה, עומד על שלו, מבין יפה סיטואציות,יוזם,מבקש להפגש עם ילדי הגן ויוזם תקשורת אמנם התקשורת לא מבוססת מספיק והיא יחסית די קצרה אבל ללא ספק רואים שיש לו את היכולות והפוטנציאל לתקשורת תקינה.
בגן התמונה היא אחרת, הילד מתכנס בתוך עצמו נהיה מאוד מופנם, כאשר הוא עם צוות הגן הפרארפואי בחדר טיפול הוא פתוח יותר ומדבר והם רואים חלק מהיכולות שלו (לא כמו שהוא איתנו אבל לפחות את רובן) אבל כשהוא יוצא מחדר הטיפול בגן הוא שוב נהיה מופנם ואף "זומבי" כפי שצוות הגן תיארו,הוא כל הזמן עסוק וחושב על הבית ועל "מתי יאספו אותי" הוא מאוד קשור אלינו.כשאנו מגיעים לאסוף אותנו הוא נראה לנו "כבוי" ואיך שהוא צועד את הצעד הראשון מחוץ לשער הגן שמחת החיים שכה מאפיינת אותו והתקשורת שלו פורצות שוב החוצה. התחושה שלי וגם של צוות הגן שהוא ממש עושה הפרדה בין שתי העולמות "עולם הבית" ו"עולם הגן" הוא אפילו אומר לי בעצמו כשהוא איתי בבית שבגן לא צריך לדבר ושילד מציק לו הוא לא אומר כלום כי "לא צריך". אנחנו ממש מתוסכלים מהמצב במיוחד לאור העובדה שבגן לא מבינים ממש את היכולות שלו והם מלמדים אותו דברים שהוא בבית עושה אותם בשגרה (כמו לבקש דברים).בשיחת הסיכום של הגן הם המליצו לקחת אותו לטיפול פסיכולוגי וטענו שהם לא מצליחים "לפענח" אותו ולעזור לו להתנתק מחבל הטבור שלו אלינו.
אשמח לשמוע מנסיונך מה דעתך בנושא ובכלל אשמח לקבל המלצה לטיפול שיוכל לעזור לילד מבחינה רגשית ולשחרר אותו מהמחסום הזה שבולם אותו.
ממתינה בדריכות לתשובתך/דעתך,
יפית
שלום רב ובהצלחה עם הפורום החדש וההכרחי,
מדובר בילד מתוק בן 4 וחמישה חודשים שאובחן PDD NOS לפני כשנה וקצת, היום הוא נמצא בגן תקשורת.
בבית הילד תקשורתי, מלא שמחת החיים וחוש הומור מפותח,מסביר מה שהוא רוצה, עומד על שלו, מבין יפה סיטואציות,יוזם,מבקש להפגש עם ילדי הגן ויוזם תקשורת אמנם התקשורת לא מבוססת מספיק והיא יחסית די קצרה אבל ללא ספק רואים שיש לו את היכולות והפוטנציאל לתקשורת תקינה.
בגן התמונה היא אחרת, הילד מתכנס בתוך עצמו נהיה מאוד מופנם, כאשר הוא עם צוות הגן הפרארפואי בחדר טיפול הוא פתוח יותר ומדבר והם רואים חלק מהיכולות שלו (לא כמו שהוא איתנו אבל לפחות את רובן) אבל כשהוא יוצא מחדר הטיפול בגן הוא שוב נהיה מופנם ואף "זומבי" כפי שצוות הגן תיארו,הוא כל הזמן עסוק וחושב על הבית ועל "מתי יאספו אותי" הוא מאוד קשור אלינו.כשאנו מגיעים לאסוף אותנו הוא נראה לנו "כבוי" ואיך שהוא צועד את הצעד הראשון מחוץ לשער הגן שמחת החיים שכה מאפיינת אותו והתקשורת שלו פורצות שוב החוצה. התחושה שלי וגם של צוות הגן שהוא ממש עושה הפרדה בין שתי העולמות "עולם הבית" ו"עולם הגן" הוא אפילו אומר לי בעצמו כשהוא איתי בבית שבגן לא צריך לדבר ושילד מציק לו הוא לא אומר כלום כי "לא צריך". אנחנו ממש מתוסכלים מהמצב במיוחד לאור העובדה שבגן לא מבינים ממש את היכולות שלו והם מלמדים אותו דברים שהוא בבית עושה אותם בשגרה (כמו לבקש דברים).בשיחת הסיכום של הגן הם המליצו לקחת אותו לטיפול פסיכולוגי וטענו שהם לא מצליחים "לפענח" אותו ולעזור לו להתנתק מחבל הטבור שלו אלינו.
אשמח לשמוע מנסיונך מה דעתך בנושא ובכלל אשמח לקבל המלצה לטיפול שיוכל לעזור לילד מבחינה רגשית ולשחרר אותו מהמחסום הזה שבולם אותו.
ממתינה בדריכות לתשובתך/דעתך,
יפית