זקוקים לעזרה ברגרסיה בגמילה מחיתולים

[אמא של דויד]

זקוקים לעזרה ברגרסיה בגמילה מחיתולים

בגיל שנה קנינו לדויד סיר. בהתחלה לא אמרנו כלום ורק נתנו לו להכיר אותו ולשחק איתו. אחר כך הסברנו שזה סיר ושאפשר לעשות בו קקי ופיפי. ברגע שדויד התחיל לציין מיזמתו שהוא עושה קקי, או לענות בחיוב כששואלים אותו אם הוא עושה, התחלנו להציע לו לשבת על הסיר, בהתחלה עם חיתול, אחר כך בלי, תמיד בהסכמתו ובהתלהבותו. בגיל שנה וחצי הוא היה עושה קקי בסיר כשרצה, לפחות חצי מהפעמים, ובגיל שנה ושמונה כמעט רק בסיר. כשהגיע הקיץ קנינו את סיר הסירים, פיזרנו סירים ברחבי הבית, אחד בכל חדר,הפשטנו אותו (רק בלילה ובשנת הצהריים הוא נשאר עם חיתול) ואחרי כמה ימים של שלוליות (שאותן ניקינו בלי לכעוס חלילה, ורק ציינו שנעים יותר ונוח יותר בסיר) דויד עשה פיפי וקקי רק בסיר והיה גאה ושמח. כשהיה לבוש פיספס לפעמים, בעיקר כשהיה עסוק במשחק בגינה, אבל רוב הזמן עשה בסיר, אחר כך גם בישבנון, הודיע כשהוא צריך פיפי וכשלקחנו אותו כשלא הודיע הרבה זמן הלך לסיר בלי התנגדות. הכל נראה מצוין. ואז נסענו להודו. בנסיעות השתמשנו בחיתולים כי לא היתה ברירה, וגם כשהיה חולה כמה פעמים כי היה מסטול עם חום. במקומות שיכולנו לאפשר לו להסתובב ערום לא היתה בעיה אבל כשהיה לבוש פיספס המון, וגרוע מזה- הוא הפסיק להגיד כשהוא צריך. אם הושבנו אותו בזמן- הצלחנו. אם לא, פיספס. כשחזרנו זה הדרדר עוד יותר- היום כל הצעה ללכת לסיר מלווה בצרחות "אני לא צריך פיפי" גם כשהמכנסיים רטובים כבר. בנתיים התחיל גן, ובימים הראשונים שם לא פיספס בכלל, והתלהב ללכת שם לשירותים, אבל גם זה עבר. הוא שמח ומרוצה בגן, והגננות מאד קוליות בעניין ואומרות שזה יעבור ושזה נורמלי שיש רגרסיה, אבל הרגרסיה התחילה עוד לפני הגן ולא נראה שיש שינוי לכאן או לכאן מאז הגן. הוא היום בן שנתיים וחודשיים. לא מבקש ללכת לסיר בכלל, מפספס בין שלוש לשמונה פעמים ביום, כמעט כל הליכה לסיר מלווה בהתנגדות עזה, במיוחד מולנו, עם סבא וסבתא ואנשים קרובים אחרים זה קצת יותר טוב. עם הקקי אין שום בעיה, עושה רק בסיר או בישבנון ותמיד מיזמתו. אנחנו משתדלים להיות הכי רגועים שאנחנו יכולים ולא לשדר לחץ סביב העניין, אבל אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות(לחזור לחיתולים?) ונשמח לעזרה. נתונים נוספים: שותה המון, גם בלילה, לפעמים צריך להחליף חיתול בלילה כמה פעמים (בבדיקות שתן שונות לא מצאו שום בעיה. מטופל ברפואה סינית לאיזון) דויד היה בבית איתנו עד גיל שנתיים, חברותי מאד, מפותח מאד ומדבר נהדר, והשתמשנו לפני כן בחיתולים רב פעמיים. תודה רבה אמא ואבא של דויד

 

[עינת גבע]

גמילה מטיטולים

שלום רב לכם אימא ורבא של דויד, אין ספק שאתם הורים חושבים, יוזמים אכפתיים. התחלתם את התהליך כשדויד היה צעיר מאוד. בזכות רגישותכם וסבלנותכם דויד שיתף פעולה. אני מניחה שדויד הוא בנכם הבכור. הלא כן? המעבר להודו היה נקודת המפנה. מעברים הם צמתים רגישים ומורכבים. המצב החדש (גם אם זמני) דרש מדויד הסתגלות במישורים רבים: פיזית, נפשית וחברתית. בעודו רך בימים התקשה דויד (יחד עם מחלותיו) לשמר על הישגיו. מבחינתו המצב עורר חשש, דאגה, הוא לא הבין מה יהיה? ואיך יהיה? אם ומתי תשובו הביתה? הכול היה ערירי. הלחץ האישי הוביל אותו לוותר לעצמו לעת עתה בתחום הצרכים. עד כאן אנושי, טבעי ולגיטימי. מסכימים איתי? עם החזרה מהודו שוב נדרשת מדויד הצעיר התאקלמות, השתלבות והסתגלות לגן חדש. דויד זקוק כעת להרבה הבנה, בלי כעס ובלי ביקורת, דויד זקוק לרוך ולרגישות. ולהרבה אמפטיה מכם. אתם מספרים על התנגדות עזה במיוחד מולכם. מדוע לפי דעתכם דויד מתנגד דווקא או יותר מולכם? נסו לעקוב אחרי התגובות שלכם. ושתפו אותי בהן. איך אתם משתדלים לשמור על רוגע? ומה קורה בפעמים שאינכם מצליחים? בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.