קראתי את הפוסט שלך והוא ממש כאב.
אני כל כך מצטערת על היחס הנוראי שקיבלת, ולא יכולה לדמיין מה זה להרגיש כל כך עזוב. זה לא הוגן בכלל.
איך אתה היום? מבחינת שימוש בסמים / בילויים / חיי חברה / תחושה כללית?
וגם - האם אתה מטפל בעצמך על ידי כדורים ופסיכולוג?
היום אני נקי מסמים, אני לא יוצא לבילויים בגלל התקפי חרדה, חיי החברה שלי דלים עד לא קיימים בכלל, אבל התחושה הכללית שלי בסדר.
אני עובד, חוזר הביתה ומתיישב על המחשב, רואה סרט, שוטה משהו קר, דווקה מצב בסדר גמור.
בנוגע לטיפול, אז כן אני מטופל אצל פסיכיאטר וגם פגישות קבוצתיות, למרות שעכשיו בגלל העבודה אני כנראה אצטרך להפסיק עם הפגישות הקבוצתיות.
תודה על ההתעניינות
שיש איזון בחיים שלך עכשיו. עד כמה שהשגרה הדיכאונית היא לא קלה, היא עדיפה בהרבה ממערבולות קשות.
מקווה שתמצא דרך להישאר בקבוצת טיפול למרות העבודה, ואם לא, ממליצה בחום על טיפול פרטני, כדי שתוכל להתחיל להיפתח יותר לעולם וליהנות ממה שיש לו להציע לך.
ונשמח לשמוע מה עוד יש לך להגיד בבלוג.