זקוק ליעוץ בצומת דרכים חשובה בחיי...

זקוק ליעוץ בצומת דרכים חשובה בחיי...

ראשית כל: נא לא לצטט הודעה זו או חלק ממנה בעמוד הראשי של הפורטל. לא חשבתי שיגיע הרגע הזה. הרגע שבו אעלה על הכתב את הגיגי ומחשבותי ואחשוף אותם לעיני כל; אני עושה זאת כי אין לי כל ברירה אחרת. ייתכן שתת-המודע ביקש לדחות בצורה נואשת בואו של רגע זה ככל שניתן, אך לא עוד. אתחיל בכך שאני סטודנט מן המניין בטכניון זה קצת מעלה לשנה. האכזבה הגדולה מכל עבורי, במהלך השנה הזו, טמונה בגרעין החברתי – או עצם חסרונו. הסטודנטים, חברי לספסל הלימודים, "דומים" מידי זה לזה; נדמה שהם לכודים בתבנית לפיה "אני מבצע את המלאכה אך אני כלל לא מעוניין לעשותה" וחסרים עומק ותוכן שראוי שיהיה להם בעיני. הם נמצאים כאן מכל הסיבות הלא נכונות. מובן לי ש'איש איש באמונתו יחיה' אך בכל זאת – הרוב המוחץ מבצע משימותיו ותו לאו; אינו מרחיב אופקיו מעבר לכך ובז לאלו שאכן עושים כך. אני נמלא ייאוש כשאני כותב מילים אלו, שכן לא ציפיתי באמצע שנות ה-20 לחיי להימצא בסביבה אקדמית שכזו: הכל עושים כי צריך, ללא נסיון ולו הקל שבקלים לעמוד על המשמעויות המתחבאות מאחורי ההליכים שהם מבצעים במסגרת הלימוד. עלי להודות שבעניין זה אני כמותם, אך לי יש תרוץ לכך: להט ללימודי מתמטיקה וכל אשר נשען על עקרונותיה – היינו, הבנת תהליכים לוגיים מוסדרים אשר בנויים זה על גבי זה - אין לי. אך איך זה ייתכן שלא מצאתי במהלך השנה האחרונה ולו סטודנט אחד שאיתו יכולתי לשוחח בצורה המפרה את שני הצדדים על משמעויות פילוסופיות מאחורי המדע (שטרחתי לחפשן מתוך אמונה שזה מה שיעניק לי את הדחף ללמוד)? הלחץ הגדול שהמערכת מפעילה ממעל ודאי נותן את אותותיו ואינו מאפשר לאלו, כמוני - חסרי הלהט המתמטי - אך בניגוד אלי הנחושים להשלים תואר במוסד הזה ויהי מה, לעסוק ב"זוטות" מעין אלו. בעלי הלהט המתמטי לרוב "טכניים" יותר מאשר "פילוסופיים", דבר שאינו מפתיע בהתחשב בכך שמקצוע הלימוד עושה שימוש במתמטיקה ככלי ביטוי ופיתוח רעיוני בלבד. אני משוכנע ביכולותי הריאליות (אף על פי שנטיותי הומאניות באופן מוחלט), אך איני מסוגל לרתום ולתעל אותן לביצוע מטלות שאינן מעניקות גירוי כלשהו לעשותן מלבד העובדה שביצוען יבטיח ציון מגן וכמובן רכישת המיומנות לפתרון בחינות – הכל נאגד ומתלכד לכדי מטרה אחת: השגת ציון מירבי בקורס ולאחר סיומו, המעבר לקורס הבא אשר יקרב את סוף התואר וצליחתו ה"מוצלחת" (מוצלחת מבחינת ציונים ולכן המרכאות). אני מודה שהייתי שבוי גם אני בקונספציה: יוקרת המוסד והפקולטה המסוימת, בסופה "מובטחת" משרה טובה בעולם ההיי-טק – עולם שדווקא אני קרוב אליו, אך מהצד האחר, מסתבר; בערך כמו ההבדל בין מהנדס מכונות לחובב עולם המוטוריקה, אשר אין ביניהם כל זיקה. בחודשים האחרונים חל בי שנוי איטי, אך מתמשך. חילחלה בי עוד יותר המחשבה שהחיים שלי זמניים ותפסה לה מאחז רב בסדר היום המחשבתי שלי. בשלב זה אודה שקונספט הזמן סיקרן אותי בדיוק בהקשר הזה עוד לפני שהגעתי ללימודים גבוהים; הזמן שלי קצוב ורק מתוקף כך – רק מתוקף תובנה פשטנית ונהירה לכל שכזו - אני מתקשה למצוא סיבה לכך שארצה להתיש עצמי בלימוד קורסים שאין לי סיפוק מהם. בהנחה שזהו לא תוצר של חולשה אנושית מחשבתית, המנסה להכין את הקרקע ל"נטישת" הקריירה הזוהרת ולהצדיק את הבאות, הגעתי לאחרונה למסקנה שההנאות החומריות מאבדות מהיכולת שלהן לספק אותי כבעבר. לפיכך גם היכולת שלי לשאוב סיפוק מהיותי חלק ממערך פיתוח המביא לכדי תוצרים הנדסיים שהם מטבעם חומריים, מתעמעמת. אני לא רוצה למצוא עצמי לכוד מאחורי צג מחשב בוהק במיטב השנים הבאות בקריירה שלי, בעודי עושה שימוש בעקרונות המתמטיקה והלוגיקה היישומית של עולם המדע ונעזרת בתוצריה בהווה למען יצירת מוצרים מוגמרים שאין ביכולתם להעניק כל השראה לחייהם של אחרים, אלא ישמשו אותם כלי עזר, כפי שנוהג לעשות עולם ההנדסה שכן לשם כך נוצר בראש ובראשונה – להעניק לאדם מימד נוחות נוסף בחייו. יוצאים מין הכלל פיתוחים שבהם תלויים חייו של אדם – על כך יש לי כבוד רב הרבה יותר מאשר לפיתוחים האחרים. כפי שעולה מין הכתוב, אני אדם חושב. אני נוטה לתהות על כל דבר מסביב; הפשטנים יגידו שאני "מנתח יתר על המידה" או "רציני מידי". כזה אני ועתודות מחשבה רבות מוקדשות לכך באופן תמידי. מובן שהתחומים בהם אני מוצא עניין יש להן מקבילה מדויקת בעולם האקדמיה (הרי משם צמחו), אך מקבילה זו אינה נמצאת בטכניון מתוקף היותו בית ספר גבוה למקצועות טכנולוגיים גרידא. לפיכך, מבחינת הצלחה אקדמית, אני ממוצע לחלוטין. "שוחק" חלק נכבד מהמחשבה בעיסוק בתחומי ידע אחרים – פילוסופיה, סוציולוגיה, היסטוריה ופסיכולוגיה. בזמן שצריך לסיים עבודה מסוימת, אני מוצא עצמי מחזיק ספר בנושא אחר לחלוטין שמרחקו מתחום הלימוד שלי רב יותר מכל תחום אחר. האם זה ילדותי מצידי לעשות זאת, כפי שכבר נאמר לי? האם זו טעות לזנוח את הלימודים לטובת העולם האקדמי של אחד הנושאים הקרובים לליבי ו"אחרי המבול"? האם בפקולטות למדעי הרוח המצב שונה ואוכל למצוא עצמי בין אנשים בעלי השקפות עולם דומות, או שנגזר עלי להיות "זאב בודד"? על כל פנים, כמשתמע, אני נוטה לחשוב על עזיבה וזקוק להכוונה. בכל הכתוב לעיל לא תמו השקפותיי ותובנותי ואני לא מתכוון לגלול אותן כאן; האם ישנם אנשי מקצוע איתם אפשר להיוועץ? מי הסמכות המקצועית לכך? מעבר לכך, אשמח לשמוע את דעתכם והבנתכם המשתמעות מנסיון החיים שלכם. אנא, השתדלו להיות אובייקטיביים כלל שניתן, אם כי ברור לי שכל שייכתב ילקח בעירבון מוגבל ומובן לי שאת ההחלטה אצטרך לקחת בעצמי.
 

גאוי 7

New member
כן ,אבל ...

למדתי שם 4 שנים , הכל נכון אבל ! מערכת הטכניון בנוייה במכוון כך ש90% מתלמידי השנה הראשונה לא מגיעים לשנייה. מעולם לא נתקלתי בתופעה כל כך הזוייה . מעט סבלנות הגע לשנה השנייה ונדבר. דבר נוסף ממנוסה ממך בעולם זה הוא : לצערי קיימת שם תופעת " ההכחשה האלגנטית " ואני חושת לגורלך שמא תיפול במלכודת הפתיינית הזו . אני אפרט לך איך היא בנוייה . יושבים שם בני העיליתא דה עיליתא ( הכלכלית, במונחים אחרים ? ספקתני וספק גדול ) אוחזי 80% מהנכסים של המדינה , שלא ניתן לאמוד במילים את נחישותם בלימודים אך היא חוצה ימים ואוקיינוסים אלו האנשים הכי תחרותיים בעולמנו , והכי שאפתנים . רק איתי למדו הבנים של X, Y., Z, שהם הם ממובילי המשק ומחזיקים ברובה של כלכלת המדינה . עכשיו : משחק ההכחשה - אלו אנשים שיעשו 24 שעות ביממה לצלוח קורס עבור ציון 98 ומעלה, אך כדי להגביר את יתרונם על ה'פלבאים הפשוטים ' - באים לכיתה עם סיפורי בדים כיצד לא השקיעו כלום בקורס, וכיצד בילו כל הלילה בדיסקוטק, וכו' וכו' וכו' , אינספור סיפורי מעיינסע שרק תמימים מאד ולא מנוססים קונים אותם . זה כביכול מאדיר את שמם כגאוני הדור שלא השקיעו כלום והוציאו 99.7 , ורק במאמר מוסגר אגלה לך שהם לןקחים שיעורים פרטיים רבים עד אינסוף כדי להוציא את היעד שקבעו לעצמם מלכתחילה . לא בכדי יום אחד אחרי הסיום אתה קורא בתדהמה כיצד התברגו במערך יוקרתי x או y . עכשיו - אם תקרא את חיבורי בשורה לידך על ערך הרגישות - זו תופעה שפצעה אותה ודיממתי אך זה שכר לימוד להישרדות בעולם הטכניון ואני מגלה לך נסתרות , ללא שהיית צריך להיכוות במשחקים ( לא נקיים ) אלו . יכלתי לפרט יותא אך דייה לחכימא ברמיזה . אלו נותני הטון , לידן יושבים בשקט חבר'ה נפלאים צנועים ואיכותיים מבתים צנועים, שאבא לא מימן את לימודיהם ( כי אין לו ) והם גם עובדים, שמגיעים להצטיינות ללא כל המשחקים שתיארתי לך עכשיו .
 

גאוי 7

New member
מעשית יותר

לבד מיוקרה אין בטכניון דבר , ומזה צא ולמד בכלל על מותגים ופלצנות. אני אמקד יותר ישנם בטכניון מרצים ולא אחד שרמת היכולת שלהם או המוטיבציה להעביר ידע כלשהוא לסטודנט היא מינוס , לא אפס . אז אם מתאים לך - סבבה , תמיך איתם . במבט לאחור הייתי לומדת במוסד אחר את אותו מקצוע ולא מאוחר לדעתי ואני מתכוונת בפרט לאונ' באר שבע עם אוירה אקדמית חמה ותומכת, אך לא חסר - ירושלים , ואפילו מכללות, שמור על שפיותך
. ושלישית - חברים כן , בטכניון - שלילי . כולם עסוקים במשחקים שתיארתי לדעתי האוירה שם והמוסד מעודד את זה . חובה ליצור מסגרת מבחוץ עם - אוה, זו ההגדרה שיפשתי : א נ ש י ם אמיתיים.
 

גאוי 7

New member
ואחרון ובהחלט חשוב ..

חברים בטכניון ? הצחקת אותי . למי יש חברים ? לבן של דנקנר , של תשובה , וכו' . הם מפוצצים . מקווה שהבנת אותי . אל תחפש אפילו .
 
צומת דרכים חשוב

זה זמן רב שלא נהניתי ככה למקרא מסר ("post"). עברית עשירה, תחביר בנוי כהלכה, משפטים מורכבים ובה בעת נטולי סרבול וכל אלה בונים עמדה בהירה, אמיצה ומאתגרת. "מעקה אני על שפת הזרם" כתב פרידריך ניטשה בזרתוסטרא שלו. אותו זרתוסטרא שניטשה אומר עליו בטקסט אחר (שקיעת האלילים) שהוא "המתנה הגדולה ביותר שהאנושות קיבלה מעודה". "מעקה אני על שפת הזרם. מי שיכול לאחוז בי- יתפסני. אבל, אינני משענת". כך אני תופס, אדם, את הייעוץ הפילוסופי. מגמתו היא בין השאר לטעת בך אומץ ללכת בדרכך שלך. המעבר מהנדסה (בהינתן הדימוי רב היוקרה, הפרנסה הכמעט-מובטחת וההימצאות בנתיב בטוח) למדעי הרוח על שבריריותם, דימויים הרופף והיעדר הזיקה הישירה בינם לבין הביקוש בשוק העבודה הוא במקרה הטוב מעבר "טעון הצדקה". את ההצדקה הזאת היטבת לתאר, אך כלל לא מיצית את טווח ההצדקות האפשרי. מכל מקום, אני מיטיב להבין לרוחך. בתולדות הפילוסופיה קיים עימות מר בין סוקרטס, שחושב שהאמת כופה עצמה על האדם (ולפיכך אתה תעזוב את לימודי ההנדסה אף אם ההבטים הפרקטיים של עזיבה זו לא יהיו מחוורים לך עד תום), לבין אריסטו, שהאמין בקיומה של אנקראסיה (חולשת הרצון), דהיינו שיש מצבי עניינים בהם אנחנו יודעים שראוי לנהוג בדרך נתונה אך ליבנו נוקפנו ומשהו בנו (זה נשמע קצת מיסטי, אני יודע) מונע מאיתנו לעשות את קפיצת הדרך. לבי איתך, שהרי אני יועדתי "לרשת" משרד רואי חשבון יוקרתי. המעבר שלי לפילוסופיה שבר את ליבו של אבי אף שהיום הוא ודאי מבין שהצעד הזה לא היה גחמת-מתבגר גרידא. אני נמנע בדרך כלל להמליץ באופן מפורש וחד משמעי על ייעוץ םילוסופי. במקרה שלך אחרוג מן ההרגל הזה. אני חושב שייעוץ פילוסופי הוא הכתובת הטבעית להתלבטות הקיומית שאתה מצוי בה (ושאולי כבר הכרעת בה ורק לעצמך אין אתה מספר שהפור כבר נפל). אם תפנה אליי במסר אוכל להמליץ לך על כמה יועצים ברי לבב, עתירי נסיון וחריפי מחשבה. איתך, ישראל
 

גאוי 7

New member
נכון אתה בצומת רציני אך זכור כי

הטכניון לא יפריע לך לממש שום דבר. אני קיבלתי שם כמות אדירה ב"יכולת לחשוב " . לדעת מה ? שאלה נפלאה ! לדעת לחשוב . איני ממליצה כלל להיאחז בקרנות המזב אך אם תסיים דבר שבו התחלת וחסרונותיו העצומים הם סביבתיים בחלקם - תקבל יתרון יחסי גדול שאותו תעביר לכל תום אחר. שהרי היום קיימת תופעת ההתמקצעות, לכן בעל תואר במשפטים עובר לרפואה , וכו' - דברים מקובלים מאד היום . הריקנות של הטכניון מוכרת לי היטב , אך לדעתי אתה יכול להעשיר את עצמך סביבתית ובלבד שמעבר לשעה 12:00 ביום ה' רגע שבו פחות או יותר נגמרים הלימודים - תעבור לסביבה אנושית בריאה יותר. לדעתי אין כמו התנדבות . כל המעניק מקבל . ככל שתשקע רק בלימודים זה על תקן - כל המוסיף גורע , כלומר תרגיש מרוקן . בכל מקצוע בו תבחר מאחר ובכולם הדרישות גבוהות.
 
במחשבה נוספת: הרהורי כפירה של בלש

אני רוצה לפנות לקוראי הפורום ולא רק למשאיר ההודעה. שתי התנצלויות: האחת, המסר להלן ארוך, מסובך, ולחלק גדול מהקוראים ודאי ייראה משונה במקרה הטוב וחסר פשר במקרה הרע. ההתנצלות השניה, לך, אדם: אני משתמש במסר הזה לא אחת בגוף שלישי (כלומר כאילו מדבר עליך פה ושם ולא מדבר "איתך"), משיקולים ספרותיים וכדי לבטא עמדה מדוייקת יותר. אין לי כל כוונה לפגוע בך, חלילה. חישבו נא על סיפור בלשי טוב. הרמזים בזירת הפשע מוליכים כולם לסברה מסויימת או למסקנה מסויימת, הקוראים וגם החוקרים בטוחים שפלוני הוא הרוצח. ואז מסתבר שהפתרון האינטואיטיבי איננו הפתרון הנכון. אני מחבב סיפורי בלשים טובים. אדבר איפה כמו הרקול פוארו, גיבורה של אגאטה כריסטי. לפנינו אדם (אדם, אתה) שלומד בטכניון. הוא רשאי להניח שבפורום יעוץ פילוסופי אין זיקה הדוקה מדי למתרחש במוסד טכנולוגי מדעי טהור. אם קיימת זיקה הריהי זיקת ניכור המלווה אולי בשמץ קינאה. לפיכך תלונותיו כנגד הטכניון זוכות מלכתחילה לאהדה רבה. האהדה הרבה הזאת מונעת מן המשתתפים לראות שגם בפקולטות למדעי הרוח השתלטה כליל האטמוספירה הפונקציונלית על המחשבה הפתוחה. גם שם, כבכל מקום, נדיר מאוד שאר-הרוח האמיתי. האם אנחנו יודעים מה אתה (כלומר אדם) לומד? מתימטיקה, נכון. אבל האם אדם לומד במחלקה למתימטיקה? איננו יודעים. יותר מזה: נניח שאדם לומד הנדסה. גדול הפילוסופים של המאה העשרים, לודוויג ויטגנשטיין החל גם הוא את דרכו האקדמית בלימודי הנדסה. אולי (ויטגנשטיין) לא ניחן בלהט מתימטי אבל הפילוסופיה של המתימטיקה שבתה את ליבו. גם דיקארט החל דרכו כמשפטן (תחום שהיה זר לרצונו) ואחר כך למד מתימטיקה ופיזיקה. אנחנו מכירים אנשים שהם בני בית בתחומים שונים ומגוונים מאוד: ישעיהו ליבוביץ' שלנו וליאונרדו דה וינצ'י ("שלהם"), אבל חישבו גם על המשורר ואיש המדע אבנר טריינין, על צבי ינאי ורבים, רבים אחרים. איננו יודעים גם מדוע אדם בוחר ללמוד בטכניון מלכתחילה. הרי את נפשך שוחרת המחשבה ורוחב הדעת היכרת עוד קודם. היא ודאי לא נבראה מאליה בזמן לימודיך בטכניון. חישבו עתה על כל השלטים שגילת מצאה (כלומר עננית נוצה) אבל - כך מוסיף ומדבר הרקול פוארו מפי- (אתה) אדם ודאי רצית שהשלטים יימצאו. היית לכאורה מפורש מאוד. ואולם, אף שלט אינו חד משמעי מבחינת ההכרעה שנגזרת ממנו. כל אחד מהם לחוד וכולם יחד יוצרים הלך נפש אנטי טכניוניסטי. מדוע? האם הטכניון שינה פניו מאז שהתחלת את לימודיך? האם מצד שני אין במוסד הז\ה אנשים (כולל מרצים בכירים) שאינם שוחרי דעת, שירה, אמנות וספרות? אינני יכול להאמין שזה המצב. ולו מבחינה סטטיסטית. מנקודת מבטו של יועץ פילוסופי - מצב עניינים שבו לא ניתן נימוק לעמדה אלטרנטיבית מצביע על אור אדום. שהרי אם הכל מדבר בשבח עזיבת הטכניון ושום דבר לא מדבר בגנות העזיבה הזאת- מדוע מושהית ההכרעה? יש טעמים טובים להשהות אותה. מזה שכתבתי זאת אין נובע שאני מסוגל לנסח אותם במקומך, אדם (אף שיש לי כיוון או שניים). מהנדס שהוא פילוסוף. כאן אצלנו? ויטגנשטיין ישראלי? זה לא נראה לי מופרך גם אם בטכניון אין שום עניין אותנטי (מצד מרבית הסטודנטים) בפילוסופיה. גם במחלקה לספרות באוניברסיטה העברית אין בדרך כלל שום עניין במתרחש במחלקה להסטוריה או לכלכלה. צר לי על דמות האדם שניבטת מן האוניברסיטאות והטכניון ובתי הספר התיכוניים. אין בכך משום דמוניזציה של הטכניון כמוסד אנטי רוחני. זוהי תרבותנו שהרוח חסרה לה כאוויר לנשימה. איתך אדם ואיתכם הקוראים הרקול פ.
 
אהבתי- הרקול פוארו במיטבו! ../images/Emo140.gif

אכן, ה'שלטים' שמצאתי היו פשוט 'מונחים' שם- גלויים לעין. אדם לא טרח להסתירם. והכתוב בהם אכן אינו חד-משמעי, אך עצם הימצאם שם במקבץ שכזה, מעורר חשד כלשהו באשר לנטיית לבו של הכותב... הלא כן, פוארו יקר? מדוע מושהית ההכרעה- לכאן או לכאן- באופן ברור? ההכרעה אינה תמיד פשוטה, במיוחד כאשר יש לנו נימוקים מאד טובים לבחירה, בכל אחד מהנתיבים האפשריים העומדים בפנינו. דוקא במצב שכזה אנו נתקעים... וכאן שווה לעשות עבודת עומק, בחינה מדוקדקת של השלכותיה של כל אחת מאפשרוית הבחירה העומדות בפנינו. אין זה אומר שתהליך ההכרעה יהיה פשוט, אך ודאי שהוא נחוץ ויביא עמו תועלת. אגב, אנקדוטה קטנה... בני בכורי עומד להתחיל בעוד כחודש וחצי את לימודי העתודה... בטכניון... הנדסת חשמל... ו... הוא חובב מדעי הרוח...
לילה טוב לך, פוארו
 
הנדסת חשמל וענני נוצה

בהצלחה לבנך בכורך במוסד היוקרתי הזה. עכשיו אני מתפתה לומר: "היא הנותנת" אבל לא אומר. אני באמת חושב שההסתברות שנמצא בין הסטודנטים בטכניון אנשי רוח בפוטנציה אינה נופלת מההסתברות למצוא אותם בכל מקום אחר. ייתכן שצריך לדעת לחפש... איתך י"ש וה"פ
 
העיקר שהצלחת לעמוד בפיתוי...../images/Emo6.gif

תודה לך, ישראל (וגם לך- ה"פ), על הברכות ו... על מה שלא אמרת...
אתך, גילת
 
ההודעה הזו שלך, אכן מעוררת מחשבה.

אנסה לעמוד על התחושות שאינן מרפות ממני: אין לתלות על הטכניון, כמוסד, את האשם. זהו מוצא קל מידי ועם זאת בו תליתי תקווה, לא מאחר ואני מבקש להקל עלי את "חרפת הכשלון" - זוהי חולשה אנושית שאני מודע לה ומאמין כי בשל כך אני חסין כלפיה - אלא כי אני רוצה להאמין בכל מאודי שבמקום אחר, במוסד אחר, אני אפגוש את עולם האקדמיה שציפיתי לפגשו. אני רוצה להאמין שבמוסדות בהם ישנן פקולטות למדעי הרוח, אמצא את "תרבותנו שהרוח חסרה לה כאוויר לנשימה". יד המקרה הביאה אותי למדף בספרייה בו היה שעון ספר בשם "קץ האקדמיה בישראל?"; מה מפתיע ומרענן היה לקרוא את המאמר של יקי מנשנפרוינד! רק אז נתחוור לי ש"אמרו את זה קודם לפני" (ולמען האמת עמדותיו עולות בקנה אחד עם עמדות רבות אחרות שיש לי, כחלק מהשקפת עולם שגיבשתי לאחר הנסיון המר באקדמיה עד כה) - האירוניה היא שזהו ציטוט מתוך שיר המדבר על שני פרטים, המבקשים במאמץ משותף לשנות את העולם; אני הדיוט בכל הקשור לניתוח שירים אך נדמה לי שהשיר מציג ראייה מפוכחת דווקא, משמע זוהי יומרה מוגזמת לשנות את העולם. עם זאת, אני הרי לא מתעקש לשנותו, אלא רק למצוא את אלו שבקרבם ארגיש שייך. אני חושש לעזוב מאחר ואני כמעט יודע בוודאות שאמצא שם את אותו עולם שאני מוצא פה, שעל טעמו עמד מר מנשנפרוינד במדויק. תחום עיסוקו הוא תוצר של פקולטות הרוח ואם בהן הוא מצא את שאני מצאתי בפקולטות המדעים המדוייקים, גם אם במידה פחותה, אני כנראה נכון לאכזבה נוספת. תודה לכל כותבי התגובות; הן לעזר רב. :)
 
לקרוא את הכתוב על-גבי השלטים שבצומת הדרכים

קראתי את דבריך- הגיגיך ומחשבותיך- בעיון רב, ויותר מפעם אחת... מדבריך אני מבינה כי אתה נמצא כעת בצומת דרכים- צומת חשוב במהלך חייך. בצומת הזה אתה רואה מספר שבילים, שבחירה בכל אחד מהם תוביל אותך להמצא בנתיב חיים שונה. מדבריך עולה כי הליכה בכל אחד מהנתיבים הללו, לא כרוכה רק בבחירת מקצוע שונה, אלא יש בכוחה להשפיע על חייך באופן הוליסטי- בראש ובראשונה על מידת הרווחה, שמחת החיים והסיפוק שתחוש... מזה קצת למעלה משנה שבחרת לך נתיב- אתה לומד היום בטכניון. אך הנה מסתבר לך, שיתכן והבחירה בנתיב המסויים הזה נעשתה שלא מן "הסיבות הנכונות": אתה מעיד על עצמך כי נשבית בקונספט של יוקרת המוסד והפקולטה המסוימת, בסופה "מובטחת" משרה טובה בעולם ההיי-טק. אתה מתקשה למצוא סיבה לכך שתרצה להתיש עצמך בלימוד קורסים שאין לך סיפוק מהם. אתה מתאר עצמך כחסר "להט מתימטי" מחד וכבעל נטיות הומניות מובהקות מאידך. אתה מציין כי אתה "שוחק חלק נכבד מהמחשבה בעיסוק בתחומי ידע אחרים – פילוסופיה, סוציולוגיה, היסטוריה ופסיכולוגיה". בזמן שצריך לסיים עבודה מסוימת, אתה מוצא עצמך מחזיק ספר בנושא אחר לחלוטין שמרחקו מתחום הלימוד שלך רב. אתה טוען כי אינך רוצה למצוא עצמך לכוד מאחורי צג מחשב בוהק במיטב השנים הבאות בקריירה שלך. בד בבד עולה מדבריךהכמיהה לספק השראה לחייהם של אחרים. אפילו מבחינה חברתית, אתה מציין בדבריך כי אינך מוצא, מבין חבריך לספסל הלימודים בטכניון, שותפים ראויים לשיחה בנושאים כלבבך... עד כאן מקצת ה"שלטים" שבלטו לעיניי מתוך קריאת דבריך. בהחלט יתכן שחלק מתוך הדברים שציינת, נובע מניסיון (אולי לא מודע) "להכין את הקרקע לנטישת הקריירה הזוהרת ולהצדיק את הבאות"- מעין רציונליזאציה של צעדיך הבאים. אני חושבת שכדאי שתבחן עם עצמך (או בעזרת יועץ/מאמן) מהו טיבן של התהיות שאתה מעלה, מה פשרה של האמביוואלנטיות ביחס ללימודיך. יתכן ובאמת אינך נמצא במקום הנכון עבורך, ובחירתך ללמוד בטכניון נבעה משיקולים שאינם נכונים ואינם רלוונטיים עבורך. יתכן שיש דבר-מה אחר מאחורי התהיות הללו... על כל-פנים, אין ספק שאת ההחלטה שלך, ביחס לבאות, תצטרך לקחת בעצמך, וצריכה זו להיות החלטה שנובעת 'מבפנים'- כזו שתבין אותה ותהיה שלם אתה. באשר לתהייתך על מה שאומרים לך האחרים, כי זהו מעשה ילדותי "לנטוש" מוסד אקדמי יוקרתי ולוותר על חלום של קריירה מזהירה בתחום ההיי-טיק- התוכל להסביר לי מהו 'מעשה ילדותי'? האם תוכל להסביר זאת לעצמך? האם יש בנמצא מעשה כלשהו שהוא בבחינת 'נכון אוניברסאלי', שכל החלטה אחרת בלתו הינה ילדותית/שטותית וכיו"ב? הדרך בה עליך ללכת היא הדרך שתוביל אותך אל עצמך... בהצלחה, גילת
 
ונאמר אמן

גילת, אהבתי מאוד את גישת השילוט שלך! מתודה נפלאה. יישר כוח! אגב, האם עלינו לציית לשלטים שאנחנו עצמנו מייצרים? האם השלטים הללו מתפקדים כתמרורי דרך? את זוכרת את המשפט מעורר המחשבה שפעם ציטטתי באוזנייך, מפיו של מאמן הכדורגל אלי אוחנה, לאמור: "זה שאתה צודק לא אומר שאני צריך להסכים איתך"! ...?
 
כן יהי רצון! ../images/Emo13.gif

ישראל יקר, חן חן על דבריך... המתודה שלי מושתתת על שיקוף דבריו של הפונה, הצטרפות אליו באמצעות שימוש בלשונו- לרבות המטאפורות והדימויים בהם הוא עושה שימוש (כחלק משיטות ה- NLP הנפלאות, בהן אני מתמחה כעת). "גישת השילוט" צומחת מהשימוש במטאפורה של צומת הדרכים. מעניין שזוהי מטאפורה שאני עצמי השתמשתי בה, לא אחת, כאשר מצאתי עצמי תוהה ומתלבטת באשר לדרך הנכונה עבורי. בשעת בלבול ותהייה, נהגתי לתאר זאת כהמצאות בצומת דרכים, בו הכיתוב על השלטים, הפונים אל עבר דרכים שונות, סמוי מעיניי... חיפשתי לי דרך להיטיב לקרוא את הכתוב בהם, על-מנת להיטיב לבחור דרך הנכונה עבורי. שאלת: "האם עלינו לציית לשלטים שאנחנו עצמנו מייצרים? האם השלטים הללו מתפקדים כתמרורי דרך?". ובכן, אין, לטעמי, תשובה נחרצת בת שתי אותיות, בה ניתן להשיב על שאלותיך אלה. אני מאמינה כי עלינו לנהוג כבוד בשלטים שלנו- הרי אנו בית-היוצר שלהם! מאתנו צמחו- מלבנו, השקפות העולם שלנו, מערכת הערכים והאמונות שלנו- מכל מאודנו! השלטים שלנו הם אנו. "לנהוג כבוד", אין פירושו "כזה, ראה וקדש", אלא כוונתי היא שעלינו להבחין בהם ולבחון אותם- עד כמה הם אכן נוגעים באותנטיות שלנו, עד כמה הם נכונים ורלוונטיים עבורנו- האם הליכה בעקבותיהם תיצור עבורנו מצב רצוי ונכון יותר? האם לא נהיה ניזוקים כתוצאה מכך? האם יש לכך מחיר? מהו? האם שווה לנו "לשלם" אותו, מפאת התועלת שתצמח לנו כתוצאה מההליכה בעקבות השלטים שלנו? בעבודה עם מתאמנים/מונחים שלי, אני מסייעת להם לבחון את כל השאלות הללו, ועוד. אך כן- חשוב מאד, לטעמי, שאדם ילך בדרכו הוא. שהאדם יבחר את דרכו בהתאם לנכון לו. אני מאמינה כי ההליכה בצו הלב, בהתאם ל"אני מאמין" של האדם- בהתאם למערכת ערכיו ולקיחה בחשבון של מכלול חוזקותיו והאינטליגנציות הייחודיות לו- יכולה להביאו לחיות חיי סיפוק ורווחה נפשית. חיים בעלי משמעות אמיתית ואותנטית. חיים בהם הוא מעז לרצות- ולא רק לרַצות. זוכרת דברים יפים ונפלאים שציטטת באוזניי, ישראל- דברים שנחרטו עמוק בלבי ובנשמתי- אך המשפט אותו ציטטת בהודעתך הנוכחית מסתבר כי פרח לו מזכרוני...
על כל-פנים, מהו פשרה של המילה "צודק"? מה זה להיות צודק? מיהו הקובע עם מי הצדק? אפשר להסחף (בכיף) אל עבר התפלמסות והתפלפלות בעניין ה"צדק" והדרכים השונות בהן הוא עשוי לבוא לידי ביטוי, אוניברסאלי ואישי. בכל-אופן, אני מאמינה גדולה מאד בלחיות באופן אותנטי (כפי שאתה יודע- ואני יודעת שכך גם אתה) ואני מאמינה כי זיהוי הכתוב ב"שלטים" שלנו, הוא העשוי להוביל אותנו בדרך אל עצמנו... האם אני צודקת...?
שבת נפלאה, גילת
 

שיבא2

New member
ישראל

התחלת להיות נוכח בפורום ולא רק ניפקד נוכח יופי שיבא
 
מענה

איזה יופי לקרוא אותך. כה ברור ונהיר ורציונאלי ועם זאת כה מבולבל... מוזר: הפילוסוף כל חייו מחפש אחר האמת ואחר האושר. היו כאלו שגרסו (כמו אריסטו וממשיכיו) שהאמת והאושר הולכים ביחד והיו כאלו שלא (קאנט וממשיכיו) הראשונים שנקראו טלאולוגים סברו שעליך למצוא את אותם דברים כשלעצמם בעלי ערך פנימי עבורך ועליהם עליך להתביית לך למטרה ולנסות להשיגם. כי לכל דבר יש תכלית הם טענו ואתה, נועדת למצוא את הגלום בך, את הערך הפנימי שבך ובדברים שיקרבו אותך לאושר הפנימי הזה . אריסטו אב הטלאולוגיה טען שהאושר שלך טמון בעיון, קרי לימודי פילוסופיה. ממשיכיו טענו דברים אחרים. אבל זה לא משנה, הרעיון הוא פשוט: תמצא את הדברים כשלעצם עבורך ותנסה להשיגם. איך יודעים? אני משערת שחלק מהתשובות אתה כבר ענית לעצמך בפוסט המשקע והאמיתי הזה. תברר לעצמך אם לימודיך בטכניון הם תכלית כשלעצמה או שמא זהו שלב מסויים שאתה צריך לעבור. תנסה לקבוע מהי מטרת העל שלך בסופו של דבר ואם היא כוללת לימודים בטכניון, אז נדרשת ממך תקופה לחוצה ומלאת לבטים, אבל שמקדמת אותך למטרתך, לאושר שלך. אם לימודייך בטכניון אינם מובילים לאיזושהי מטרת-על , אז עפ"י אריסטו, אתה באמת מבזבז את עצמך וכל יום הוא יום של סבל בשבילך ודריכה במקום או אפילו צעידה אחורה לעבר מדרגות האושר שלך. האסכולה השניה אינה מדברת על קשירת האמת עם האושר (על אף שזה מגיע לטעמי) , אלא על מהי חובתך , מהו הדבר הראוי ביותר לעשותו מבחינתך לחברה, לאנושות. כלומר יש מעשים והחלטות בחייך שחובה עליך לבצע אותם, ללא קשר למאווייך או גחמותייך. יש בגישה הזו חובות שלמות ובלתי שלמות כשהפיתוח עצמי, זה הרלוונטי להתלבטיותייך הוא בגדר חובה בלתי שלמה (חחובה המתירה יוצאים מהכלל) והרשה לי בבקשה לצטט את אותו פילוסוף שפיתח את האסכולה הזו (הקרויה דאונטולוגית) שדיבר על התלבטות כשלך: "שלישי מוצא בעצמו כשרון ע"י מידת-מה של טיפול ופיתוח לעשותו לאיש מועיל מכמה וכמה בחינות. אבל הוא רואה את עצמו בתנאים נוחים, ובוחר להתמסר לתענוגות מאשר לטרוח בהרחבת כוחותיו הטבעיים המוצלחים. אעפ"כ שואל הוא אם הכלל המעשי שבידו, הזנחת כשרונותיו הטבעיים, מתאים לא רק עם נטייתו להנאה כי אם גם עם מה שנקרא חובה. ובריהו רואה אז כי הטבע שבו ישלוט חוק כזה יוכל אמנם להתקיים עדיין, אפילו אם יתן האדם לכשרונותיו להעלות חלודה וייחד את חייו רק לבטלה, לתענוגים, לפריה ורביה, במילה אחת להנאה. אבל אי אפשר ש י ר צ ה כי חוק כזה יהיה לחוק-טבע כללי או שיוטבע בנו כחוק כללי ע"י אינסטינקט טבעי. בפני שבתור יצור בעל תבונה רוצה הוא בהכרח בהתפתחות כל היכולות שבו, מאחר והן עשויות לשמש לו למיני מטרות אפשריות ולשם כך ניתנו לו"(ע.קאנט, הנחת יסוד למטפיסיקה של המידות, הוצאת מאגנס, אוניברסיטה עברית, ירושלים). ההחלטה, הבחירה היא כמובן שלך ושלך בלבד. בהצלחה רבה.
 

גאוי 7

New member
יש דברשנקרא - סמסטר של פסק זמן ?

הרי אף אחד לא רץ אחריך ? קח לך קורס אחד בפקולטה רוחנית , כמו אוני פתוחה ( ללא התחייבות ), ובדוק את עצמך ללא לחץ או קבלת החלטה שאינה בשלה היטב . אני מכירה מהנדסים יצירתיים עד מאד בתחומם , וצנועים בניהול משק ביתם . אין קשר לטעמי בין שגשוג חומרי לחיי ראווה ריקים מתוכן . התוכן הרי קיים בנו בכל עת . ואני ממש לא נגד להשריש שורשי קיום עבים ועמוקים באדמה, קרי - בית במקום עם אנרגיה טובה, רכב שלא מתקלקל וכו', טיולים - הם מזון לנפש, וספרים. צר לי אני לא חושבת שעוזבים לימודי הנדסה עם יכולת הצלחה מוכחת . הדלתות שתיפתחנה בפניך בעתיד עם תעודת טכניון עשויות להפתיע אותך מאד ואלו דלתות רוחניות עד מאד . וכן אני כן ושבת שתצטער. לא אמרתי שאת חייב לעבוד בזה אך מונעך מלהמשיך את מה שהתלת ? אני מכירה מהנדס כמוך שהשתעמם עד מאד מלימודי חשמל - הלך ונרשם במקביל ללימודי רפואה ( הומני לכל דבר ) , וכיום הוא גם מהנדס וגם רופא.
 
למעלה