זקוק לעזרתכם...

עדמתי24

New member
זקוק לעזרתכם...

היי, אני נמצא בקשר עם בת זוגתי כשנה וחצי . אנחנו אוהבים אחד את השנייה המון , אך לא גרים ביחד אלא כל אחד גר עם משפחתו. חשוב לציין שאנו אחרי טיול ארוך בחו"ל במשך חצי שנה שממנו חזרנו גם בערך לפני חצי שנה. כבר בתחילת הקשר הבנתי שאמא של חברתי היא הדמות השולטת בבית ובעצם היא זאת שנותנת את הטון בבית. חשוב לציין שיש לחברתי עוד אחיות שגרות איתה בבית וגם אבא שלה איתן בבית. לפני הטיול שלנו לחו"ל הקשר שהיה לי עם אמא שלי הסתבר בדיעבד כקשר שמנותק מהמציאות כשהסתבר לי שאמא שלה אישה מאוד קשה בעלת דעות פרימיטיביות שדוגלת בשיטה שלפיה לא צריכה להראות אהבה גם לא לבנות שלה ולפי דבריה היא צריכה להראות שהיא אמא ולא חברה. תמיד הרגשתי שקיים אצלם סוג של ריחוק אך לפני שטסנו לא הייתי בטוח בדברים. לאחר החזרה כל הדברים השתנו לחלוטין. מסתבר שאמא הראתה את פרצופה האמיתי ואף לא התביישה להראות את פרצופה האמיתי כלפיה המשפחה שלה לידי. מדובר באמא קשה ביותר שמבחינתה הבנות, תפקידן לעבוד בבית ולשרת את הצרכים של הבית. חשוב לציין שהיא לא עבדה אף פעם בחייה ורצתה תמיד "לדאוג לחינוך הילדים בבית". שאר בנות המשפחה עם השנים למדו את השיטה ויודעות איך למשוך בחוטים כדי להשיג את מבוקשן וזאת ע"י התבכיינות או צעקות רמות וזאת כדי להשיג דברים כמו אוטו לסופש או דברים כאלה ואחרים. כמובן שהן מבחינתן יודעות מתי להתחמק ממטלות הבית כי נפל להן האסימון שיש את חברתי שהיא האמצעית מביניהן שהיא זאת שסותמת את החורים וכל העול נופל עלייה. יוצא מצב שלאחר שאמא של חברתי התרגלה שחברתי עושה כל דבר שיגידו לה , אם יום אחד תעמוד כנגד אמא, הדבר יעורר בלגן בניגוד למצב שבו אמא כבר הבינה שנגד שאר האחיות היא לא יכולה להלחם. עם הזמן מתגלה כפיות טובה כלפי חברתי שמשולבת עם זלזול, צעקות, השפלה ממש כבדה ומגיע עד אלימות מילולית ברמה נמוכה ביותר. שוב, כל זה בגלל שחברתי "תעז" ותמרה את פי אמא שלה. לא פעם ולא פעמיים חברתי במצב שבו אומרת שלא מסוגלת יותר ואף מרגישה שהיא לא שווה שום דבר בחיים, ושהיא פה בעולם הזה רק כדי לעזור במטלות הבית. מצבה הנפשי של חברתי במצב ירוד ביותר. הצעתי מספר פעמים שתבוא בינתים אל ביתי שבו אני מתגורר אמי שאף שמחה לקבל אותה בזרועות פתוחות והקשר ביניהן מצויין. חברתי טוענת שהמצב יגרום לבלגן יותר גדול שכביכול היא בוחרת לעבור אליי במקום לעזור בבית. חשוב לציין שאמא של חברתי היא מסוג האנשים שתמיד נותנים את ההרגשה שיש תמיד מה לעשות . סוג של לתת גז בניוטרל שאוהבים לעשות רעש כאילו כל הזמן יש עבודה אבל בפועל המצב רחוק מהמציאות. המצב שבו חברתי נמצאת פה מתחיל להשפיע גם עליי שכאשר היא אומרת לי את מה שאומרת אני אומר את מה שאני חושב ואת מה שאני הייתי עושה במקומה. מה לעשות שאני בן אדם שאומר את מה שאני חושב ולא פעם ולא פעמיים אני אמרתי את מה שאני חושב על אמא שלה וכך אני לצערי שם את חברתי בין הפטיט לסדן והיא נקרעת באמצע. ניסיתי לחשוב על מליון פתרונות, בין אם זה לדבר עם אמא שלה אחד על אחד בצורה רגועה, בין אם להמליץ להם על פסיכולוג שהם כבר ניסו ואפילו את הפסיכולוג אמא שלה כמעט הוציאה מדעתו, או אפילו לדבר עם אבא של חברתי , אך לצערי הבנתי שאין לו מילה בבית בכלל ואם פעם אחת הוא אומר משהו מנוגד לדעת האמא אז הוא מקבל שטיפה ברמות ענקיות כי "איך יכול להיות שהוא מתנגד למה שהיא אומרת" לפי דבריה . הדבר הזה יוצא בינינו כל הזמן מתיחות , כעסים ומריבות על הנושאים האלה כאשר אני אומר לה שהיא צריכה להתחיל לעשות דברים כדי לצאת מהמצב הזה ושהיא צריכה להגיד את הדברים שמפריעים לה כפי שהיא אומרת לי כך לאמר זאת גם לצד השני. בקיצור אנחנו בסוג של מערבולות ולא יודעים איך לצאת מזה. אני אשמח אם תוכלו לעזור לנו , כי אנחנו ממש אובדי עצות תודה
 

Kosha 4ka

New member
לדעתי

היא רק רוצה שבעיקר תתמוך בה ולא תמצא לה פתרונות, אני גם בספק אם באמת אפשר למצוא פתרון להתנהגות של האימא אם היא מתנהגת ככה כל החיים, קצת קשה לגרום לשינוי התנהגות של בן אדם. למה שפשוט לא תעברו לגור ביחד?
 
שלום לך

אתה כותב באריכות רבה מה שעובר על חברה שלך ואיך זה משפיע עליך ועל החברות שלכם. אני לא יודעת בת כמה חברתך אבל אני מניחה שהיא בסביבות הגיל שלך (25?). היא בוחרת להשאר בבית שבו חלק נכבד מחייה נשלטים ע"י האם, שהיא מרגישה מושפלת ו"קטנה" וזאת, לטענתה בגלל שהיא לא רוצה ליצור בלגן בבית או בלגן בחייה. אך חייה בבלגן גם כך, היא נשארת "קטנה ונשלטת" ומצבה הנפשי ירוד כפי שאתה מתאר. רק היא זאת שיכולה לקבל החלטות לגבי החיים שלה. לנתק את עצמה מבית "רע" זה צעד שיש בו הרבה כאב, כאב שגם נובע מההכרה שלא זכת במשפחה כפי שאולי חלמה שיהיה לה. לנתק את עצמה דורש הרבה אומץ- כן, לתקופה מסוימת יהיה יותר "בלגן" - כעס, דחיה ואלי דברים נוספים. צריך אומץ כדי לשרוד תקופה כזאת. אבל יש בצעד כזה גם סיכוי - לבנות את החיים שלה למרות ההורים שלה, למרות העדר דברים משמעותיים שלא קבלבה, למרות הכעס שלהם. זאת המשמעות האמיתית של לגדול. אולי היא עדיין לא בשלה לכך, אולי המצב צריך להיות יותר רע כדי שזה יניע אותה לשינוי. (אמא שלה אחראית לחיים של עצמה. סביר שהיא לא תשתנה. מה הסיבה שהחברה שלך אינה פונה לעזרה מקצועית?!). אתה לא יכול לעשות אף אחד מהדברים האלה במקומה. אתה יכול להקשיב, לתמוך, להבין, להציע. חשוב לא להיות ביקורתי. זה מה שחברתך יכולה כרגע לעשות. זה היה מקל עליה אם הייתם עוברים לגור ביחד לא בבית שלך? דברתם על זה? שקלתם? החיים שלה אכן במערבולת ונראה שהמערבולת הזאת משפיע גם על החיים שלך. תשתדל לעשות את ההפרדה הזאת ולא להתערבל יחד איתה. אני חושבת שזה יעזור גם לך וגם לה. יכול להיות שאתה יכול להגיד לה שאתה מחכה זמן מה עד שהיא תמצא את הדרך שלה - שאתה על פי הבור בו היא שקועה, שאתה יכול לתת לה יד ולהשקיע מאמץ כדי למשוך אותה, אבל אם היא לא תשקיע בעצמה את המאמץ לצאת, עלול לקרות מצב שהיא תמשוך אותך למטה.אף אחד מכם לא רוצה שדבר כזה יקרה, אך זה עלול להיות.
 

עדמתי24

New member
דבר ראשון תודה על תשומת הלב

שנית, לגבי נושא מעבר לדירה משותפת ביחד , הבעיה היא שאנחנו לפני תחילת הלימודים. היא בת 22 (תהיה בת 23 בתחילת שנת הלימודים ) ואני בן 24 (ואהיה בן 25 בתחילת שנת הלימודים). כרגע גם מבחינת הנושא הכלכלי שלא מאפשר לשנינו לעבור לדירה משלנו ולכן לא פעם ולא פעמיים היא אמרה לי שללא המצב הכלכלי היא הייתה עוברת מזמן לבית אחר וחשוב לציין שלא לאחר שאני יזמתי אלא מיוזמתה היא אמרה לי את הדברים האלה. לאחר שרשמת לי את כל התגובה המושקעת אני חייב לציין ששמתי לב שהדברים שרשמת כל כך נכונים ויושבים אחד על אחד עם המצב הנתון. אני מודע לזה שאני צריך פתחות להתערב ואני לא פעם נושך שפתיים על מנת לא להביע דעה אך יש דברים שבן אדם נורמלי ושפוי לא מסוגל לשבת בצד ללא תגובה במיוחד שמדובר במישהו כל כך קרוב אלייך. שאלתי היא מה אנו יכולים לעשות כרגע , כי מעבר דירה למקום "נייטרלי" לא מאמין שיהיה בזמן הקרוב אלא אם כן היא תעבור אליי ואז גם מבחינה כלכלית היא תוכל להרשות לעצמה, אך זה יקרה רק אם יקרה משהו קיצוני ביותר שלא ישאיר לה ברירות. אני פשוט נדהם כל פעם מחדש היא שהיא מגיעה אלינו הבייתה היא מרגישה כל כך פתוחה , גם איתי ליד אמא שלי וגם עם אמא שלי אם זה בכל דבר הכי קטן אם הולכים למסעדה או שאנחנו בבית באווירה כל כך טובה שהחיוך לא יורד ממנה ולעומת זאת שאני אצלה הכל בצורה כל כך קרה ומנוכרת שפשוט מוציא את החשק להגיע לשם. זה נראה כאילו שכשהיא מגיעה אלינו יש לה סוג של בריחה מהמציאות לכמה שעות של איוורור וקצת שחרור לפני שחוזרת הבייתה. בקיצור, אני אשמח אם תוכלו לעזור בטיפים איך אני יכול להתעלם כאשר היא מספרת לי דברים על משפחתה ובמיוחד על אמא שלה ושנית מה אנחנו יכולים לעשות ביחד בתנאים שציינתי שיעזור לנו קצת להשתחרר מהמצב הזה. וכמובן תודה בשנית על תשומת הלב בהודעות
 
המשך

אני בהחלט יכולה להבין שהאפשרות למגורים משותפים לא מציאותית כרגע מבחינתכם, מה שמשאיר בפניכם את האפשרות שהמצב יימשך כפי שהוא או שהיא תעבור לגור איתך, בבית של משפחתך. יכול להיות שהאפשרות האחרונה לא לגמרי נוחה לחברתך - לא רק בגלל "הבלגן" שהדבר עלול ליצור. למרות שכשהיא נמצאת בביתך היא מרגישה מאד בנוח, לא קל להחליט לגור בבית של משפחתך. זה משאיר את המצב כפי שהוא - ובכל זאת, אני רואה בכך בחירה! אני לא התכוונתי שאתה אמור להתעלם כאשר היא מספרת דברים על משפחתה - אתה יכול להגיד שאתה מבין שזה קשה לה אבל לא להמשיך לפתח את הנושא כי אין בזה הרבה טעם ולפעמים זה אפילו מחזק את התקיעות. אני מציעה לך לדבר איתה מאד בכנות על המצב - על מה שאתה מרגיש, על מה שאתה חושב, על מה אתה מציע, על איך אתה רואה את עצמך כאשר המצב לא משתנה, על איך אתה רואה אותה, את סבלה (לא ביקורת, תאור), להציע לה לחפש עזרה מקצועית אשר תאפשר לה לצאת מהתקיעות (לאו דוקא הפיזית,יציאה מבית הוריה), אלא הנפשית/רגשית, שלא מאפשרת לה לעשות שינוי בתוכה, בעמידה שלה מול הוריה. אדם יכול לפתח בתוכו נפרדות מבלי להפרד פיזית. יותר קשה אבל אפשרי. אני מאחלת לה שתצליח ולך - שתצליח להיות איתה, להכיל אותה, מבלי "לאבד" את עצמך, את הנפרדות שלך ממנה.
 
למעלה