זקוק לעצה טובה...

[amiros26]

זקוק לעצה טובה...

שלום לכולם,
אני גרוש בן 28 בלי ילדים, אני בקשר עם מישהי גרושה בת 36 עם 2 ילדים (4 ו-8) כבר שנה.
אני אוהב אותה בכל ליבי והיא אותי, יחד עם זה אמרתי לה שהקשר לא יכול להימשך בעיקר כי אני מפחד מכל העניין של הילדים על כל הסיבוכים הקשורים לזה.
הילדים לא מודעים לקיומי.
זה היה לפני חודש, שנינו שבורים מזה, יש אהבה באמת גדולה.
אני באמת לא יודע מה לעשות.... אני באמת אוהב אותה אבל עושה לעצמי כל מיני סימולציות בראש של מה יהיה כשנגור ביחד וחושב שאני אהיה מתוסכל מכל הסיטואציה עם הילדים בסופו של דבר...
מישהו יכול לתת עצה ? מניסיון או לא..

 

[Eלנה]

אומרים שאהבה מחפה על הכל

אבל יחד עם זה ישנם כאן כמה מכשולים שתצטרך להתמודד איתם ולהחליט אם מתאים לך.
אני מכירה את זה די מקרוב, אני גם גרושה + 2 והרבה גברים נרתעים מאשה עם ילדים והכי מצחיק שאלו גרושים שיש להם ילדים
המחשבה לעבור לגור יחד עם הילדים כמובן די מלחיצה אותם, אתה לא שונה האחרים.
אני לא רוצה לראות שחורות אבל מבחינתך כרווק ללא ילדים אתה מכניס סבוכים למערכת זוגית שגם ככה קשה, אם הייתי אחי הייתי אומרת לך בכאב רב לשקול טוב טוב את מעשיך, אולי עדיף כאב אחד על כאבים רבים יותר בעתיד
אבל כל מה שאמרתי זה שלי ואתה תחשוב מה טוב עבורך ( לא מכירה אותך)
אגב, מה אומרים על זה הוריך?, חבריך?

 

[הנזם הכחול]

אהבה לא מחפה על שום דבר. רד מזה.

מה אתה צריך את התיק הזה?! לחיות עם מישהו/י שיש לו/ה ילדים זה להיות תמיד במקום שני או שלישי אצל בן או בת הזוג אף פעם לא ראשון!
אני אומרת את זה מניסיון כי היה לי חבר עם ילדים וזה היה סיוט למרות שהם לא גרו איתו ולא פגשתי אותם בכלל....
והילדים של החברה שלך גם גרים איתה בטח.
עזוב אותך. אתה הרי יודע בעצמך שזה לא בשבילך לחיות עם ילדים לא שלך אז תקשיב לבטן שלך. האינטואיציה לא בוגדת.

 

[mother cat]

אם אתה חושש מזה - אתה כנראה יודע למה...

סורי, אני לא מאמינה שאהבה מכפרת על הכל, אפילו אם יש אהבה גדולה. להמשיך קשר עם אשה שיש לה ילדים זה לקחת על עצמך משהו מאד גדול, ואם אתה חושש מזה - כנראה שזה לא מתאים לך.

אני רוצה להאמין שאצל אהובתך הילדים תמיד יהיו במקום הראשון. צרכיהם וטובתם תמיד יהיו בראש מעייניה (ככה זה צריך להיות...) ואם אתה לא בנוי לקשר כזה, זה יגמר לא טוב...

תיקח בחשבון שלעבור לגור איתה אומר להיות מבוגר משמעותי בחייהם (ה"תפקיד" המדוייק נתון להגדרה של שניכם, ותלוי כמובן בעוד גורמים, כגון האם אביהם הביולוגי בתמונה) - וזה משהו שאסור לך לעשות אם אינך מסוגל לקיים קשר חיובי אם הילדים (הסמנטיקה של "לאהוב" אותם אינה חשובה פה - אתה צריך לדעת לכבד ולהעריך אותם, לחבב אותם, לדאוג להם...) - כי תוכל לגרום להם נזק אדיר, וכמובן שגם לך ולזוגתך.

אני יכולה מנסיון להגיד לך - זה ק-ש-ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה קשה מאד. לגדל ילדים בכלל זה קשה, ילדים חורגים זה קשה שבעתיים. אם אתה לא בטוח שאתה מסוגל להתמודד עם זה, אל תכנס לזה. אין לזה ממש פתרון, כי הרי על ילדיה היא לא תוותר....

 

[רפסודיה]

אהבה זה לא מספיק

מה גם שבתחילתם של קשרים רומנטיים (מדובר בתקופה של שנתיים בממוצע) זו התאהבות, לא אהבה. מתאהבים במי ובמה שאנחנו רואים באחר והוא בנו, לא באדם שנמצא שם באמת. וגם לא רואים בתקופה הזו את המציאות כפי שהיא בצבעיה הריאלים.
העצה היחידה שיש לי לתת לך היא לוותר על הקשר הזה. עם כל הכאב שאתה והיא חווים כעת. לו היא הייתה בגילה הנוכחי אך גם היא ללא ילדים היה לזה סיכוי. אבל לא בנתונים שלכם (תחשוב על כך שהילד הראשון שלה נולד כשאתה היית בן עשרים).

 

[מרוניה]

הבעיה שבעצם אתה פוחד ממשהו לא ידוע.

כלומר, אתה נמצא איתה שנה ואתה אפילו לא מכיר את הילדים שלה. אין לך מושג אם אתה מסוגל להסתדר איתם או לא. מדוע בעצם לא ניסית בכלל להכיר אותם? האם היה לך פעם קשר עם ילדים של בת זוג? עם ילדים בכלל?

 

[XמXלה]

חברה שלי ג+2 התחתנה עם רווק

ויש להם ילדה משותפת ועוד אחד בדרך. הוא אוהב את הילדים והם אותו. אבל יש לי תחושה שהרבה מההצלחה זה הבגרות האישית. הבחור היה בן 36 ומאוד קצה להקים משפחה.
אבל ייתכן ואתה צעיר מידי כדי להכניס את עצמך להתמודדות כזו שהיא לא פשוטה בעליל.

 

[סולמותוחבלים]

ראשית קשה לתת לך עצה, שנית,

לפני שאני חושב כיצד להתייחס, אשמח אם תוכל לענות על השאלות הבאות (לנו או לעצמך) לגבי הטקסט שלך:
א. מהם ה"סיבוכים" שאתה רואה ומפחד מהם?
ב. מה משמעות "כל העניין של הילדים"?
ג. ממה נראה לך שתהייה מתוסכל ? ובעיקר מה"סיטואציה עם הילדים"
ד. מה הסיבה והרקע שילדים לא מודעים לקיומך ואיך מכאן אתה מדלג למחשבות על מגורים יחד ?

 

[מ י ר י 2 2]

לא מנסיון

אני מאמינה שכשאדם פוגש את המיועד שלו, השאלה המנחה שלו היא לא "האם נהיה ביחד", אלא "איך נהיה ביחד", כלומר מה צריך לקרות כדי שנהיה ביחד.
ועמוק בלב, נשמע שאין לך את הודאות והנחישות הזו. אל תתכחש לה.
כי מצד אחד, בהחלט אפשר לעשות את זה, ולעשות את זה טוב (עובדה). מצד שני, הקשיים בפועל במשפחה מורכבת סביר שהם גדולים לעין ערוך ממה שאתה מדמיין כרגע. וכדי להתמודד איתם צריך השקעה מאוד גדולה, בטחון מאוד גדול, נכונות מאוד גדולה לותר, להתאמץ, לתקשר.
ואם תחושת הבטן שלך היא שאתה תהיה מתוסכל, יותר מסביר שזה מה שיהיה. ההתאהבות המדהימה שיש לכם היום תדעך מתישהו בעתיד, כך קורה לכולן, ותפנה את מקומה למשהו אחר. ומה שיהיה שם זה או תסכול מאוד גדול, או אהבת עומק וחברות.

לדעתי בשלב הזה עומדות בפניכם 2 אפשרויות:
הראשונה, היא להחליט שאתם שומרים את הקשר הזה כקשר בתחום מסויים, בלי שאתה פוגש את הילדים, בלי מגורים משותפים, רק להנות מהרגע. זה מתאים אם היא לא רוצה יותר ילדים, ואתה מוכן לדחות את השלב הזה בחייך, אתה הרי עוד צעיר מאוד (יצאתי מנקודת הנחה שבעתיד אתה תרצה משפחה. לא בטוח). האמת שאני חוששת שנתיב כזה צפוי להסב לשניכם תסכול, כי הצורך להתקדם בקשר שהוא טוב הוא טבעי.

השניה, היא להחליט שזה לא מתאים, ואז לחתוך. להפרד זה סוג של גמילה, ועד שלא תתנקה לגמרי, אתה (וגם היא) תמשיך לסבול. את שברון הלב שלך מהפרידה תשתף עם משפחה וחברים, לא איתה.

בהצלחה!
זה לא קל...

 

[אספרסו2]

לפי מה שכתבת

מסתמן שאתה מדחיק את העובדה שיש לה ילדים,
שנה בקשר והילדים לא מודעים לקיומך?

ברח מהר כי זה לא בשבילך.

 

[החתולית]

אני רואה שאינך מגיב לתשובות שקיבלת

מאילו סיבוכים אתה חושש ? למה הילדים לא מודעים לקיומך - בחירה שלה או שלך ?

ילדים הם חלק גדול במשפחה, והם כאן כדי להישאר, היינו לא הולכים לשום מקום. אם אינך אוהב ילדים, או אינך רוצה ילדים, כנראה שהצעד שעשית נכון.

אהבה אינה מספיקה כדי לבנות זוגיות ומשפחה טובות ובריאות.