זקוק לעצות להמרצת הילדים

יוסי ח1

New member
זקוק לעצות להמרצת הילדים

שלום לכולם, יש לנו בעיה בקשר לילדים בנושא של משמעת, כגון לקום להכין שיעורים, מקלחות, אוכל, שעת שינה, השכמה, התארגנות, ועוד... יש ימים מסוימים, שזה עובר בסדרדיי סביר אך יש מיקרים לאחר בקשות אין ספור הרמת קול כמה פעמים, הרבה סבלנות(תאמינו לי דיי הרבה) מגיע השלב שהשיערות בראש מתחילות להזדכר מרוב הכעס על חוסר האיכפתיות, ואני אומר ניתן עוד צ'אנס ואתה רואה שהראש הקטן ממשיך לעבוד, עד שאין ברירה אני מפליק כמה קטנות, ולצערי זה עוזר, איך אני יכול לעשות את זה אחרת, הם כמובן חכמים ונבונים (הילדים שלי לא?!) אני ואישתי יושבים ומדברים איתם כמו בוגרים, הם מבינים עיניין, מבטיחים הבטחות, זה מחזיק אולי יום וחצי יומיים ושוב אותו סרט, מה עושים ??!! יש טבלת התנהגות שמי שממלא אותה מקבל מתנה, בסוף השבוע הם מקבלים דף קשר מהמורה בו הם כותבים ציון על התנהגותם במהלך השבוע האחרון, השתתפות בשיעורים, וכמובן הדף חוזר למורה שבו אנחנו מציינים איך הוא התנהג במהלך השישבת, מה עוד נשאר לעשות?? תודה מראש יוסי
 

faith2

New member
אוי אוי אוי.....

כמה פליקים פה ושם? לילד זה ממש לא נעים לקבל כמה פליקים פה ושם. בקשר לבעיית ההתנהגות אני חושבת שאני אתן להורים כאן בפורום. אבל בקשר לפליקים? לאף אחד לא נעים לקבל פליקים- אני בטוחה שגם אתה לא היית נהנה מזה. פליק של אדם בוגר כואבת נורא- היקף היד והכוח משפיעים נורא על העוצמה של הפליק- ילד בן 10 יקבל את ה"פליק" כמכה נורא כואבת שאולי לגבר בן 40 לא תזיז....מציעה לך לשקול שוב את שיטת החינוך הזאתי. אני בטוחה שיסכימו איתי שמכות אינה שיטת חינוך- הידברות היא שיטה. וכל עוד ההדברות לא תצליח סמוך עליי שאלימות לא תעזור כלל. זה יכול להביא לדפוס של אלימות אצל הילד כמתבגר וגם למרידה בהורים. דברי ההדברות עדיפים פי 10 על דרכי האלימות.
 

יוסי ח1

New member
אבל איפא הגבול שאפשר לומר עד כאן??

אחרי שמדברים בצורה הכי יפה מבקשים ואפילו שואלים מתי זה יתבצע, נותנים זמן מעבר למה שביקשו ואז נזכרים באלף ואחד דברים העיקר להיתחמק, עד שמתחילים להזהיר בצורה עדינה ושלווה, לוקח לי הרבה זמן עד שאני מתחיל להרים את הקול, איפא הגבול של הסבלנות?? הפליקים שאני נותן הם מעטים ודי חלשים ותאמיני לי הם כואבים לי פי עשר מהם (אם בכלל כואב להם פיזית) ולצערי הגדול זה עוזר, הם מקבלים המון חיזוקים אנחנו אוזן קשבת לרצונות ולתלונות שלהם, וקשר ישיר עם המורה, הנה לאחרונה הילד הגדול התלונן שהוא לא מסתדר עם זה שיושב לידו בכיתה, לקחתי את זה בשיא הרצינות כי ראיתי שלא פעם הוא מתלונן על זה, ניגשתי למורה שלו, ודרשתי בתוקף שיעביר אותו מקום, תאמינו לי אני אבא די כליל ולא פרמיטיבי, יש אומרים יותר מידי חברי איתם, משחק איתם גולות סביבונים, פוגים משחקים ביחד במחשב מה לא?! אם הם רוצים והוכיחו לא פעם שהם יודעים להיות ילדים טובים, אני לא מבקש להיות 100 % כל הזמן נכון הם ילדים אבל דברים מינימליים שכל ילד יודע ועושה כל יום, יוסי
 

עינת

New member
לפני שאני בכלל מתחילה להתייחס

לעניין רוצה לומר לך יוסי שאלימות מכל סוג (ופליק קטן זו גם אלימות "קטנה") היא תוצאה של תיסכול , של חוסר יכולת להתמודד ולכן בוא נסגור דבר ראשון שהאלימות בטלה ומבוטלת ונתמודד בדרכים אחרות מה דעתך?
 

jessy19

New member
../images/Emo45.gif

אלימות היא ממש לא הכיוון וזה רק יחריף את הבעיה ויפתח עויינות בילדים.
 
שלום יוסי ,לדעתי

קודם הכול ולא פליק או כול דבר אחר הכול בנועם ועדינות, דבר שני ראיתה מה המורה כתבה ,יפה שמור את זה בצד , חכה עוד יום או יומאיים ואז אם שוב שב לשיחה בלבד, לפעמים המורים מוסיפים ולדעתי אנו לא צריכים להיות השוטרים של הילדים על בית הספר להיסתדר לבד עם הילד,רק למקרה חריג להתערב , נסו לא ללחוץ על הילד ותראו לפעמים זה עובד, תמכו בו מהצד,בקשר לזה שאתם כותבים אך הילד היה בשבת לא מספיק הלחצים של המורה גם אתם ,זה יותר מידי הילד לא מרגיש מוגן כולכם עלו מינסיון אחי זה לא עובד, בסוף הילד יגיד לעצמו טוב גם המורה גם ההורים אז חבל על הניסיון להיות ילד טוב עדיף , חשוב על זה מה שבבית ספר זה שם ,גם לי היתה בעיה כזאת בסוף ניגשתי למנהלת ואמרתי לה סליחה אני לא שוטר של בני , אולי אתם רוצים שאני ישב איתו בכיתה חפשו מה מפריע לו ולמה הוא מפריע , אולי כיתה אחרת או בית ספר אחר ,חשוב על זה
 

מייקי69

New member
טוב,נו, באמת....

קודם כל, אני רוצה שתדע שאני חרא אמא. לא, שיהיה ברור. שתדע מה אתה הולך לקרוא. אני הפסקתי עם ה"פליקים" ברגע שהבנתי שכל פליק הוא שחרור של תסכול שלי. שה"פליק" משרת את הקריזה שלי. יש עונשים הרבה יותר "כואבים" מפליקים - שתדע. אז מאז שהבנתי - אני חרא אמא ואני לא מפליקה ולא בטיח. חוץ מזה אני חרא אמא - כי ממש לא מעניין אותי הציונים שהוא מביא, ולא מעניין אותי אם הוא התנהג טוב בשיעור. אני מקפידה על גילויי אלימות שלו נגד הסביבה. זה כן. כי גם שם, לדעתי, זה ביטוי למצוקה. מעבר לזה, אני... נו, טוב, חרא אמא. "כל הילדים" הולכים לישון בסוף. ואצל רובם זה מלווה בויכוח. אתה יודע, זה לא רק אצלך. ואם יש להם בעיות בהתארגנות, בבקשה רד לעומק הבעיה. כי יתכן ויש דברים אחרים שאתה לא רואה, שמקשים עליהם את ההתארגנות (בכלל לא ציינת באיזה גיל מדובר. זה אחרת אם הם בני 16 ו - 18, כן?) תגמיש את החוקים. למה? - כי אי אפשר שכל החיים הם ילכו לישון בצעקות ומריבות, או יקומו אל תוך גיהנום תזזיתי. מה הקטע? מה יקרה להם אם ילכו לישון שעה מאוחר יותר, או לחילופין, ידלגו על מקלחת? בתור חרא אמא, אני חושבת שאיכות החיים בבית היא מעל לכל. אפשר להפוך את החיים למלחמה אחת גדולה, ואפשר פשוט להניח את החוקים לרגע, כדי ללמוד לזרום. מקסימום תהיה חרא אבא, ביג דיל. אבל יהיה לך כייף ונעים, ומצחיק, ומה לא. החוקים שאני כן דוגלת בהם, הם חוקים של כבוד הדדי. הילדים הם חלק מהבית, ואם מנסים להבין את הצרכים שלהם, ניתן בשקט גם לדרוש בחזרה. את זה עושים בשיחה פתוחה. יאללה, בואו נחליט שהולכים לישון שעה מאוחר יותר, אבל בתמורה אתם תורמים את החלק שלכם שכולל אל"ף בי"ת וכו'. או לחילופין - אתם רוצים משחק מחשב חדש - סבבה. אבל גם אני רוצה משהו. אני רוצה להפסיק לריב איתכם על המקלחת. עושים עסק. אפשר גם להכין מגילת חוקים שתיכתב ביחד, עם כל הצדדים הנוגעים בדבר. חותמים ותולים על הקיר. צחוק צחוק - אבל זה עובד. אמרה וחתמה אמא-לא-מי-יודע-מה.
 

יוסי ח1

New member
לא חידשת לי כלום

א. תדעי שפליקים אצלי לא באים מתוך תיסכול, את התיסכות שלי אני פורק לבד בחדר אחר בדיפקת יד קמוצה על הקיר, (זה עוזר) ב. הם בני 5 וחצי ו7 וחצי בערך, ועוד איך מעניין אותי הציונים שלו, אך בזה הוא די שם לב ואיכפת לו מכך. ג. אחרי שהם הולכים לישון מאוחר צריך לנער אותם מהמיטה, לפעמים אני גורר את זה עד שבע וחצי!!! כשצריך לצאת לפחות ב10 דקות ל 8 ד. קשיים בהתארגנות?! כשיוצא להם לישון אצל הדודה או חבר הם תוך פחות מ10 דקות מוכנים פיקס, איך זה, אני נותן להם בד"כ חצי שעה, דברים שהם מתצקשים אני עוזר להם שתייה חמה וסנביצים אני מכין(עוד משהו ששכחתי?) ה.יש בוודאי דילוגים על מקלחות לא קורה כלום באמת, ו. כבוד הדדי בוודאי שיש זה אחד החוקים העיקריים בבית, לא תישמעו אצלנו שום קללה ולו הקטנה, ואפילו לא שמות גנאי. ז. אני משוחחים איתם כמו ילדים גדולים מקשיבים לדרישות שלהם, ומישמים חלק מהם, מגיעים להסכמים בלוח זמנים בימי חופש למשל, זה בקושי מחזיק מעמד, גם בתוספת ויתורים והתגמשיות מצידינו, אני לא מצפה שהכל ילך לפי הסרד אבל רואים שאפשר קצת אחרת וזה ישפר לשנינו את מצב הרוח, כשזה קורה הם מקבלים המון חיזוקים ומקבלים תוספת של נקודות ירוקות בלוח, (עד 10 נקודות מקבלים מתנה ) אני עם אוזן קשבת אליהם מתיחס לבעיות שהם מעלים ברצינות רבה, לעולם אני לא מבטיח ולא מקיים, לעולם!!!! אם הבטחתי אני חייב לקיים מעולם לא שיקרתי להם, יום טוב לכולם
 
ילדים בני 5.5 ו7.5.

כולה ילדים (אפילו די קטנים) גן חובה, כיתה ב? על מה אנחנו מדברים בדיוק? אני ממש מבינה איך ילד בגיל זה יכול להוציא אותך מהדעת עד שתדפוק על הקיר מרוב זעם. אבל עדיף על הקיר מאשר על הילד. אני הייתי נוהגת לחלוטין אחרת, בסיטואציה שתיארת, אבל זה מתאים לי , לתפיסת העולם שלי, ולא לך, כפי שעולה ממה שאתה כותב. מאד מציעה לך לשקול קורסי הורים,שיש בכל מיני מקומות בארץ, במתנס"ים ואחרים, לפניך דרך ארוכה ארוכה של גידול ילדים ואם ככה אתה מרגיש כבר עכשיו (כיתה ב?) העתיד לא יהיה ורוד מדי. מה שאני כן יודעת, שאותי לימדו שאם יש כביש שלא מוביל אותי למקום שאני רוצה להגיע אליו-אני מחפשת כביש אחר. ואם הדרך שלך-של האיומים, הפליקים, הנקודות וכו לא מביאה לתוצאה- אז הולכים לדרך אחרת. ולמצוא דרך אחרת לפעמים צריך עזרה של מישהו מקצועי(גם להיות הורים זה מקצוע למרות שאין תעודות וציונים), או קבוצת תמיכה. בדרך שלך אתה כנראה תרוויח ילדים ממושמעים בסופו של דבר, אבל האם הם יהיו גם ילדים מאושרים? שווה שתחשוב על זה דקה וחצי. שיהיה לך יום טוב.
 

עינת

New member
הנה הגיעה עוד אחת כמו מייקי

אמא ממש לא מי יודע מה שרוצה לומר לך א. אז למה הם באים הפליקים ? אם לא מתוך תסכול שלך שלא מקשיבים לך? מתוך הפתגם הארכאי "חוסך שבטו שונא בנו"? הלכה למעשה? ב.נפלא - יהיה לך ילד עם ציונים של 100 בתעודה אבל על כל מילה שלא תמצא חן בעיניו , או על כל דבר שאחרים יעשו אחרת ממה שהוא רוצה - הוא יתחיל לחלק פליקים קטנים שלאט לאט יהפכו ליותר גדולים ומי יודע מה יהיה הגבול... ג.לילדים הרבה פעמים קשה לקום בבוקר כל כך חם ונעים שם מתחת לשמיכה... (תנסהלהזכר איך זה היה אצל יוסי הילד...) ד.אצל אחרים אנחנו תמיד מתנהגים קצת אחרת - גם אתה! ה. ברוך השם ו.כשיש פליקים אין כבוד הדדי. נקודה. ז.ממליצה לך בדיוק כמו אחותו של שייקספיר להצטרף לבית ספר להורים שם מן הסתם תקבלו כלים נפלאים (אבל מה? יכול להיות שתהפכו להיות חרא של הורים כמוני למשל או כמו מייקי)
 
יוסי בוקר טוב

אולי נסה לבוקר להכניס טלויזיה לחדר ולהדליק אותה בקול אבל לסרטים שהילדים הואבים כמו סרטים מצויירים וכו, אבל אתה עושה תנאי אם הילדים טלויזיה דלוקה רק עד ורבע שבע ואז קמים אם יש זמן וסימו להתארגן אפשר להמשיך לראות ככול שהם יעמדו בהסכם זה טוב לא מורידים מהזמן אבל לא ישר אחרי 5-4 פעמים להוריד זמן, תנסה אולי אצלך יעבוד גם אצלי זה עובד נהדרהם כבר קמים אפילו לפני,
 

faith2

New member
יוסי....

אלימות תמיד באה ממקום כלשהו. והיא לא צריכה לבוא. מה שדיבורים לא יעשו גם "פליקים" לא יעשו, הם רק יחמירו את המצב...הפחד של הילדים מהכאב, והתמרדויות בגיל ההתבגרות. וכואב לך פי 10? אתה חווה כאב נפשי מזה, הם לצערי ולצערך כואבים גם את הפיזי וגם את הנפשי. להכות ילד בגן? בכיתה ב'? זה כמו לתת לתינוק בן שנתיים פליק על התחת שהוא הכניס את היד לשקע- ממש קטן, אתה חושב שלא כואב לו? הרי הוא בוכה אחר כך כאיסטינקט- כן גם ילד בן 5.
 

יוסי ח1

New member
עשיתם ממני מפלצת נסחפתם ובגדול../images/Emo31.gif

טוב קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שכתב, למרות שיש כאלה שניסחפו ועשו ממני מפלצת, אני רחוק רחוק מלהיות כזה. כל מה שכולכם כתבתם טוב ויפה על הנייר, וכל מה שיעצתם לי כבר בוצע ומבוצע יום יום , חוץ מהקורס להיות הורה, אני בטוח שאני הורה מספיק טוב בלי זה כשאני נמגיע להרמת יד זה לעיתים רחוקות מאוד, ושוב זאת לא מכה של 50 ק"ג, נכון זו הרמת יד, אבל שוב אני אומר שלצערי כמפלט אחרון זה עוזר, כשהרבה לפני כן יש בקשה בצורה הכי יפה לבצע משהו, להרים משחקים או ספרים ומחברות ולסדר מערכת למחר למשל, אני נתקל בסירוב או התעלמות מוחלטת, בקשות חוזרות ונישנות, אזהרות, התראות, ומה לא, ואז הוא אומר לך בפירוש לא רוצה, יש דברים שאני אומר או קיי בסדר לא צריך, לא נכנס לעימות נותן לו "לנצח" , אבל כמה פעמים אני יכול לוותר?, יותר מידי ויתורים מראים על חולשה, ואת זה הם ינצלו יפה מאוד. דיבור מזלזל, מישהו מוכן שהילדים שלו ידבר אליו ככה?! הוא מביא את זה מבית הספר או שהוא רואה ויכוח בין בני משפחה אחרים להורים, ויש מיקרים קיצוניים של קללות לא קלות בין אימא לבן, שאגיע למצב הזה?! צריך לטפל בזה מהתחלה ולא כשזה חמור, הרמת יד שלי מבטאת אצלי שאת הפעולה הזאת חייב להתבצע ולא מתוך חוסר יכולת להתמודד, הילד יוסי תמיד לנגד עיניי זה אחד מאבני הדרך שמנחים אותי בדרכי, מה שאני רוצה שהבן שלי לא יהיה, מה שמשפחתי לא תיקנו אצלי אני אתקן לילדים שלי, טלויזיה בבוקר?! אם כל המלחמות של הבוקר ואחר הצהריים, לא פעם שקלטי להתנתק מהכבלים רק בגללם, ובעיקר בגללם אני משאיר אותם, לסיום כנראה שיש לכם רושם שאני אבא חסר סבלנות, עצבני, ומחפש לגמור את מטלות היום בקבלנות, אתם טועים טעות גדולה, יש בי ים של סבלנות וים של אהבה אמיתית לילדים של, אני ויתרתי ומוותר על הרבה דברים מעצמי בשבילם לדוגמא קבעתי עם חבר מעיר אחרת להיפגש במוצ"ש אחד, אחרי הרבה שבועות של תיאומים וכו.... מצאנו ערב כזה לקראת מוצאי שבת הבן הגדול נזכר שיש להם מפגש כיתתי ואבות צריכים לבוא,(ביה"ס דתי) בלי להסס ביטלתי את המיפגש עם החבר והלכתי איתו כי זה היה חשוב לו (אני לא מצאתי את עצמי שם) כשהילדים באים ונותנים לי חיבוק גדול ונשיקה, ותודות על כל מיני דברים שעשינו אני ואישתי, ואף התנצלויות שלהם כלפינו, והם מודים שהם התנהגו לא יפה, אני חושב שזה מראה שהדרך שלי נכונה והייתי רוצה שהיא תהיה מושלמת בזה שאני לא ישתמש בפליק הכי קטן אפילו לא פעם בכמה חודשים, כשאחד מהם עושה טעות שהיא די חדשה לו והוא לא ציפה לתוצאה עגומה, אני בא ומנחם אותו והוא מבין לבד שהוא עשה טעות והיום הוא למד לקח נוסף, אין אוירה של בלאגן בבית, אב יש מידי פעם מלחמות קטנות והמטרה שלי, לגמור אותה בצורה שקטה וטובה, להקשיב לילד ממה התחיל הויכוח תנסו לרדת לעומק המחשבה לי ושוב תודה לכולם יוסי
 

מייקי69

New member
אני בודאי לא אחדש לך כלום - שוב....

אבל יש לי הרושם, שאתה מתנהל על שחור ולבן. לא, אתה לא מפלצת. אף אחד לא אמר עלייך את זה. ואף אחד לא אמר שאתה לא הורה טוב. ברור שאיכפת לך, ועובדה שבאת וטרחת לשאול. מה שאמרו זה הרבה דברים חכמים, ולי יש תחושה, שבחרת להתבצר באני מאמין שלך, שלדעתי הוא האני מאמין של הורייך, לכולם אמרת שהם לא מבינים אותך, או לא מפרשים נכון, או שלא מחדשים. הכל כבר נעשה ונוסה - ככה אמרת. אז תשמע, ידידי, או שלא תשאל ולא תמשיך בכלל לקרוא את מה שאני כותבת, או שתוריד את השיפוטיות שלך לדרגת אפס - ופשוט תפתח את הראש. נגמרו הימים שבהם ילד צייתן היה שווה ערך ל"ילד טוב ירושלים". היום ילד צייתן הוא ילד שבולע, מצפין ומפנים את אישיותו, לבטיו ולפעמים גם את שלבי צמיחתו. הילד מקלל? - דהיינו הוא משחרר כעסים. וטוב שכך. לך תשים שמן בבית הכנסת. תגיד יפה תודה, על כך שהילד לא עוצר בתוכו כמו בתוך חבית נפץ, את כל מה שהוא חש, אלא מבטא אותו. לפי איך שאתה מתאר, זה לא משהו שיגרתי בבית, וכשזה קורה, מניחים לכעס לצאת ולשכוח. חולשה? אתה חושש להיראות חלש על מנת שלא "ינצלו" אותך? - זוהי תורה שפעם היתה שגורה והיום אבד עליה הכלח. בדיוק כמו שהמשפט: חוסך שבטו שונא בנו, פס ונעלם מהעולם. מה "ינצלו" אותך, מה? מה יעשו? יקחו ממך עוד לוגם אהבה? עוד קצת תשומת לב? באמת לא בסדר. שוב, אני לא הופכת אותך למפלצת. זה פשוט שאתה כמו שבוי בתורות ואמונות שכבר צמחנו מהן הלאה. כשאני אומרת "אנחנו" אני מתכוונת לכל עולם החינוך וההורות. מה שעשו לנו בבית, כשאנחנו היינו קטנים, כבר לא תופס. ואם לא תשכיל להקשיב, ללמוד ולהפנים תובנות חדשות - צפויה לך תקופה לא קלה. שלא לדבר על ילדייך. ברור לי שלא תסכים אף לא עם אות שכתבתי כאן. חותמת לך. כי אתה מעוניין בצייתנות, בכבוד, בכוח ושררה ("יותר מידי ויתורים מראים על חולשה, ואת זה הם ינצלו יפה מאוד"). זה היה נכון פעם. זה מאד לא נכון היום. אז או שאתה מוכן לצמוח כמו שצמחנו כולנו (וזה לגמרי לא קל, אבל בהחלט משתלם!!), או שאל תבוא לשים פה שאלות, שלתשובות שתקבל עליהן יהיה בעיניך טעם לפגם. דע לך שקראתי כל מה שכתבת, נתתי דעתי על כך, ואני חושבת שאני מבינה מה שאתה מתאר. עכשיו עשה אתה מעשה, וקרא שוב את מה שכתבו לך כאן. בלי לפחד לשמוע מה שאתה לא ממש אוהב לשמוע. ילד הוא עולם מלא, שמתהווה בכל רגע. פשוט יפה לראות. מרתק. הוא בונה לעצמו עולם וזהות. הוא מנסה את הגבולות, רק כדי לדעת אותם, לא כדי להיות "ילד רע". הוא בועט בהוריו, על מנת ללמוד לפסוע לבדו ולפתח לעצמו זהות, וגם עצמאות קטנטנה. הוא לא צריך להיות "בסדר". ממש לא. הוא צריך להתנסות ולטעות, ולכעוס, ולחוש מתוסכל כשלא מצליח לו. הוא צריך לבטא את התחושות שלו. ואנחנו צריכים קצת לספוג, קצת ללוות, להיות סבלניים למעידות שלו. אין מה לחשוש ממעמדנו כהורים. ברגע שנהיה שם להתוות את הגבולות, ללמד אותם, לנתב בתוכם - מעמדנו יישמר. ואת זה עושים תוך כדי הקשבה. לא תוך כדי ענישה וגם לא תוך כדי שיפוט. לא של הילד ולא של עצמנו. זהו. מאלאן מילים שלא דיגדגו את הנושא הרחב והחשוב הזה. לא מאמינה שתדע איך לאכול את המלל הרב הזה, ואני מבינה בהחלט למה. מאחלת לך הצלחה, בין כך ובין אחרת.
 

יוסי ח1

New member
אנחנו שו מפספסים את המטרה

לא אמרתי שכל מה שאמרתם לא נכו, אני אומר שאני מכיר ומיישם אותם וזה עובד ברוב הזמן, אני לא מעוניין שם יהיו כמו חיילים תחת מפקד על, ממש לא כל מה שכתבת בעיניין הילד נכון ומסכים איתך, לשחרר לחצים כעס וכו. אני להיפך מעודד אותם להוציא החוצה לא לשמור בבטן, גם אם יש לו תלונות עלינו ההורים, הוריי מאוד פרמיטיבים והם לא היו כשהייתי צריך אותם, מבחינה ריגשית, אף היו מיכרים שידעו שעברתי טראומה לא קלה, הם לא היו לידי, ולא תמכו בי, אני אדם שפתוח לרעיונות יכול לקבל ביקורת ומפנים אותה עושה חשבון עם עצמי, ואף מודה הטעויות שלי, עם השנים שיניתי דרכים לחינוך הילדים, לקחתי רעיונות ועשיתי נסיונות, אבל שוב יש דברים שאתה לא יכול לזוז מהם וגם לך בטח יש כללי ברזל במשפחתך, אין לי שום כוונה להפעיל כוח ושררה בבית שוב אנו מפספסים את המטרה, זה הכי קל, לעשות את זה אני מנהל שיחות פתוחו איתם שוב כנראה שלא קראת הכל מה שכתבתי, לא פעם אני מקבל את דעתם למרות שהיא שונה מדעתי, בכל אופן אני מסיים כאן את דברי כי זה כבר מתחיל לברוח לגמרי ממה שרציתי תודה וכל טוב לכולם \ יוסי
 
למעלה