זרים קרובים
לפני ארבעה חודשים פגשתי בחור נכה במסגרת בית-ספרית, שבא לדבר על תאונות דרכים עם חבריו, נכים גם הם... מאז, הוא לא יוצא לי מהראש. לא התאהבתי בו או משהו כזה, אבל אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו, ליצור איתו קשר, כי הוא נראה בן אדם מעניין באמת. מצאתי את כתובת המייל שלו וכתבתי לו, אבל הוא לא מעוניין בקשר, גם לא ידידותי. כתבתי לו פעמיים נוספות, הצעתי שיקרא את הסיפורים שאני מפרסמת באינטרנט, ואני לא יודעת אם הוא קרא. אני חושבת עליו כל הזמן. זה לא עוזב אותי. אני מרגישה כאילו אנחנו מכירים מגלגול קודם או משהו, ולא מצליחה (וגם לא רוצה) לשכוח אותו. אני חייבת לדבר איתו. מה אעשה?
לפני ארבעה חודשים פגשתי בחור נכה במסגרת בית-ספרית, שבא לדבר על תאונות דרכים עם חבריו, נכים גם הם... מאז, הוא לא יוצא לי מהראש. לא התאהבתי בו או משהו כזה, אבל אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו, ליצור איתו קשר, כי הוא נראה בן אדם מעניין באמת. מצאתי את כתובת המייל שלו וכתבתי לו, אבל הוא לא מעוניין בקשר, גם לא ידידותי. כתבתי לו פעמיים נוספות, הצעתי שיקרא את הסיפורים שאני מפרסמת באינטרנט, ואני לא יודעת אם הוא קרא. אני חושבת עליו כל הזמן. זה לא עוזב אותי. אני מרגישה כאילו אנחנו מכירים מגלגול קודם או משהו, ולא מצליחה (וגם לא רוצה) לשכוח אותו. אני חייבת לדבר איתו. מה אעשה?
אני מבינה את המצב שלך, גם לי קרה פעם משהו די דומה. מה שאני עשיתי בסופו של דבר וזה גם מה שאני מציעה לך לעשות הוא לנסות להבין אותו. אולי הוא לא מעוניין בקשר לא בגלל משו אישי כלפייך הרי בעצם לא כ"כ מכיר אותך. אולי הוא לא מעוניין בקשר בגלל סיבות אישיות שלו, אולי הוא לא מרגיש בנוח לדבר איתך בגלל שאת יודעת שיש לו מגבלה כל שהיא. הכל יכול להיות. לפי דעתי תרפי מזה קצת, אולי יום אחד הוא עוד ינסה ליצור איתך קשר?