Justin Angel
New member
זרימה VS יציבות
זה עוד אחת מהסוגיות האלו שאני מתחבט איתן מספר סיבובים כבר כמה חודשים ובדיוק היום בבוקר הכל הסתדר לי בבהירות מדהימה. על מה אני מדבר? מים ואבן. עכשיו, נכון שזה היה ברור מראש? מה התחיל את סבב תהיות זה שאלתם? לא קשה לומר. במהלך קריאה של Yet Another ספר מושלם על התרבות הקלטית ועל דרואידיות, הייתה תקועה פעילות מעניינת שאמור לבצע נער צעיר כאחד מטקסי המעבר בכדי להוכיח עצמו כגבר. זה הלך משהו כזה, הוא עמד מתחת למפל מים עם רגל אחת על סלע והיה צריך להרגיש מה זה אומר להיות המפל ומה זה אומר להיות האבן ולדעת להחליף בין שני מצבים אלו לפי הוראות הדרואיד. כלומר, אותו נער צעיר צריך היה מצד אחד להכניס את מלוא תודעתו לתוך הסלע ולשאול את תכונותיה לתוכו, וכנ"ל על זרימת המים, וגם לדעת להחליף בין שני המצבים. לקחת תכונות מן האבן זה אומר את היציבות של הסלע, את העוצמה והחוזק הבלתי-משתנה של האדמה, את מלוא הכובד של הקרקע עצמה. להיות גדול, כביר, בלתי-משתנה, לא מתכופף, לא נכנע, תמיד אתה ותמיד איתן. אין שום כוח שיכול לגבור עלייך אם באמת תאמץ את מלוא התכונות של הסלע. לא משנה כמה ואיך אתה תמיד תתגבר ולעולם לא תשבר. מלוא כובדה של האדמה. זוהי היכולת של לעמוד מול העולם ומול כל האתגרים ומול כל הקשיים ומול כל הנסיונות שזורקים עלייך ולהגיד בהתרסה "אני לא אשבר" ולעמוד מאחורי זה. זו היכולת של לזקוף את הראש למעלה ולעמוד מאחורי הפעולות שלך, נכשלו או הצליחו. זו היכולת שלך לדחוף את עצמך לגבהים ולמרחקים שלא ידעת שתוכל להגיע, אבל עדיין לעשות את זה - רק כי אמרת שתעשה את זה ואתה לעולם לא נשבר. לקחת תכונות מן המפל זה אומר את הגמישות של המים, את הזרימה של הנחל, את היכולת להיטמע של הזרזיף והיכולת להטמיע של הנהר השוצף. להשתנות, לצמוח, לגדול, לסגת, להתאים את עצמך ולהסתגל למצב חדש. אם צריך אתה הולך לכיוון אחד, ואם צריך לכיוון השני, אתה מתאים את עצמך למצב ויודע שאתה תמיד תשרוד דרך שינוי. ללכת מסביב, להקיף מכל כיוון, להכניס לתוכך ולהמשיך היא דרכם של המים. מלוא הקיבולת של המים. זוהי היכולת להתמודד עם קשיים לא ראש בראש אלא דרך להתאים את מסלולך שלך ובכך להשיג את היד העליונה. זה לקחת בעיה, להפנים אותו, להרהר עליה ובכך לפרק אותה מיכולת לפגוע בך ולחסום את התקדמותך. זה היכולת להגיד שטעית, שאתה לא צודק, שהגיע הזמן לשנות מסלול. תמיד לעבור ישר מסביב המכשולים שלך. אז מפל ואבן אמרנו? מפל ואבן, מפל ואבן, מפל ואבן, מפל ואבן! אז הבנו מה זה מפל, ומה זה אבן. אבל למה טקס מעבר קלטי לבגרות? מה הקשר? הכל תלוי באיחוד של שני גישות מנוגדות לכאורה (סינתזה) וביכולת לבחור באופן מודע איזה מהן עדיפה למצב נתון. על אדם בוגר לדעת שזה בסדר להתעקש על דרך אחת, כל הוא עוד בוחר שזו הגישה שהוא רוצה - להיות האבן. על אדם בוגר לדעת שזה בסדר להתאים את עצמך למצב כל עוד שזו הגישה שהוא רוצה - להיות המפל. אדם בוגר צריך לדעת שמותר לו לשנות גישה לפי רצונו, וצריך לדעת כיצד לפעול על פי רצון זה: לדעת להשתנות מאבן למפל, וממפל לאבן. אז אמרנו: אבן, מפל ומעבר ביניהם. ייתכן ובזה היה נגמר הסיפור, אבל זה פשוט מסודר מדי לטעמי, נראה נקי ודיכוטימי מדי. חשיבה עמוקה, יש. ניצול לחייננו האיישים, יש. מוסר השכל מחוכם, יש. ומה חסר? ה"מלכוד" של כל הסיפור נעלם. אינסטינקט - תבנית התנהגות גנטית אופיינית לגזע ולרוב מהווה תגובה לגירוי חיצוני או פנימי. דבר מולד שאינו נרכש. רפלקס - תבנית התנהגות נרכשת שמתבטאת כתוצאה מגירוי פנימי או חיצוני. דבר נרכש. ההבדל בין אינסטינקט לבין רפלקס לפי טעמי הוא תרגול, תרגול ועוד תרגול. מה שלא נלמד, לא ניתן לזמן באופן מודע בזמן צורך, ולכן להסתמך על אינסטינקט גרידא או בכלל אינו דבר חכם. רפלקס הוא דבר שנטבע באדם לאחר תרגול רב מאוד והופך לתגובה לא-מודעת, אך ניתן לזמנה בצורה מודעת כאשר הצורך צץ. למשל, אדם אשר נכנס לקטטה ירים את ידיו להגן על פניו ועל איברים פנימיים, גם אם אינו יודע כיצד להילחם זהו אינסטינקט של האדם להגן על אזורים אלו. אין זוהי מחשבה מודעת להיכן או איפה יש למקם את ידיו ועל מה יש להגן, אלא הוא מתבצע כאינסטינקט. לעומת זאת, אדם אשר למד והשכיל ותרגל באופן מודע כיצד יש להניח את ידיו ומדוע יכול לבצע את הפעולה הנרכשת באופן לא-מודע בסופו של דבר. (משהו בסגנון קראטה-קיד שהזקן מלמד אותו ל"Wax on, Wax off", בהתחלה התלמיד מגן על עצמו אינסטנקטיבית ולאחר שתרגל זמן רב כיצד יש לנוע הפך הדבר לתנועה בלתי-מודעת שניתן לזמן כאשר צריך). אז מה הקשר של אינסטינקט ורפלקס למפל ואבן? שאלה נהדרת. יש רגעים בחיים של כולנו שאנחנו האבן בחיינו, שאנו מחליטים משהו ואיננו מסכימים לזוז. יש רגעים בחיים של כולנו שאנחנו המפל, שאנחנו הולכים מסביב לבעיות או נסוגים. אבל הבחירה בין להיות אבן או מפל היא אינסטנקטיבית, ולא פעולה מודעת שנרכשה. אני טוען שהסיבה שאותו טקס מעבר קלטי הוא טקס מעבר מעבר קלטי הוא לא רק מפאת שהוא מלמד כישורים חשובים, אלא את היכולת לתמרן ביניהם באופן מודע לרמה שהוא הופך להיות מאינסטינקט לרפלקס. להיות מודע מתי אתה אבן, להיות מודע מתי את מפל, להיות מודע מתי צריך לשנות גישה, לדעת כיצד ניתן לשנות גישה בשבריר שנייה. האפשרות לבחור מהי גישתך היא המבחן האמיתי, ולא לאו דווקא הבחירה עצמה. ברכות זוהרות
זה עוד אחת מהסוגיות האלו שאני מתחבט איתן מספר סיבובים כבר כמה חודשים ובדיוק היום בבוקר הכל הסתדר לי בבהירות מדהימה. על מה אני מדבר? מים ואבן. עכשיו, נכון שזה היה ברור מראש? מה התחיל את סבב תהיות זה שאלתם? לא קשה לומר. במהלך קריאה של Yet Another ספר מושלם על התרבות הקלטית ועל דרואידיות, הייתה תקועה פעילות מעניינת שאמור לבצע נער צעיר כאחד מטקסי המעבר בכדי להוכיח עצמו כגבר. זה הלך משהו כזה, הוא עמד מתחת למפל מים עם רגל אחת על סלע והיה צריך להרגיש מה זה אומר להיות המפל ומה זה אומר להיות האבן ולדעת להחליף בין שני מצבים אלו לפי הוראות הדרואיד. כלומר, אותו נער צעיר צריך היה מצד אחד להכניס את מלוא תודעתו לתוך הסלע ולשאול את תכונותיה לתוכו, וכנ"ל על זרימת המים, וגם לדעת להחליף בין שני המצבים. לקחת תכונות מן האבן זה אומר את היציבות של הסלע, את העוצמה והחוזק הבלתי-משתנה של האדמה, את מלוא הכובד של הקרקע עצמה. להיות גדול, כביר, בלתי-משתנה, לא מתכופף, לא נכנע, תמיד אתה ותמיד איתן. אין שום כוח שיכול לגבור עלייך אם באמת תאמץ את מלוא התכונות של הסלע. לא משנה כמה ואיך אתה תמיד תתגבר ולעולם לא תשבר. מלוא כובדה של האדמה. זוהי היכולת של לעמוד מול העולם ומול כל האתגרים ומול כל הקשיים ומול כל הנסיונות שזורקים עלייך ולהגיד בהתרסה "אני לא אשבר" ולעמוד מאחורי זה. זו היכולת של לזקוף את הראש למעלה ולעמוד מאחורי הפעולות שלך, נכשלו או הצליחו. זו היכולת שלך לדחוף את עצמך לגבהים ולמרחקים שלא ידעת שתוכל להגיע, אבל עדיין לעשות את זה - רק כי אמרת שתעשה את זה ואתה לעולם לא נשבר. לקחת תכונות מן המפל זה אומר את הגמישות של המים, את הזרימה של הנחל, את היכולת להיטמע של הזרזיף והיכולת להטמיע של הנהר השוצף. להשתנות, לצמוח, לגדול, לסגת, להתאים את עצמך ולהסתגל למצב חדש. אם צריך אתה הולך לכיוון אחד, ואם צריך לכיוון השני, אתה מתאים את עצמך למצב ויודע שאתה תמיד תשרוד דרך שינוי. ללכת מסביב, להקיף מכל כיוון, להכניס לתוכך ולהמשיך היא דרכם של המים. מלוא הקיבולת של המים. זוהי היכולת להתמודד עם קשיים לא ראש בראש אלא דרך להתאים את מסלולך שלך ובכך להשיג את היד העליונה. זה לקחת בעיה, להפנים אותו, להרהר עליה ובכך לפרק אותה מיכולת לפגוע בך ולחסום את התקדמותך. זה היכולת להגיד שטעית, שאתה לא צודק, שהגיע הזמן לשנות מסלול. תמיד לעבור ישר מסביב המכשולים שלך. אז מפל ואבן אמרנו? מפל ואבן, מפל ואבן, מפל ואבן, מפל ואבן! אז הבנו מה זה מפל, ומה זה אבן. אבל למה טקס מעבר קלטי לבגרות? מה הקשר? הכל תלוי באיחוד של שני גישות מנוגדות לכאורה (סינתזה) וביכולת לבחור באופן מודע איזה מהן עדיפה למצב נתון. על אדם בוגר לדעת שזה בסדר להתעקש על דרך אחת, כל הוא עוד בוחר שזו הגישה שהוא רוצה - להיות האבן. על אדם בוגר לדעת שזה בסדר להתאים את עצמך למצב כל עוד שזו הגישה שהוא רוצה - להיות המפל. אדם בוגר צריך לדעת שמותר לו לשנות גישה לפי רצונו, וצריך לדעת כיצד לפעול על פי רצון זה: לדעת להשתנות מאבן למפל, וממפל לאבן. אז אמרנו: אבן, מפל ומעבר ביניהם. ייתכן ובזה היה נגמר הסיפור, אבל זה פשוט מסודר מדי לטעמי, נראה נקי ודיכוטימי מדי. חשיבה עמוקה, יש. ניצול לחייננו האיישים, יש. מוסר השכל מחוכם, יש. ומה חסר? ה"מלכוד" של כל הסיפור נעלם. אינסטינקט - תבנית התנהגות גנטית אופיינית לגזע ולרוב מהווה תגובה לגירוי חיצוני או פנימי. דבר מולד שאינו נרכש. רפלקס - תבנית התנהגות נרכשת שמתבטאת כתוצאה מגירוי פנימי או חיצוני. דבר נרכש. ההבדל בין אינסטינקט לבין רפלקס לפי טעמי הוא תרגול, תרגול ועוד תרגול. מה שלא נלמד, לא ניתן לזמן באופן מודע בזמן צורך, ולכן להסתמך על אינסטינקט גרידא או בכלל אינו דבר חכם. רפלקס הוא דבר שנטבע באדם לאחר תרגול רב מאוד והופך לתגובה לא-מודעת, אך ניתן לזמנה בצורה מודעת כאשר הצורך צץ. למשל, אדם אשר נכנס לקטטה ירים את ידיו להגן על פניו ועל איברים פנימיים, גם אם אינו יודע כיצד להילחם זהו אינסטינקט של האדם להגן על אזורים אלו. אין זוהי מחשבה מודעת להיכן או איפה יש למקם את ידיו ועל מה יש להגן, אלא הוא מתבצע כאינסטינקט. לעומת זאת, אדם אשר למד והשכיל ותרגל באופן מודע כיצד יש להניח את ידיו ומדוע יכול לבצע את הפעולה הנרכשת באופן לא-מודע בסופו של דבר. (משהו בסגנון קראטה-קיד שהזקן מלמד אותו ל"Wax on, Wax off", בהתחלה התלמיד מגן על עצמו אינסטנקטיבית ולאחר שתרגל זמן רב כיצד יש לנוע הפך הדבר לתנועה בלתי-מודעת שניתן לזמן כאשר צריך). אז מה הקשר של אינסטינקט ורפלקס למפל ואבן? שאלה נהדרת. יש רגעים בחיים של כולנו שאנחנו האבן בחיינו, שאנו מחליטים משהו ואיננו מסכימים לזוז. יש רגעים בחיים של כולנו שאנחנו המפל, שאנחנו הולכים מסביב לבעיות או נסוגים. אבל הבחירה בין להיות אבן או מפל היא אינסטנקטיבית, ולא פעולה מודעת שנרכשה. אני טוען שהסיבה שאותו טקס מעבר קלטי הוא טקס מעבר מעבר קלטי הוא לא רק מפאת שהוא מלמד כישורים חשובים, אלא את היכולת לתמרן ביניהם באופן מודע לרמה שהוא הופך להיות מאינסטינקט לרפלקס. להיות מודע מתי אתה אבן, להיות מודע מתי את מפל, להיות מודע מתי צריך לשנות גישה, לדעת כיצד ניתן לשנות גישה בשבריר שנייה. האפשרות לבחור מהי גישתך היא המבחן האמיתי, ולא לאו דווקא הבחירה עצמה. ברכות זוהרות
