זרקור על האחים

[לב אם]

../images/Emo24.gif נשמח להיות כאן בשבילך

 

[oranit g]

אני כל כך מזדהה איתך- מומלץ ספר של

אמנם כל מקרה שונה אבל המון פרטים דומים וכאן בדיוק נכנס הענין של גבולות מה לנו כהורים מומלץ או לא מומלץ לעשות ועד כמה להיות מעורבים או מתי לא להתערב. קראת את הספר של חיים עומר "שיקום סמכות הורית" וממש התעודדתי הוא מעודד הורים להיות פעילים ומעורבים ונותן עצות מעשיות. שמעתי אותו גם בכמה הרצאות ושוחחתי עם משפחה שהיתה אצלו בטיפול והמצב בבית השתנה לחלוטין. ברב בתי הספר יועצות וגורמים מטפלים ממליצים על השיטה שלו. אנחנו לעיתים קרובות צריכים עזרת "מתווך" - "גורם שלישי" דמות נוספת

 

[לב אם]

אשמח אם תביאי כמה עצות מעשיות

מהספר. בודאי ימצאו מי שזה יעזור להם. מנסיוני, בדרך כלל גם אם עצה מסויימת לא עוזרת למשפחה אחת, היא יכולה להתאים למשפחה אחרת.

 

[לב אם]

זרקור על האחים

כאשר יש ילד פגוע במשפחה, לעתים קרובות מיקוד המשפחה עליו ועל הטיפול בו. מה קורה לאחים במצב כזה? איך משתפים אותם בלי לפגוע בפרטיות של האח הנפגע? איך מונעים מהם לפתח תחושת הזנחה או תרעומת? שאלה נוספת שקשורה לאחים: כאשר אח גדול נפגע, כל ההתנהגות הטבעית שלנו כהורים משתנה. אנו נוטים יותר לגונן על האח הצעיר, להיות יותר חרדים. מבחינתנו זה בצדק גמור - אנו לא יכולים לנהוג אחרת, כי למדנו על בשרנו את מחיר השאננות. אך מה תחושתו של הילד שגדל בסביבה חרדה, מגוננת ומוקפת חומות של כללים.

 

[oranit g]

אוקי אבל מומלץ מאד לקרוא את הספר...

חיים עומר נותן דוגמאות של מקרים שטופלו אצלו או אצל חבריו. לצוות המטפל ולכל מקרה ישנן המלצות שונות. אנחנו ההורים משתמשים באופן אינסטינקטיבי בחלק מהם אבל במקרה של הורים חסרי בטחון או תושיה או הורים שמהססים כיצד לפעול הוא ממש מעודד להיות מעורבים ולעיתים קרובות להתערב. כמובן הוא מתאר את תחושתם הקשה של ההורים כשילד מטיל עליהם חרם ואת הכאב כתוצאה מתחושה של איבוד ילד עקב תיקשורת לקויה. פחד של הורים גורם לחשוש לפעול ולחשוב בעצמם באילו צעדים לנקוט ופה הצוות המטפל נכנס לתמונה דוגמא: המלצה להוציא את כל המפתחות מחדר אמבטיה ומכל חדרי השינה במקרים מסויימים. ילד בגיל ההתבגרות המושפע מחבריו נותן להוריו תחושה שעמדתם נתונה לחסדי חבריו. אסור לוותר ויש למצוא דרך "להלחם" בעמדות אנטי הוריות. אם לא נוותר הילד ירגיש שישנם אנשים אחרים חיים סביבו. דוגמא מעמוד 50 כאשר מתבגר מתעלם מהאיסור לצאת מהבית בשעה מאוחרת מדי, יכול הורה לחסום את דלת היציאה בגופו. המסר "אני נמצא כאן, אני לא אכנע ולא אזוז ממקומי". ההורה יכול להשאר בנקום אפילו כמה שעות כמו שומר סף מיתולוגי אב אחד ישן על כורסא ליד הדלת וכך בנו מצא אותו עידוד הורים לצאת למקומות שהכניסה אליהם היא "חוץ הורית" כמו אולמות משחקי וידאו, מאורות סמים וכו' כמובן במקרים מסויימים בהם יש חשש כבד. המלצה חמה נקראת "התישבות". כינוצר מצב שאי אפשר להמשיך לחיות בצילו מומלץ להתנחל בחדר של המתבגר עד שיהיה משא ומתן רציני על הצבת גבולות או כל הסכם אחר. ושוב מומץ לקרוא. אני שאבתי עידוד.

 

[לב אם]

תודה אורנית

הדוגמאות שהבאת מתאימות למצבים די קיצוניים - אני מסכימה שאלו המקרים בהם ההורה מגיע למצב של חוסר אונים, ודילמה איך לנהוג. כאשר בדיבור הילד לא מקשיב, ובאלימות אנחנו לא רוצים לנהוג. מסכימה אתך שצריך לקרוא את הספק, כי בודאי כשמוציאים את הדוגמאות מהקשרן, הן נשמעות ממש איומות - לא לאפשר פרטיות בשירותים, לחסום את הדלת בגוף ... אבל אם חושבים מתי זקוקים להשתמש בהן פתאום הן נראות טובות יותר לעומת האלטרנטיבה. הגעתי פעם למקרה מאד קיצוני ודומה: יום אחד כשיצאתי לעבודה, ראיתי ששכחתי משהו וחזרתי הביתה באופן לא צפוי - מצאתי את הבת אורזת תיק כדי לברוח מהבית. היא לא היתה מוכנה לדבר אתי בשום אופן וניסתה לצאת בכוח מהבית. במצב הזה אחזתי בה והבאתי אותה לשכנה (שהיא עובדת סוציאלית במקצועה), ובעצם החזקתי בה כל הזמן , תוך כדי טלפונים שהשכנה עשתה, וקבעה פגישת חירום עם מטפל לאותו היום - הרפיתי ממנה רק לאחר שהצלחנו להגיע להסכם שעד שהיא לא מדברת עם ... היא לא זזה לשום מקום. בדיעבד, הארוע הזה היה טריגר לתפנית חיובית - בעקבותיו ירדנו קודם כל לתהום השחורה מכל - גילינו שהתנהגות של הילדה לא נובעת מסתם קריזה של גיל ההתבגרות, אלא יש לה סיבות עמוקות ונוראות. אבל בעקבות המידע הזה, יכולנו לטפל, ולתת לילדה גב של הורים אוהבים שהיתה כל כך צריכה וכל כך לא בטוחה שיש לה.