חבובים, מה קורה?

[AnnabeI Lee]

חבובים, מה קורה?

בעקבות משהו שכרגע קרה לי: מה גורם לנו להאחז בעבר שלנו כל כך? זה בסך הכל העבר שלנו... מקרים שקרו לנו. קרו ועברו. למה אנחנו מייחסים להם כל כך הרבה חשיבות? אנחנו מדברים על ללמוד מהעבר, אבל אני חושבת שרבים מאיתנו לא רק שומרים אותו קרוב לצורכי עילעול בעת את הצורך, אלא באמת חיים בו. מבינים על מה אני מדברת או שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג?

 

[MetalSinagouge]

אנשים לומדים מטעויות ../images/Emo13.gif

אני לא חושב שאפשר לבטל את העבר בתור "עבר" בלבד. העבר משפיע על ההווה וההווה על העתיד, אבל אני חושב שמה שאנחנו מחזיקים מהעבר הכי הרבה זה את הכשלונות (ושוכחים את הנצחונות). בגלל זה נוצר דפוס מחשבה שלילי שישפיע על העתיד. זה על רגל אחת, לא בטוח שזה קשור.

 

[miss mcmillan]

פסיכולוג זה תמיד טוב.

ורובנו, אם לא practically חיים בעבר, אז במידה רבה קורבנות שלו. אני משערת שהסיבות לכך הן בעיקר פסיכולוגיות: חיטוט בעבר יכול להמציא לנו הרבה ממה שאנחנו צריכים בהווה- צידוקים רבים ושונים לכל דבר בערך, תחושת אשמה, "הסברים" לדברים שאין להם הסבר. במבט לאחור אנחנו יכולים לכופף את העבר כך שיתאים לצרכים הנפשיים הרגעיים שלנו, ולכן יותר מכל דבר אחר אנחנו חופרים וחופרים בו. אין לי כוח להיות נחמדה למישהו? אני "אזכר" כמה הוא היה מגעיל אליי ב7.11.03, ו- זהו. לא צריך להתנחמד ולא להתאמץ. הדוגמה קצת קיצונית אבל היא ממחישה חלק מהרעיון. ברור שיש שריטות קשות מהעבר שהן מחוץ לשליטתנו, אבל עדיין יש בנו מידה לא מבוטלת של בחירה לגבי איזה מקום להעניק להן בתוך ההווה שלנו.

 

[0Pandemonium0]

לא יודע תהיה התשובה הכי טובה, אני

חושב, לא? הרי מה אכפת לי אם כולם ראו אותי מועד ונופל? זה עבר. מה אכפת לי אם המלצר במסעדה שפך לי את הקולה על הראש? זה עבר. מה אכפת לי מכל מה שקרה לי ומכל מה שעשיתי? זה עבר. למה אני צריך לראות שוב את כל הרגעים המביכים/מפחידים/מגעילים שלי בכל פעם שאני עוצם את העיניים? אני לא יודע. אולי המחשבה שיש מישהו שעוד זוכר את הדברים האלה, שיש עוד מישהו שיודע שנפלתי ושנשפכה עליי הקולה, מביכה כל-כך עד שאני חייב לזכור את המקרים האלה, כדי להיזהר ולא לחזור עליהם שוב? ואז בעצם אם אני אהרוג את כל האנשים שמכירים אותי אז אני ארגיש טוב יותר? אוכל להרפות מהעבר ולשכוח? כי הפעם, מי יודע שזה קרה? רק אני, נכון? אבל יש מקרים שרודפים אותנו גם אם אנחנו היחידים שהיינו בסביבה כשהם קרו, נכון? המ...מה אני מנסה להגיד כאן? בתור מישהו שהגדיר את עצמו לאחרונה "אדם של העבר", אני יכול להגיד שמרוב שנאה אליו אני פשוט לא מזכיר אותו, לא מדבר עליו. ותמיד קיים בי הפחד שמישהו אחר שהיה שם כן יזכיר את זה, מה ש"זה" לא יהיה. אני בעיקר זוכר את העבר כדי לתקן את כל הטעויות שעשיתי וגם כדי להכיר יותר את האנשים שסביבי, כמו שאמרה יעל. בפעם הבאה שמישהו ירצה ממני משהו, אני אזכור מה הוא עשה כשאני רציתי משהו ממנו. בפעם הבאה שמישהו ינסה לגרום לי לסמוך עליו, אני אנסה לזכור מה קרה בפעם הקודמת שעשיתי את זה. בשתי מילים: זה כואב.

 

[Master Boo]

מה ז"א, העבר זה מי שאנחנו.

כל חלק בעבר, ולו הקטן ביותר, הביא ואתך להיות מי שאת עכשיו. מי את שתתכחשי אליו? כמובן שאני לא מדבר על לחיות בעבר. אני אישית לא משקיע הרבה מחשבה בעבר. אבל ללמוד ממנו? הכרחי. אני יודע שלגעת במגהץ כשהוא דלוק זה לא נעים כי עשיתי את זה כשהייתי בן 5~, אז אני לא אעשה את זה שוב. אני יודע שמיץ תפוזים עם אייס קפה זה לא טעים, כי נסיתי. אז אני לא אטעם שוב. אני יודע שקוקה קולה הכי טעים, אח"כ פפסי, אח"כ RC. אז אני אדע, כשאני בא לקנות משהו, להתייחס אליהם לפי הסדר הזה. אני לא חושב שיש מנוס, אנחנו העבר שלנו.

 

[פרובוקטור]

פשוט בגלל שאנחנו מפחדים

והעבר הוא משהו מוכר (ע"ע כל מה שכתבו מעלי). ממש כמו שאנחנו לא ממהרים לטעום דברים חדשים כי אולי זה לא יהיה טעים. הלא מוכר כורך בתוכו סוג של סיכון ואנחנו תמיד משתדלים לצמצם סיכונים ואיומים. לעצרי אנחנו מסתגרים יותר מידי בתוך העבר (טראומה מאהבה כואבת).

 

[הם קוראים לי]

אני אנסה להוסיף

למרות שכתבו כבר את רוב מה שיש לי. בעצם אני אסכם. העבר הוא מה שיוצר את ההווה, אבל יותר חשוב, הזכרון שלנו של העבר הוא מה שמכתיב לנו את מה שנעשה בעתיד, כלומר, אם עשיתי משהו בעבר והתוצאות היו לא טובות, אני אעשה אותו אחרת בעתיד, או שאני לא אעשה אותו. טוב, זה מה שיש לי, חשבתי שיהיה לי יותר....