תודה רבה על
המילים החמות. אשר לטענתי כי הגותו של ליבוביץ היא חבל ההצלה של היהדות בימינו, אני אסביר (אציין רק שהספר של נעמי כשר "אמונתו של ישעיהו ליבוביץ", מבהיר זאת באופן ברור ביותר): כל מטרתו של ליבוביץ באותה הגות נפלאה שהוא טווה היא ביצורה של היהדות כנגד התקפות הבאות עליה בימינו ושעלולות לבוא בעתיד. הוא עושה זאת ע"י שהוא מעמיד את כל שאלת היותו של אדם שומר מצוות או לא שומר מצוות על רצונו גרידא, כאשר רצון זה והכרעה רצונית זו הם אירציונלים, ולא ניתן להסביר אותם באופן כזה שההסבר יביא מאן דהוא לידי קבלתו על עצמו עול זה. מרגע זה שהבנו שהדת (עבודת ה´) היא ערך ושאין הכרעתי הרצונית לקבלה עלי מותנה בכל דבר אחר למעט רצוני לעבוד את ה´ - שום דבר "מן החוץ", כלומר, שום אינפורמציה המגיעה לתודעתי מן העולם, לא יכולה להשפיע עליה לכאן או לכאן. דבר זה מאפשר לי להיות דתי (לעבוד את ה´ עפ"י הלכה) ולומר שאין ערך דתי לעובדת בריאת העולם לפני התשס"א שנים וכן כל היוצ"ב, כיוון שאין כל חיוב שמהן אני אתחיל לשמור מצוות (שהרי זה העיקר , ולא אמונות ודעות כאלו ואחרות). ליבוביץ מבצר את מעמדה של היהדות ע"י הפרדה ברורה וחד משמעית בינה לבין מדע, מוסר, וכיוצ"ב, כיוון שכל אלו הם בגדר אינטרסים אנושיים (מכוונים כלפי האדם) ואילו הדת היהודית, עבודתי את ה´ מכוונת אך ורק כלפי שמים. איני עובד את ה´ מתוך איזושהי תקווה שהדבר "ישתלם" לי מתי שהוא, שהרי אז זוהי עבודה שאני עובד ומשרת את עצמי, את צרכי ואת מאוויי, וזהו מה שנקרא "שלא לשמה"- שלא לשם העבודה עצמה. אלא אני עובד את ה´ משום שאני רוצה לקיים את חובתי כיהודי בעבודתו עפ"י הדרך בה היהדות מורה לי לעובדו (הלכה). אין לאף אדם מה לטעון כנגד הבעת רצוני זו כשם שאין באפשרותי לטעון כנגד אדם אחר שרואה לנכון לבחור ב"ערך" אחר. אני לא יכול לשאול אדם שערכו העליון הוא, נניח, הומניזם מדוע אתה חושב שמן הראוי ערך זה, כיוון שתשובתו תיגזר מהשקפתו על מה שנחשב "טוב" בעיניו, תשובתו לא תהיה בגדר נימוק רציונלי, כיוון ששאלת ה"טוב" נקבעת עפ"י רצונו. לאחד "טוב" פירושו רדיפת צדק, לשני פירושו שלטון הגזע הארי בעולם. לא ניתן להסביר מדוע הראשון יותר טוב מהשני. כל שניתן לעשות במה נוגע לערכים הוא להילחם עליהם, וזה מה שאנשים עושים. כמובן שליבוביץ לא מסתפק בזה, אלא מעלה את עבודת ה´ על שאר הערכים שאדם בוחר בהם כיוון שערך זה הוא באמת בגדר ´ערך´ כיוון שהוא לא מכוון כלפי אדם אלא כלפי שמים, ומה שיוצא מזה הוא ששאר הערכים משרתים את האדם, באים כדי לשרת את צרכיו, ואילו עבודת ה´ היא לא למען האדם אלא למען אלוהים בלבד. אם תקרא למשל את המכתב שבקישור מטה, תבין את עומק ההפרדה שהוא עשה בין דת ומדע, מה ש"מציל" את הדת כמובן (כי אי אפשר להתווכח עם המסקנות המדעיות שלא כאותן הכרעות ערכיות עליהן דיברתי קודם). זהו בקצרה על קצה הלשון מדוע ליבוביץ הוא חבל ההצלה של היהדות בימינו (למרות שרק עוד 500 שנה הוא יילמד בבתי הספר, להערכתי הצנועה...)
