חבל, חבל שהם יורים לעצמם ברגל.

[יוסי ר1]

אין מוצדק ממאבקם של העובדים הסוציאלים. העבודה שלהם קשה, שוחקת, בלתי מתגמלת, ולעיתים גם מסוכנת.
והנה, בעיצומו של מאבק עולה מקרה אחד, של ילדה שהותקפה מינית באוהל על שפת הכינרת.
ובדיוק עכשיו, בגלל מאבקם, הם קבלו החלטה - שגוייה לענ"ד - שגם במקרה הזה לא לטפל כרגע.

כשמנהלים מאבק מסוג זה, חלק לא קטן ממנו צריך להסתמך על תמיכת ואמפטיות הציבור.
החלטה מסוג זה, שלא לטפל במקרה הזה, מרחיקה מאוד מאוד את האמפטיה שאזרחים יכולים היו לחוש ולהראות, אל מול המאבק הנ"ל.

 

[Harrington]

בסופו של דבר מה שיהפוך את המאבק למוצלח או נכשל, תהיה תגובת הממשלה. תגובה זו לא בהכרח משתנה על-פי אמפטיה ציבורית. למעשה אפשר גם לומר שדווקא הזעזוע שנובע מאי-הטיפול במקרה כזה (אינני מכיר את הפרטים), שהוא זה שידרבן את הממשלה לפעול ולהקשיב לדרישות המוחים.

השאלה אם המאבק מוצדק היא שאלה נפרדת. הבעיה בלענות עליה היא, שפעמים רבות טענות להיעדר תקנים וכו' בסופו של דבר נעלמות ברגע שמוצעות העלאות שכר לעובדים הנוכחיים מבלי להוסיף אף לא תקן אחד. אמנם בתחילת המאבק לעולם לא נשמע על כך, אבל עובדתית כך המאבקים מסתיימים פעמים רבות, מה שהופך את הטענות הראשוניות לכאלו שנתפסות פחות ברצינות לכתחילה.

 

[קלייטון.ש]

אני לא יודע עד כמה הציבור בכללותו תומך בעובדים סוציאלים או אפילו מתעניין בהם. באופן רגיל לא יוצא לאדם הרגיל לפגוש עובד סוציאלי. אלה שפוגשים בהם הרבה פעמים נמצאים בצד שנפגע מההחלטות של העובד הסוציאלי, ונפגע קשה. הורים שילדיהם נלקחים מהם, או הורה גרוש שעובד סוציאלי קבע שאינו כשיר לראות את ילדיו, או אנשים מוכי גורל שחושבים שהשירות הסוציאלי יכול לעזור להם, ומתאכזבים. לציבור מחלחלים דווקא הסיפורים השליליים, שהרי מי שכועס ופגוע משתדל לספר את הסיפור שלו הרבה יותר ממי שמרוצה מהטיפול שקיבל.

 

[אבי בן 1231]

אני לא יודע עד כמה הציבור בכללותו תומך בעובדים סוציאלים או אפילו מתעניין בהם. באופן רגיל לא יוצא לאדם הרגיל לפגוש עובד סוציאלי. אלה שפוגשים בהם הרבה פעמים נמצאים בצד שנפגע מההחלטות של העובד הסוציאלי, ונפגע קשה. הורים שילדיהם נלקחים מהם, או הורה גרוש שעובד סוציאלי קבע שאינו כשיר לראות את ילדיו, או אנשים מוכי גורל שחושבים שהשירות הסוציאלי יכול לעזור להם, ומתאכזבים. לציבור מחלחלים דווקא הסיפורים השליליים, שהרי מי שכועס ופגוע משתדל לספר את הסיפור שלו הרבה יותר ממי שמרוצה מהטיפול שקיבל.

מנסיוני הלא קטן במגע עם עובדים סוציאליים הם לא זכאים כלל וכלל לאמפטיה.

 

[אבי בן 1231]

אין מוצדק ממאבקם של העובדים הסוציאלים. העבודה שלהם קשה, שוחקת, בלתי מתגמלת, ולעיתים גם מסוכנת.
והנה, בעיצומו של מאבק עולה מקרה אחד, של ילדה שהותקפה מינית באוהל על שפת הכינרת.
ובדיוק עכשיו, בגלל מאבקם, הם קבלו החלטה - שגוייה לענ"ד - שגם במקרה הזה לא לטפל כרגע.

כשמנהלים מאבק מסוג זה, חלק לא קטן ממנו צריך להסתמך על תמיכת ואמפטיות הציבור.
החלטה מסוג זה, שלא לטפל במקרה הזה, מרחיקה מאוד מאוד את האמפטיה שאזרחים יכולים היו לחוש ולהראות, אל מול המאבק הנ"ל.

הם רק מוכיחים, את מה שלפחות אני חושב עליהם, שהם לא שווים ואינם זכאים לאמפטיה.

 

[אבח"י]

אין מוצדק ממאבקם של העובדים הסוציאלים. העבודה שלהם קשה, שוחקת, בלתי מתגמלת, ולעיתים גם מסוכנת.
והנה, בעיצומו של מאבק עולה מקרה אחד, של ילדה שהותקפה מינית באוהל על שפת הכינרת.
ובדיוק עכשיו, בגלל מאבקם, הם קבלו החלטה - שגוייה לענ"ד - שגם במקרה הזה לא לטפל כרגע.

כשמנהלים מאבק מסוג זה, חלק לא קטן ממנו צריך להסתמך על תמיכת ואמפטיות הציבור.
החלטה מסוג זה, שלא לטפל במקרה הזה, מרחיקה מאוד מאוד את האמפטיה שאזרחים יכולים היו לחוש ולהראות, אל מול המאבק הנ"ל.

חולק עליך נמרצות - בשביתות הרופאים הגדולות ובשביתות האחיות, יותר מפעם הלחץ הופעל בדיוק באמצעות המנעות מטיפול. לפעמים אין ברירה, את יודעת. כדי לקנות אוכל במכולת ולשרוד, כדאי קודם שאדם ידאג לבריאותו ולעצמו. הדרך היחידה להביא נושא לכותרות ולשינוי במדינה האיומה הזו היא ב"אלימות",. אלימות איננה רק זריקת אבנים, אלימות היא גם המנעות, קוראים לזה: פאסיב-אגרסיב.

 

[Zadig]

צריך לזכור שכל העובדים הסוציאליים פועלים למען החברה,
עדיף לממן/לתגמל אותם ולדאוג לרווחתם, מאשר לממן ולהבאיס רבנים ומיני מטורפים תחליפיים.
יש תפקידים שונים לעובדים סוציאליים ולא כולם דרקוניים כמו: המחליטים להוציא ילד ממשפחתו או המחליטים על איסור מפגש בין הורה לילד.
לחברה יש עוד כל מיני צרכים כמו: נשים מוכות, נוער בסיכון ועוד. אלה תפקידים שלוקחים מהנפש של המטפל/ת. אין לזה מחיר.

שאלה שתענו עליה בכנות: הכרתם פעם מטופל יקר והעדפתם שעובד/ת סוציאלי יטפלו בו ? אם כן, למה ?

 

[צליליתה1]

העובדים הסוציאלים, שהם תכלס, עובדות סוציאליות, (מה שפותח מלא אפשרויות לדיון במעמד האישה שכרגע אתעלם מהן) לא נאבקות (רק) על שכר, אלא על הפרצוף של המדינה שלנו.

שהופכת להיות יותר ויותר אדישה ואכזרית אל השונה, האחר והחלש.

לאף אחד לא אכפת מהעובדים הסוציאלים כי לאף אחד לא אכפת מהאנשים שהעובדים הסוציאלים אמורים לטפל בהם
אמורים - כי העובדים הסוציאלים לא עומדים בעומס ואם כבר מגיעים לטפל באיזה תיק - אין להם מה לתת למי פונה ומבקש עזרה.
(אין להם מה לתת - כי המדינה לא מקצה משאבים,)

אני חשה ברת מזל כי מעולם לא נזקקתי לשירותים סוציאליים. אבל לא הבנתי את השאלה שלך. לדוגמא: האם העדפתי שעובד סוציאלי יטפל בהורה סעודי שלי? אז בוודאי שלא, איזה טיפול הם יכולים/אמורים לתת?

 

[שיח סלימאן]

חבל שהם יורים לעצמם ברגל

אני חושב שהם התחילו לירות לעצמם ברגל ברגע שהם בחרו את העיתוי.

מי שחושב שבשעה שמאות אלפים פוטרו/חול"טו/סגרו להם את העסק זה זמן טוב להתחיל במחאה על גובה שכרו או תנאי העסקתו ותהיה המחאה מוצדקת ככל שתהיה בהחלט יורה לעצמו ברגל.

אלי לא חושב שבמצב שהמשק נמצא דווקא מחאתם של העובדים הסוציאלים תהיה בראש מעיניהם של מקבלי ההחלטות ומאידך הם מבזבזים עכשיו תחמושת שאולי יכולה להועיל להם בזמנים יותר מתאימים.

 

[יוסי ר1]

העובדים הסוציאלים, שהם תכלס, עובדות סוציאליות, (מה שפותח מלא אפשרויות לדיון במעמד האישה שכרגע אתעלם מהן) לא נאבקות (רק) על שכר, אלא על הפרצוף של המדינה שלנו.

שהופכת להיות יותר ויותר אדישה ואכזרית אל השונה, האחר והחלש.

לאף אחד לא אכפת מהעובדים הסוציאלים כי לאף אחד לא אכפת מהאנשים שהעובדים הסוציאלים אמורים לטפל בהם
אמורים - כי העובדים הסוציאלים לא עומדים בעומס ואם כבר מגיעים לטפל באיזה תיק - אין להם מה לתת למי פונה ומבקש עזרה.
(אין להם מה לתת - כי המדינה לא מקצה משאבים,)

אני חשה ברת מזל כי מעולם לא נזקקתי לשירותים סוציאליים. אבל לא הבנתי את השאלה שלך. לדוגמא: האם העדפתי שעובד סוציאלי יטפל בהורה סעודי שלי? אז בוודאי שלא, איזה טיפול הם יכולים/אמורים לתת?

סוף סוף, צדיקה אחת בסדום.
ממש הופתעתי מרוב התגובות כאן, שנעות בין אדישות לתנאי העסקתן של העובדות הסוציאליות, ועד ערעור עצם נחיצותן.

אז דעתי היא כי עבודתן היא עבודת קודש, שצריכה להיות מתוגמלת באופן הוגן - אם לא רווחי בהחלט.
אני בעדן.
ורק מיצר עליהן, שמנהלות מאבק כמו שלפלפים מנהלים, ולא כמו נהגי משאיות, לו היו מחליטים להיאבק.

 

[שיח סלימאן]

סוף סוף, צדיקה אחת בסדום.

אני רוצה להבין, צדיקה אחת בסדום זה שווה ערך לנח איש צדיק היה בדורותיו ?

 

[oופהו 1]

העובדים הסוציאלים, שהם תכלס, עובדות סוציאליות, (מה שפותח מלא אפשרויות לדיון במעמד האישה שכרגע אתעלם מהן) לא נאבקות (רק) על שכר, אלא על הפרצוף של המדינה שלנו.

שהופכת להיות יותר ויותר אדישה ואכזרית אל השונה, האחר והחלש.

לאף אחד לא אכפת מהעובדים הסוציאלים כי לאף אחד לא אכפת מהאנשים שהעובדים הסוציאלים אמורים לטפל בהם
אמורים - כי העובדים הסוציאלים לא עומדים בעומס ואם כבר מגיעים לטפל באיזה תיק - אין להם מה לתת למי פונה ומבקש עזרה.
(אין להם מה לתת - כי המדינה לא מקצה משאבים,)

אני חשה ברת מזל כי מעולם לא נזקקתי לשירותים סוציאליים. אבל לא הבנתי את השאלה שלך. לדוגמא: האם העדפתי שעובד סוציאלי יטפל בהורה סעודי שלי? אז בוודאי שלא, איזה טיפול הם יכולים/אמורים לתת?

מישהו מעלי כבר הזכיר את התדמית השלילית שנוצרה ומדוע, וחבל.
יש לזכור שרשימת הנושאים לטיפול ארוכה ואינה רק הוצאת ילדים מחיק משפחתם הבלתי מתפקדת (מה שכנראה הוציא להם את שמם הרע).
אלמלא העו"ס חלק מהאוכלוסיה הנזקקת לשירותים סוציאליים היה נופל בין הכסאות ואולי גם מתחת לשולחנות.

אגב עו"ס והורים סיעודיים- עובד סוציאלי לא יטפל פיסית בהורה סיעודי, אבל ילווה את האדם/משפחתו בטיפול בענייניו.
הוא יעזור בקבלת מידע מקצועי, מידע על שירותים, חוקים, זכויות/הטבות המגיעים לאותו הורה סיעודי.
המון מידע שחלק מהאוכלוסיה לא יגיע אליו ללא סיוע העובד הסוציאלי.



לגבי העיתוי... בעייתי.
אבל דוקא כעת הכל בוער

 

[נושיתי האחת]

אין מוצדק ממאבקם של העובדים הסוציאלים. העבודה שלהם קשה, שוחקת, בלתי מתגמלת, ולעיתים גם מסוכנת.
והנה, בעיצומו של מאבק עולה מקרה אחד, של ילדה שהותקפה מינית באוהל על שפת הכינרת.
ובדיוק עכשיו, בגלל מאבקם, הם קבלו החלטה - שגוייה לענ"ד - שגם במקרה הזה לא לטפל כרגע.

כשמנהלים מאבק מסוג זה, חלק לא קטן ממנו צריך להסתמך על תמיכת ואמפטיות הציבור.
החלטה מסוג זה, שלא לטפל במקרה הזה, מרחיקה מאוד מאוד את האמפטיה שאזרחים יכולים היו לחוש ולהראות, אל מול המאבק הנ"ל.

מסכימה עם דבריך. אני מתפלאה שאין להם מוקד לטיפול במקרים דחופים.

 

[סתם מבקרת]

העובדים הסוציאלים, שהם תכלס, עובדות סוציאליות, (מה שפותח מלא אפשרויות לדיון במעמד האישה שכרגע אתעלם מהן) לא נאבקות (רק) על שכר, אלא על הפרצוף של המדינה שלנו.

שהופכת להיות יותר ויותר אדישה ואכזרית אל השונה, האחר והחלש.

לאף אחד לא אכפת מהעובדים הסוציאלים כי לאף אחד לא אכפת מהאנשים שהעובדים הסוציאלים אמורים לטפל בהם
אמורים - כי העובדים הסוציאלים לא עומדים בעומס ואם כבר מגיעים לטפל באיזה תיק - אין להם מה לתת למי פונה ומבקש עזרה.
(אין להם מה לתת - כי המדינה לא מקצה משאבים,)

אני חשה ברת מזל כי מעולם לא נזקקתי לשירותים סוציאליים. אבל לא הבנתי את השאלה שלך. לדוגמא: האם העדפתי שעובד סוציאלי יטפל בהורה סעודי שלי? אז בוודאי שלא, איזה טיפול הם יכולים/אמורים לתת?

אני לא מסכימה עם דבריך אבל את בהחלט ברת מזל שמעולם לא נזקקת לשירותים סוציאליים.
לעובדות הסוציאליות שיצא לי לפגוש לגמרי לא היה איכפת מהאנשים שהן היו אמורות לטפל בהם ולי דווקא היה איכפת מאד מהם. ולא, באף אחד מהמקרים לא היה מדובר במתן סיוע כספי ובכל זאת הן לא עשו את עבודתן ולא הפגינו שמץ איכפתיות. אחת מהן ללא כל בושה, אחרי שהערתי לה, אמרה "מה את רוצה? את יודעת איזו משכורת אני מקבלת?" הסברתי לה שאם המשכורת לא נאה לה שתחפש עבודה עם משכורת טובה יותר אבל כל עוד היא מחזיקה במשרה הזו שתעשה את העבודה ותכבד את מי שהיא עצמה הזמינה אליה לפגישה. כל כך חרה לי היחס שלה לאשה אותה ליוויתי שלא נשארה בי שום אמפתיה לעוסקות בעבודה סוציאלית. אני בטוחה שיש גם עו"סיות טובות אבל לא הזדמן לי לפגוש כאלו.

 

[יוסי ר1]

אני לא מסכימה עם דבריך אבל את בהחלט ברת מזל שמעולם לא נזקקת לשירותים סוציאליים.
לעובדות הסוציאליות שיצא לי לפגוש לגמרי לא היה איכפת מהאנשים שהן היו אמורות לטפל בהם ולי דווקא היה איכפת מאד מהם. ולא, באף אחד מהמקרים לא היה מדובר במתן סיוע כספי ובכל זאת הן לא עשו את עבודתן ולא הפגינו שמץ איכפתיות. אחת מהן ללא כל בושה, אחרי שהערתי לה, אמרה "מה את רוצה? את יודעת איזו משכורת אני מקבלת?" הסברתי לה שאם המשכורת לא נאה לה שתחפש עבודה עם משכורת טובה יותר אבל כל עוד היא מחזיקה במשרה הזו שתעשה את העבודה ותכבד את מי שהיא עצמה הזמינה אליה לפגישה. כל כך חרה לי היחס שלה לאשה אותה ליוויתי שלא נשארה בי שום אמפתיה לעוסקות בעבודה סוציאלית. אני בטוחה שיש גם עו"סיות טובות אבל לא הזדמן לי לפגוש כאלו.

לא להאמין. פשוט לא להאמין.
אני מכיר המון עובדות סוציאליות (לא, לא כמקבל שירות...). על רובן אני יכול להגיד שהן נשמות טובות. איכפתיות. קורעות את עצמן כדי לסייע למי שצריך. בשעות לא שעות. בתמורה לא תמורה.
איכפתיות זה שמן השני.

 

[קלייטון.ש]

לא להאמין. פשוט לא להאמין.
אני מכיר המון עובדות סוציאליות (לא, לא כמקבל שירות...). על רובן אני יכול להגיד שהן נשמות טובות. איכפתיות. קורעות את עצמן כדי לסייע למי שצריך. בשעות לא שעות. בתמורה לא תמורה.
איכפתיות זה שמן השני.

ההבדל הוא שאתה מסתכל מהצד ולא מבפנים. אתה לא לקוח של השירות הסוציאלי ולכן לא יצא לך להיות קורבן שלהם.
אני מאמין שעובדות סוציאליות (בדרך כלל נשים) הן נשמות טובות ובאות למקצוע בכוונות טובות, אבל כמו במקצועות דומים, כמו אחיות או פקידות ביטוח לאומי, בהם העובדת עומדת כל הזמן מול מצוקה אנושית אינסופית שהיא אמורה לפתור, עם הזמן הן מתקשחות. אחרת אי אפשר. צריך מנגנון הגנה מול כל הסבל הזה.
את הקשיחות הזו פוגש מי שצריך את טיפולן. לא מי שמסתכל מהצד ורואה רק האדם טוב הלב שבחר במקצוע קשה מאד.