חברה הודיעה לי שהיא בהריון

חברה הודיעה לי שהיא בהריון

ומאד שמחתי בשבילה,אבל תוך כדי הרגשתי גם כאב על זה שאני לא נמצאת שם,ואפילו לא קרובה.אני לא מבינה למה כל כך קשה לי.זה אמור להיות משהו טבעי.כשהיא סיפרה לי הכל החל מהנסיונות להרות דרך הבחילות והעייפות,הרגשתי שזה ממש לא בשבילי ויפגע לי קשות בלימודים ובקריירה.אין לי זמן לשכב 3 חודשים ראשונים עם עייפות ובחילות במיטה.ואני יודעת שזה יקרה לי כי אני מאד מאד עדינה וכל שינוי או וירוס הכי קטן,בשבילי כמו פיל ענק.היום גם ראיתי מישהי בבנק נראית בחודש 9 עם בטן ענקית,וממש ריחמתי עליה,שהיא צריכה ללדת דבר כזה ענקי,וכמה שאני לא הייתי רוצה שיקרה לגוף ולנפש שלי דבר כזה.זה נראה כל כך כואב,איך אפשר????בנוסף הגעתי למסקנה שבגלל שאני ובעלי עצמאיים,האחריות שיש לי בעסק היא עצומה,ויכול להיות שזה גם חוסם אותי מלהכנס למצב של הריון לידה וילדים כי אז לא יהיה מי שיטפל בעסק(זה עסק חדש,וכרגע לא ניתן לקחת עובדים)הכל נראה שבעצם זה זמן לא טוב ורעיון לא טוב וזה מדכא,כי איפושהו אני כן רוצה לחוות את זה והזמן לא לטובתי.אני גם לא יכולה לעשות חשיפה הדרגתית לפחד ולהיות קצת בהריון,כמו בשחיה,קודם למים הרדודים,רק כמה דקות,ואחכ קצת לעומק,וקצת יותר זמן,הריון זה עובדה,ולא ניתן להתחרט(אני נגד הפלות)ולכן זה גורם לי לתחושת קלסטרופוביה.מצטערת על ההשתפכות כאן,אבל הייתי חייבת כי הוצפתי בימים האחרונים.אגב מאד שקט פה לאחרונה....מקווה שזה בגלל שכולן מבלות.
 
שלום לחוששת וגם רוצה...

חייכתי בקוראי את מילותייך, ולא חלילה שלא הצלחת להעביר את ההתלבטות והמצוקה, אלא דוקא בגלל רעיון החשיפה ההדרגתית - רעיון אדיר ושווה להקים איזה סטארט - אפ לנשים שחושבות להכנס להריון אך חוששות מכל הסיבות (שאת חלקן מנית). וכעת, אם להרצין מעט, אני חושבת שאת רעיון ההדרגתיות ניתן לאמץ בצורה מעט שונה, אומנם לא תוכלי להכנס להריון רק קצת ... אבל כן תוכלי לחשוף עצמך מעט יותר לחשיבה "ההריונית" על כל המשמעויות שיש בה עבורך ועבור בן זוגך. את ההתלבטויות שמנית חשוב שתעשי גם בנוכחותו. עסק חדש אינו דבר ש"מעודד ילודה" אך מאידך, החיים בפני עצמם, הנשים ההרות מסביבתך עשויות דוקא כן לעודד מחשבות בעניין הריון, על כל החרדות שהן מכניסות בך בעניין שינוי המראה והצורה, התשישות שבתחילת ההריון וכו'. היום ענין "הגיל" להריון הינו דבר גמיש ונזיל ומה שהיה מקובל פעם כבר לא נכון לתקופתנו. רבות הן הנשים שמוצאות עצמן בהריון ראשון בגיל שנחשב פעם מבוגר יחסית, וזו כנראה אחת התוצאות של המודרניזציה ותהליכים תרבותיים שונים שעברנו במאה שחלפה ובמאה הנוכחית. קחי אויר, את הזמן, את בן זוגך לידך כשוקל עמך (הן גם הוא אמור להיות עמך בהריון) ואם הדבר אינו נותן לך מנוחה - פני ליעוץ מקצועי קצר לדון בעניין, לגבש את עצמך, לקבל החלטות וחיזוק. אשמח להמליץ אם תחליטי שכן, טל
 
תשובה לטל

היי טל,תודה על תשובתך הכנה והתומכת.הבעיה היא שכל פעם כשאני מנסה לחשוב עלי בהריון או טיפול בתינוק או בלידה וכ"ו ,אני ממש מתרגזת,ומרגישה כעס,כאילו למה נגזר עלי לחוות את זה?את ההריון הלידה הנשיות המתפרצת?למה.?אני משתדלת הקיץ ללכת קצת עם חצאיות כדי להחבר לנשיות ולא מצליחה,אני מרגישה עם זה מגוכחת כמו פיל בחנות חרסינה.אני לא תום בוי,אני מאד עדינה קטנה ורזה,אבל ההריון פשוט לא מתחבר אלי ואני לא אליו .בעיה נוספת היא שלא נעים לי לדחות את בעלי עוד ועוד,כי הוא מחכה לכך כבר 5 שנות נישואין כשאני דוחה כל פעם עוד שנה.מה יהיה איתי?כשאני מדמיינת את עצמי בהריון אני מדמיינת את עצמי במחלה גדולה אחת שנמשכת 9 חודשים,ומתפרצת בהתפרצות המחלה,היא הלידה,שלב ההתשה הוא הטיפול ביילוד לאחר מכן.אין לי כוח לקחת אחריות,ובא לי רק שיעזבו אותי לנפשי,ושיתנו לי להיות כמו הפיה של פיטר פן.אני רוב הזמן מרגישה ילדה,כאילו שאני לא בת 30,אלא בת נניח 16.אני לא מרגישה את גילי וזה נראה לי לא בסדר "שילדה" בגילי תהיה בהריון.לא בא לי שתהיה לי בטן גדולה ובולטת.
 
אני סבורה...

שהפער בין גילך הכרונולוגי לגילך ה"מנטלי", בכל החוויה והעיסוק בגופך וביחסך לחווית ההריון ותוצאותיו (ילד/ה) אינם משרתים אותך כרגע, כל שכן הפער שנוצר בין רצונו של בעלך אותו את רוצה "לספק" ולא לדחות לרצונך שלך להוותר עדיין ילדה/אישה ללא מחוייבות. ושוב אומר כי את העניין ניתן לדחות, הגיל עדיין אינו דוחק בך אלא דוקא הציפיות מהסביבה הם שלא מניחים לך. המלכוד הזה בו את מצויה עשוי להפתר לכאן או לכאן דוקא בשיחות יעוץ מקצועי כפי שכבר כתבתי לך בהן יכול לקחת חלק גם בן זוגך. יחד אני מניחה מול איש או אשת מקצוע תמצאו פתרונות שיסגרו את הפער ביניכם הגורם לך למצוקה לא פחות מאשר לו. טל
 
למעלה