חברה הכי טובה

[ליבי ר]

חברה הכי טובה

היי לכולן, רציתי לשתף אתכן בזה שחברה הכי טובה שלי ילדה לפנות בוקר. היינו בהריון ביחד, בהפרש של שבועיים, רק שאצלי ההריון נגמר בשבוע 19 בגלל תוצאת מי שפיר. אני מאוד מפרגנת לה ושמחה בשבילה, אבל אני מודה שמאוד קשה לי פתאום. לא חשבתי שזה ישפיע עלי ככה. נכון שהתאריך המשוער שהיה לי מתקרב, אבל משום מה הלידה שלה השפיע עלי הרבה יותר חזק. אני שמחה שאני שוב בהריון, שבוע 12, אחרת זה היה עוד יותר קשה. ככה כבר יש לי תקווה חדשה, אבל עוד כל כך הרבה בדיקות בדרך... ליבי

 

[פילה סגולה]

תודה על השיתוף

הי ליבי. אני כל כך מבינה את כאבך, ואצלי בכלל לא היה מדובר בחברה הטובה היותר, סתם ב"תזכורת מהלכת", אמא של אחת הבנות בגן וזה היה ממש קשה. אצלי דווקא לידות של חברות טובות איכשהוא עברו יותר בקלות כי באמת שמחתי בשבילן עוד לפני הצביטה בלב על האובדן שלי (וחברותי טרחו להיות מאוד פוריות, בטווח של חודשיים מן ההפלה היו חמש לידות). מקווה שהעיסוק בהריון החדש יקל עליך, אבל כאן כולנו יודעים שהוא לא באמת מחפה על הכאב שתמיד ישאר. בהצלחה בהריון החדש פילה סגולה

 

[יעל של אודי]

כל כך מבינה את ההרגשה

כל שנה כאשר הקיץ קרב אני מתחילה לדלג מאושר כי אני חוזרת הביתה לחודש וחצי של משפחה וחברה הכי טובה. השנה הכל שונה. חודש הפרש בינינו. החלום של להיות אמהות ביחד כמעט שהתגשם כנגד כל הסיכויים. ואז האסון הפרטי שלי שמתנגש באושר הגדול שלה. מאז שזה קרה קשה לי לתקשר איתה, לשמוח בשבילה ואני מרגישה שהמרחק גדל. והיא יותר מאחות בשבילי. אני לא מצליחה בכלל לדמיין פגישה איתה הקיץ הזה. זה כואב מדי ואני לא רוצה להרוס לה את הימים הכי מאושרים שלה. אני אכולת קנאה. כולם יולדים סביבי ואני סופרת את הימים לתאריך הלידה המשוער. נותרו 10 ימים. הלוואי שיכולתי להגיד שיש לי הריון חדש שמקל מעט על העצב שלי, אבל אין. יש רק המון ריקנות, כאב ועצב שרק הולך וגובר ככל שהיום קרב. אני מרגישה שאני על סף דמעות באופן קבוע ואם אני אפתח שוב את הברז זה לא יגמר לעולם. בימים שלאחר ההפלה רק בכיתי וזה סחט אותי רגשית ונפשית. כמה עצוב לי אני שמחה לשמוע על ההריון החדש ומאחלת שימשיך ויצליח ובקרוב (28 שבועות...)תחזיקי בידייך את תינוקך הבריא והנפלא. מאחלת גם לכל שאר הבנות

 

[ליבי ר]

תודה ועדכון

תודה על התגובות. טוב לשמוע שאני לא לבד. יעל, אני מקווה שיהיה בקרוב הריון חדש ושתצליחי לפגוש את החברה הטובה הקיץ. אני מכירה טוב טוב את התחושה של להיות על סף דמעות כל הזמן, גם אצלי זה היה ככה תקופה ארוכה ועדיין קורה מדי פעם. גם אני פחדתי מאוד, מיד אחרי הלידה המוקדמת, שהפער ביני לבינה יגדל והחברות תהרס (חברות מכתה א´) אבל כנראה שהאופציה הזאת פשוט לא הייתה קיימת, כי היא תמכה בי ואני תמכתי בה לאורך כל ההריון שלה. היא היחידה חוץ מהורי, אחי ואחותי, שיודעת על ההריון החדש שלי ומודאגת יחד איתי מכל בדיקה. ביקרתי אותה אתמול בבית החולים ויצאתי בהרגשה יותר טוב. עדיין קשה, אבל לברוח מזה רק יחמיר את המצב לדעתי.

 

[inbal26]

מזדהה בכל ליבי

אני כ"כ מבינה מה שעובר עליך. אצלנו בחבר´ה כל הבנות (אבל כולן) נכנסו להריון, אפילו החברה שלי עם קרישיות הדם נכנסה להריון והכל עובר בסדר. אני מאוד מאושרת בשבילן, ובשבילה בפרט, אך כל פעם כשאני נמצאת איתן השיחות נהפכו להיות על הריון (ולגיוון על ילדים...). וכמה שאני משתדלת להיות חזקה, תמיד כשחוזרים הביתה, בלילה, בין הסדינים עולות המחשבות: עכשיו הייתי צריכה להיות בחודש..., זו אני שצריכה להיות בהריון. אני שכ"כ רציתי ילדים, אין לי, ואילו הם שבכלל לא רצו נכנסו בקלות. העולם לא פייר.

 

[ליבי ר]

ענבל

ענבל, מה היה המקרה אצלך? לא שמעתי פרטים, אם בא לך אשמח לשמוע מה קרה בהריון שלך והאם זה היה הריון ראשון. ביי בינתיים, ליבי.

 

[inbal26]

היי ליבי

אהלן, בעמוד הקודם את יכולה למצוא את ההשתפכות הארוכה שלי (והיא ארוכה...) מתאריך 25/06/02. זהו אכן היה ההריון הראשון שלי, ואני עדיין מחכה 4 חודשים אחרי שיקרה הנס. אשמח לענות על שאלות, הערות לאחר שתקראי את סיפורי.