חברה חדשה

[לולי החתול]

חברה חדשה

שלום. הפורום שלכם נגע לליבי. הייתי רוצה להצטרף. אפשר?

 

[להבה ירוקה]

ברוכה הבאה לולי

בטח שאפשר להצטרף. אפשר ורצוי

 

[לולי החתול]

שלום לכולם

שלום. אני אשמח להכיר בהדרגה את כל החברים. אני כרגע כאן לבד בבית, עם הכלב והחתול. לא פשוט לעבור ימי חג.

 

[opalit]

ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

באמת לא פשוט בכלל...

 

[להבה ירוקה]

לולי ואופלית

למה לא פשוט? אולי תשתפו?

 

[לולי החתול]

ימי החג המתמשכים

תודה על השאלה. היה קשה בחג בגלל השקט, הריק, העובדה שבעצם אפשר להישאר ולהישאר במיטה אפילו עד הערב ואף אחד לא ידע.

 

[להבה ירוקה]

אף אחד לא יידע

חוץ ממך- גופך ונפשך. את - תדעי, וזה מספיק קשה.

 

[אופירA]

ונפשי יודעת מאד!

אוהו, איך שידעתי את עצמי בחג הזה! לא יכולתי להזיז את עצמי לשום מקום. לא מצאתי כוח לשום דבר. ומעניין, דווקא אני מאד מוצאת את עצמי באינטראקציות עם אנשים. זה דבר שמאד מפרה אותי, כי החיבור לעצמי זו חווייה שעושה לי רק טוב. וזו חווייה שקורית ב"ה הרבה מאד בתקופה האחרונה, כשבעבר היכרתי בעיקר חוויות של איבוד קשר עם עצמי, ולכן היה לי קשה להזיז את עצמי לכיוון של מגע עם אנשים. אז למה, למה ההרגל עשה את שלו, ונקברתי בבית בלי יכולת לזוז, בלי יכולת לחשוב מחשבה חיובית אחת, בלי יכולת להרגיש טוב, בלי טיפת רצון לראות אנשים? (בגלל ההרגל, וגם שינוי השגרה, וגם ההפסקה הזמנית בטיפול. הצירוף היה קטלני מידי...)

 

[להבה ירוקה]

כן. הצירופים האלה ...

כל שינוי בשגרה, גורר אצלי שקיעה אל תוך ההרגל הישן. אני חייבת לציין, לפחות לעצמי, שהפעם זה לא היה הרסני כמו בעבר. כן, הסתגרתי - אבל לא פגעתי בעצמי (פרט להסתגרות, שגם היא פוגעת), וזו חצי הדרך. ואצלך? במה זה התבטא עוד, פרט להסתגרות? אני שואלת משום שלפעמים כשנראה לי שאני חוזרת על דפוס התנהגות ישן, ברגע שאני מסתכלת טוב טוב פנימה, אני רואה שלא חזרתי בדיוק על הדפוס, ויש שיפורים.

 

[אופירA]

אמת

וזווית הסתכלות חשובה ונכונה. באמת יש שינוי במצב - כשם שהיום יום השתנה לטובה, להתנהגות בריאה יותר ולהרגשת שמחה תחת הדיכאון, כך גם מצב ה"הרס העצמי", הנפילה - הם במקום הרבה יותר טוב ובריא מאשר ההרס העצמי של העבר. אין ספק, וחשוב להדגיש זאת. ואגב, נכנסתי בפסיכולוגית שלי היום, וראינו שהתהליך אכן קורה, אך טרם הושלם. טרם הגיע המצב בו אני מאמינה בכל רמ"ח ושס"ה שאינני רעה במהותי, שאינני פסולה, שאינני חסרת זכות קיום. שיש לי זכויות וערך עצמי. זה התרחש בתמיכתם של מצבי אינטרקציה בין אישית, אך לא כאשר אני לבד עם עצמי. זה חדר להכרה, אך עדיין לא לפנימיות, ללב. היא ניסתה לנתח את הסיטואציות בהן אני מתחברת לאובדן הטוטאלי של ערך עצמי, וביקשה ממני להיפגש עם התחושה ולהיות שם - ואני ברחתי כמו מאש. והודעתי לה שמדובר בתחושה שאינה נסבלת. נו, ימים יגידו. היא לא תניח לי עד שאוכל לעשות שלום עם התחושה.

 

[להבה ירוקה]

סיטואציות של אובדן ערך טוטאלי- וואו

זה לגעת בהתניות הכי עמוקות. בכל מה שגורם להתפרק מבפנים, אפילו במילה קטנה..... בכל אופן, לשם זה לוקח אותי- המילים שלך. זו באמת תחושה קשה. לגעת בזה. אבל כשאני חושבת על זה..אני נזכרת בדיאטן אחד, שנגע ובמילה אחת פירק אותי לחתיכות. וכל זה למה, כי שם הייתה לי ההתניה ההיא - שם איבדתי את ערכי העצמי. ולכן, מילה אחת..זה כל מה שהוא היה צריך, ולא צריך - כי הוא אפילו לא התכוון. אחרי שנגעתי בפצע בעצמי, ליקקתי (סליחה על הדימוי. אני מושפעת מהכלב שלי באופן תמידי) וחבשתי (בעזרת הפסיכולוגית, שאגב, גם היא הכאיבה קצת, ולא תמיד מצאה את המילה הנכונה) - היום, זה לא קורה. כלומר, יש אנשים, יש מילים פוגעות והנושא רגיש - אבל מאז, לא התפרקתי. שמעתי. נפגעתי קצת. בפעמים אחרות בחרתי שלא להיפגע (שבת האחרונה למשל) והמשכתי הלאה. וכדי לא לסבך יותר מדי במילים בלי תוכן ממשי מאחוריהן, אני אומר שהפצע היה לגבי דימוי עצמי חיצוני (דהההה..בטח לא גיליתי את אמריקה. ובכ"ז, עדיף להגיד, גם אם קשה לי)

 

[s h i r k u s h]

בוודאי ../images/Emo45.gif

ברוכה הבאה לולי