שלום רונית
ראשית - אני מכירה את התחושה. שתי חברות טובות מאוד שלי היו חולות בסרטן ועם שתיהן עברתי תהליכים משמעותיים. אני מבינה ללבך ומכירה את ההרגשה.
עצם העובדה שאת משוחחת איתה כל יום שעות אומרת מספר דברים - שאת חברה נהדרת שעומדת לימינה ומעבר לכך -שאת חשובה לה מאוד ומהווה עבורה מקור תמיכה משמעותי -אחרת לא היתה משוחחת איתך שעות בכל יום. אז קודם כל - מה שאת עושה הוא כנראה מאוד טוב עבורה ותמשיכי עם זה במידת האפשר כי זה נשמע כאילו כבר בעצם זה - את עושה המון.
ולענין עצמו - אפשר גם לעזור ולנחם אבל - וזה אבל גדול - אני חושבת שיש לקבל גם את העובדה שלא תמיד אנחנו יכולים "להושיע". לפעמים יש כאבים או דאגות וופחדים - שאין לנו יכולות להושיע מולם.
מעבר לנסיון למצוא עזרה טכנית - משככי כאבים, שיטות טיפול שמקלות, עיסויים, מריחואנה רפואית וכן הלאה - דברים שאני מניחה שאיכשהוא נחשפתן אליהם, ישנה הסיטואציה בה כואב ולא נעים - בשלבים בהם עדיין אין טפול מסיבי במורפיום והכאבים נמצאים ברמה זו או אחרת - וברגעים הללו לא תמיד אפשר לעזור ולהפיג את הכאב. מה כן אפשר לעשות?
אפשר פשוט להיות שם. להיות איתה. להחזיק לה את היד, לחבק אותה, לשיר לה, (כמובן אם כל זה נעים לה) ולעתים פשוט לשתוק. אבל להיות איתה. להגיד לה - חברתי האהובה, אני לא יכולה לעזור לך בכאביך אבל אני אוהבת אותך, ואני כאן איתך. בקשי ממני מה שאת רוצה אם את חושבת שאני יכולה לעזור במשהו ואם אין משהו ממשי שאני יכולה לעשות - אני פשוט אהיה פה איתך, בשבילך, באהבה. לפעמים אין מה להגיד - אין מה ל"עשות" - וזה קושי מאוד גדול כי מלמדים אותנו תמיד "לעשות" ,לנסות למצוא פתרון לכל בעיה -- ולא מלמדים אותנו לקבל את העובדה שלעתים יש בעיות שאנחנו לא יכולים לפתור. ואז הדרך שלנו לעזור היא פשוט להיות. באהבה. בהקשבה. בחום.
ובכל זאת כמה טכניקות נוספות שיכולות לעזור בכאבים - נשימות. פשוט לנשום. נשימות עמוקות. שאיפות עמוקות ואיטיות, שחרור איטי מאוד של כל האוויר תוך כדי השמעת קול משחרר..
כשהגוף מתכווץ מכאב - למצוא משהו מרגיע לעשות עם הידים -שתלטף לעצמה את הבטן נניח, זה עוזר להרפית הגוף ומונע קצת את הכיווץ שלו מכאב. תוך כדי זה להתרכז בנשימות עמוקות.
דרך נוספת - דמיון מודרך או מדיטציה - לעתים קשה מאוד להתרכז בהם בתוך כאב אבל לפעמים אפשר - ואז אפשר לשחרר מעט את הנפש ממכאובי הגוף.
הסחת דעת - לפעמים כשמדברים על דברים אחרים "שוכחים" מהכאב. גם בזמנים של כאב- אם היא מסוגלת לכך - לדבר על דברים שעושים לה טוב, להזכר ברגעים טובים ומיוחדים. לצחוק..
ל"פרק" את הכאב - לעתים הכאב משתלט על הגוף ועל הנפש. ונדמה כאילו הכל הוא הכאב. כאילו כל כולה הופכת לכאב אחד גדול. לדבר עליו - איפה זה כואב? בבטן? אז זו "רק" הבטן שכואבת, זו רק היד שכואבת.לא אני. לא כל כולי. יש בי עוד הרבה מעבר ליד הזו. כי אם היד כואבת אז הרגלים דווקא לא, וגם הראש לא.. לפעמים זה עוזר להרגיע ולשחרר.
ומעל הכל - להשתדל לשנות מעט את האנרגיה בסביבה - אם עוסקים מאוד בכאב אז קשה להשתחרר ממנו. כשכואב - אם אפשר - לשנות מיקום, תנוחה, אווירה,
יש מסביב לחולי סרטן אווירה של מחלה פעמים רבות. יש המון תחומים מסביב למחלה - טיפולים, מזון, תרופות, אביזרים, הקרנות, שיערות, כובעים, מטפחות, אמצעיםפ נגד בחילות וכו וכו וכ - מעין שדה מחלה של סרטן - כאשר מצליחים להתרחק מה"שדה" הזה, כאשר מצליחים להשאיר את הסרטן כמשהו שמצריך התמודדות אבל לא צובע את כל תחומי החיים - ועוסקים הרבה בשאר הדברים המשמעויתיים בחיים - כמו חברים משפחה,בני זוג,עבודה,תחומי ענין - זה יכול מאוד לעזור - הן להתמודדות, הן להחלמה והן להרגשה הכללית.
אני מקווה גם שבתוך הדרמה הזו של מחלת החברה (זו תמיד דרמה בתוך החיים של כל מי שזה נוגע בו) את דואגת גם לעצמך - לתמיכה, למנוחה ולשחרור. גם אנחנו כאן - העזרי בנו בשמחה!
